2
עריכות
על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
משירי הבן האובד / לאה גולדברג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
[['''השיר השני:''']] שונה במבנהו מהראשון - 6 שורות בכל בית. | [['''השיר השני:''']] שונה במבנהו מהראשון - 6 שורות בכל בית. | ||
חלק ב' בבית 5 דמויות, לכל אחת מהן התיחסות מיוחדת לאח האובד. הדברים מקוטעים וקצרים ולעיתים לא מובנים. הבן האובד לא נזכר במפורש אך רוחו מרחפת בחלל ושותפה בשיחות וברגשות של בני המשפחה. | חלק ב' בבית 5 דמויות, לכל אחת מהן התיחסות מיוחדת לאח האובד. הדברים מקוטעים וקצרים ולעיתים לא מובנים. הבן האובד לא נזכר במפורש אך רוחו מרחפת בחלל ושותפה בשיחות וברגשות של בני המשפחה. | ||
הבית מנסה להיות רגיל, להתעלם, לשכוח, להפגין את השיכחה. אך יש חלון ודרכו רואים את הדרך - האם היא זו שעומדת בחלון, אינה מדברת, מגיבה בשתיקתה ובהתמדתה בתחושה שבנה יחזור - היא זאת שקמה לבסוף ופותחת את הדלת לסופה בבטחון שהבן קרב. | הבית מנסה להיות רגיל, להתעלם, לשכוח, להפגין את השיכחה. אך יש חלון ודרכו רואים את הדרך - האם היא זו שעומדת בחלון, אינה מדברת, מגיבה בשתיקתה ובהתמדתה בתחושה שבנה יחזור - היא זאת שקמה לבסוף ופותחת את הדלת לסופה בבטחון שהבן קרב.</br> | ||
[[בית 1]] - הבית מנסה לשכוח - האחות מתנסחת על דרך החיוב ודברי האח על דרך השלילה, היא שוכחת, הוא אינו זוכר. האב מזדהה עם האח ומכריז על חוסר הסליחה. הכלה רוצה לסלוח, דבריה ברורים וכנים. | [[בית 1]] - הבית מנסה לשכוח - האחות מתנסחת על דרך החיוב ודברי האח על דרך השלילה, היא שוכחת, הוא אינו זוכר. האב מזדהה עם האח ומכריז על חוסר הסליחה. הכלה רוצה לסלוח, דבריה ברורים וכנים.</br> | ||
[[בית 2]] - לכאורה דברים חיצוניים כמו סופה ודלת נעולה אך ברור שעוסקים בבן האובד. הסופה היא בתוך הדמויות ועלולה לפרוץ עם שובו. | [[בית 2]] - לכאורה דברים חיצוניים כמו סופה ודלת נעולה אך ברור שעוסקים בבן האובד. הסופה היא בתוך הדמויות ועלולה לפרוץ עם שובו.</br> | ||
[[בית 3]] - גם כאן,נסיון לשמר את החיים הרגילים בישיבה לשולחן האוכל. גם כאן ברורה ההתיחסות לאח | [[בית 3]] - גם כאן,נסיון לשמר את החיים הרגילים בישיבה לשולחן האוכל. גם כאן ברורה ההתיחסות לאח.</br> | ||
[[בית 4]] - המשך תאור הארוחה. האב נאנח והאם קולטת את כאביו ומבינה שאינו מרשה לעצמו להיכנע לרגשותיו האבהיים ואז היא פותחת את הדלת לסופה. | [[בית 4]] - המשך תאור הארוחה. האב נאנח והאם קולטת את כאביו ומבינה שאינו מרשה לעצמו להיכנע לרגשותיו האבהיים ואז היא פותחת את הדלת לסופה.</br> | ||
[['''השיר השלישי:''']] הבן האובד עומד בפתח. הוא אינו חוזר בתשובה - הוא חוזר הביתה, אך אין לו אשליות כלפי מצבו. הוא מכריז על מגרעותיו ואינו יכול להבטיח שלא ישוב ויחטא. הבית שותק - נבוך, רק האם מגיבה בפעם הראשונה. אין חשיבות בעיניה למה שהחזיר את הבן, לרגש שבעקבות החזרה, אכזבה או אהבה ובלבד שחזר - שאינו אבוד. האם מדברת גם בשם האב שלא יסלח בודאי לעולם, אך יקבל את בנו בחרונו האוהב (אוקסימורון). הרגש האימהי חזק מכל שיקולי מוסר, הגיון ויוקרה. | [['''השיר השלישי:''']] הבן האובד עומד בפתח. הוא אינו חוזר בתשובה - הוא חוזר הביתה, אך אין לו אשליות כלפי מצבו. הוא מכריז על מגרעותיו ואינו יכול להבטיח שלא ישוב ויחטא. הבית שותק - נבוך, רק האם מגיבה בפעם הראשונה. אין חשיבות בעיניה למה שהחזיר את הבן, לרגש שבעקבות החזרה, אכזבה או אהבה ובלבד שחזר - שאינו אבוד. האם מדברת גם בשם האב שלא יסלח בודאי לעולם, אך יקבל את בנו בחרונו האוהב (אוקסימורון). הרגש האימהי חזק מכל שיקולי מוסר, הגיון ויוקרה. | ||
היצירה היא מעין בלדה - יש בה יסודות של סביפור המבוסס על מוטיב עממי, הרבה פרטים מסתוריים (למה עזב, במה חטא, למה חזר), דיאלוגים קצרים ואוירה של קדרות, גשם וסערה. | היצירה היא מעין בלדה - יש בה יסודות של סביפור המבוסס על מוטיב עממי, הרבה פרטים מסתוריים (למה עזב, במה חטא, למה חזר), דיאלוגים קצרים ואוירה של קדרות, גשם וסערה. | ||