תהליך הקליטה אל ארץ ישראל בשנות ה-50 - קשיים ודרכי התמודדות

החל מקום המדינה ועד למלחמת ששת הימים עלו לישראל, המדינה הצעירה, קרוב למיליון איש. הגירה גדולה כל כך היא סיפור מורכב ורצוף קשיים לכל מדינה, ולמדינת ישראל הקטנה בפרט.

הקושי הראשון היה מחסור במשאבים כלכליים בכלל ובמזון בפרט. למדינה החדשה הייתה כלכלה רעועה והיא התקשתה לספק מזון לעולים ולאזרחיה הותיקים. הפתרון לבעיה הגיע בצורת "מדיניות צנע". המדינה הנהיגה תלושי מזון אשר בעזרתם כל אזרח במדינה יוכל לקבל אספקה שיוויונית של פרטי מזון בסיסיים. מדיניות זו הונהגה כלפי אזרחי ישראל הותקים והחדשים כאחד.

קושי נוסף הוא מציאת תעסוקה לכל העולים.

קושי שלישי הוא מציאת קורת גג לעולים. כתוצאה מהעלייה ההמונית רבים הגיעו לארץ מבלי שיהיה להם היכן לגור. הבעיה נפתרה בכמה וכמה דרכים. הראשונה היא המעברות. המעברות היו למעשה ערי אוהלים שהוקמו באזורים שונים, עירוניים וכפריים, אשר בהם שיכנו את העולים. המעברות הציבו בעיות וקשיים משל עצמן - ציבור השוכנים בהן סבל מתנאי מחייה נחותים ביותר דבר שהתבטא בבעיות בחינוך, בעיות בשירותי הבריאות, פריצת מגפות וכו'. מחמת התנאים הקשים הייתה מגמנה שהתפתחה במרוצת השנים לפרק את המעברות ואכן עד לאמצע שנות השישים מעטים נותרו בהן.
פתרון אחר היה הקמת עיירות הפיתוח. בדרך זו קיוו מנהיגי המדינה לפזר את ההתיישבות גם לאזורים הפריפריים ולא ליישב רק את המרכז.

קושי רביעי הוא הפער החברתי והתרבותי שנוצר בין היהודים שבאו מתרבויות ודרכי חיים שונות. דרך להתמודדות עם קושי זה היה "כור ההיתוך" כמעצבת את דרכי הקליטה,התפיסה כי יש לבנות בארץ תרבות ישראלית חדשה ועל העולים לוותר על תרבותם ואורח חייהם הקודמים. אחד האמצעים של הממשלה להתמודד עם קליטת העלייה ולגיבושה של החברה הייתה חקיקה חדשה בחינוך כמו הנחלת הלשון העברית,חוק לימוד חובה וחוק חינוך ממלכתי.