על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

כף יד רשעה / דליה רביקוביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
←‏בית ד': תקלדה, סידור השורות והמספור, ועריכה סגנונית קלה
מ (←‏בית ב': מחיקת רווח אחד מיותר)
(←‏בית ד': תקלדה, סידור השורות והמספור, ועריכה סגנונית קלה)
שורה 63: שורה 63:
====בית ד'====
====בית ד'====


והנה כאן מתגלית האמת הפנימית של הדוברת.<BR> זיכרון העלבון וההשפלה עשו את שלהם ורבצו על  
והנה כאן מתגלית האמת הפנימית של הדוברת.<BR>
לבה, עד כי הפחד הוא מה שמוביל את התנהלותה בחיים.<BR> האב חדל כבר מזמן להכות אותה, אבל מעשיו משכבר הימים החדירו בה את הפחד.<BR> והפחד אינו סתם מתקיים, הוא "מלחך את כף היד"
זיכרון העלבון וההשפלה עשו את שלהם ורבצו על לבה, עד כי הפחד הוא מה שמוביל את התנהלותה בחיים.<BR>
ביטוי מטאפורי, הנותן תחושה כאילו והפחד אופף ועוטף את כף היד, כלומר הפחד חדר ועטף את נשמתה של הדוברת עד הלום והוא שריר וקיים עד עצם היום הזה.<BR>
האב חדל כבר מזמן להכות אותה, אבל מעשיו משכבר הימים החדירו בה את הפחד. הפחד הזה אינו סתם מתקיים, הוא "מלחך את כף היד" - ביטוי מטאפורי, הנותן תחושה שהפחד אופף ועוטף את כף היד, כלומר הפחד חדר ועטף את נשמתה של הדוברת עד הלום והוא שריר וקיים עד עצם היום הזה.


'''דרכי העיצוב בשיר:'''
=====דרכי העיצוב בשיר=====
 
1. מיסגור הבתים באופן קבוע וכמעט סימטרי בין השורה הראשונה והאחרונה, והחזרות 
הקבועות של המסגרת והשורות, זהו מבנה טכני שיוצר תחושה של קיבעון.<BR>
 
2. הלשון הציורית של תיאור המיקום והאירוע הטראומטי מתקדמים יחד עם תיאור התבגרותה
של הדוברת.<BR> בתחילה הלשון היא ילדותית משהו ("אבא שלי הכה אותי ; כף יד רשעה ; כולם
צחקו"), אולם בהמשך כשהיא בוגרת, הלשון והתיאורים נעשים יותר שיריים, ביטויים ציוריים
ומטאפוריים ("קוים של עשן"- מצב נפשי ; "שריר וקיים/אמת ויציב" ; "צימחה אצבעות")
זוהי כבר לשון של אדם בוגר, ומתאימים לתיאור הנפשי שלה בשיר- חוויה שקיבעה אותה ולא
נתנה לה להתבגר (היא מתבגרת פיזית אך מהבחינה הנפשית היא "תקועה" כילדה).<BR>
3 .<BR>
 
כותרת השיר: היא הנושא, לא הכף עצמה כמו את מה שהיא מסמלת.<BR> בכף היא הדוברת והיא
עדיין חיה בתחושת העלבון שהעליב אותה האב לעיני כולם.<BR>
 
----


#'''מיסגור הבתים''' באופן קבוע וכמעט סימטרי בין השורה הראשונה והאחרונה, והחזרות הקבועות של המסגרת והשורות, זהו מבנה טכני שיוצר תחושה של קיבעון.
#'''הלשון הציורית''' של תיאור המיקום והאירוע הטראומטי מתקדמים יחד עם תיאור התבגרותה של הדוברת.<BR>בתחילה הלשון היא ילדותית משהו ("אבא שלי הכה אותי ; כף יד רשעה ; כולם צחקו"), אולם בהמשך כשהיא בוגרת, הלשון והתיאורים נעשים יותר שיריים, ביטויים ציוריים ומטאפוריים ("קוים של עשן"- מצב נפשי ; "שריר וקיים/אמת ויציב" ; "צימחה אצבעות") זוהי כבר לשון של אדם בוגר, ומתאימים לתיאור הנפשי שלה בשיר- חוויה שקיבעה אותה ולא נתנה לה להתבגר (היא מתבגרת פיזית אך מהבחינה הנפשית היא "תקועה" כילדה).<BR>
#'''כותרת השיר''' היא הנושא, לא הכף עצמה אלא בעיקר מה שהיא מסמלת. הכף היא הדוברת והיא עדיין חיה בתחושת העלבון שהעליב אותה האב לעיני כולם.


[[קטגוריה:ספרות]]
[[קטגוריה:ספרות]]
19

עריכות

תפריט ניווט