תנועות נוער- מאפייני הפעילות ( "היינו שם אך לא חיינו שם").

חברי תנועות הנוער ראו בתרבות הוריהם חומרנית, רדודה, קופאת על שמריה ונטולת חיים. התרבות החדשה התבססה על מפגשי רעים, חברה תוססת וחפשית, קירבה לטבע, וחינוך לצופיות. תנועות הנוער העצמאיות והפוליטיות, תפסו באירופה מקום חשוב בציבור היהודי והציגו לנוער מגוון מסגרות, עם אידיאולוגיות שונות, כגון, הציונות הסוציאליזם והקומוניזם.

פעילויות תנועות הנוער: הרצאות, עיתונים, טיולים, הקמת קיבוצי הכשרה.

עם פרוץ המלחמה סבלו התנועות מהתפרקות, רבים מהמנהיגים נמלטו, והשליחים מארץ ישראל חזרו לארץ.

אך במהרה הוטל על המדריכים הבכירים לחזור לאזור הכיבוש, כדי לא להפקיר את חניכיהם ללא הדרכה, מנהיגים אלו יצרו את גרעין ההנהגה של מחתרות תנועות הנוער.

משימה נוספת היתה ההישרדות הרוחנית, תנועות הנוער ניסו להמשיך את ההווי התנועתי בתוך מציאות הכיבוש, וקיימו מסגרות חינוך מחתרתיות, פירסמו עיתונות, והמשיכו לקיים את קיבוצי ההכשרה

חלק מהנוער מילא תפקידי שליחות בין הגטאות, והעבירו ידיעות חשובות.

התנועות התנגדו ליודנראטים, ופעלו רבות לטובת הציבור היהודי.

כיוון שחברי התנועות היו צעירים, הם היו משוחררים מאחריות למשפחה, ולכן גילו העזה מחשבתית וחיפשו פיתרונות קיצוניים.