פרשת כיכר טיין-אן-מן

פרשת כיכר טיין אן מן – "שער השלום השמיימי"

15 באפריל 1989 נפטר הו יאו בנג, מיששימש כיושב ראש המפלגה וסולק מתפקידו בשנת 1987. הו סימל את המדיניות הדמוקרטית ליבראלית (מדיניות "הדלת הפתוחה"). מותו סימל את תחילת המאבק של הסטודנטים והאינטלקטואלים למען רפורמה ויתר דמוקרטיזציה בסין. מאות מפגינים יצאו לכיכר טיין-אן-מן להתייחד עם זכרו.

המפגינים קראו תיגר על המפלגה הקומוניסטית ונגד הממשל הקומוניסטי:

• הם דרשו לטהר את שמו של הו שהואשם ב"גילויי חולשה כלפי הליבראליזציה הבורגנית" שהתפשטה בחברה הסינית.

• הם דרשו להפסיק את מסע הרשויות נגד מה שכונה "הזיהום הרוחני" ו"הליבראליזציה הבורגנית".

• הם דרשו שיפורסמו ההכנסות והנכסים של המנהיגים וקרובי משפחתם

• הם דרשו עיתונות חופשית וחופש ביטוי

• הם דרשו הקצאת כספים רבים יותר לחינוך

בין הדמויות המרכזיות בהפגנות היו: פ'נג לי ז'י, אסטרופיזיקאי מפורסם שהשתתף כבר בשנת 1986/7 בהפגנות סטודנטים, וונג דאן, סטודנט להיסטוריה, וור קאי סי, סטודנט לחינוך.

המפגינים שהתרכזו בכיכר קראו גם ל"סילוקה של טזה סי" כינוי שהודבק לדנג סיאו פינג, שישב לדעתם על כיסאו זמן רב מידי.

ככל שהתקרב מועד ההלוויה של הו, גדל מספר המפגינים, שכלל נציגי מכללות ואוניברסיטאות לא רק מפקינג אלא גם מערים אחרות. מספר המפגינים הגיע לכ-100 אלף ובהדרגה התפשטה תנועת המחאה גם לערים אחרות.

דנג סיאו פינג הזהיר שההפגנות מהוות איום ל"מדיניות המודרניזציה המתחזקת בסין הסוציאליסטית" וטען שיש לנקוט באמצעים אפילו אלימים כנגד המפגינים. ב-26 בחודש קודמו חיילי הארמיה ה-8 לאזורים הסמוכים לבייג'ינג.

הסטודנטים דרשו שנציגי השלטון ידונו עמם על דרישותיהם כשווים מול שווים, הם דרשו התנצלות על ההתנהגות האלימה של כוחות בטחון הפנים שהתנגשו עמם, ודרשו שכלי התקשורת הממשלתיים חייבים לאפשר דיווח הולם של פעולות תנועתם ושל דרישותיהם.

שני מועדים העלו את המתח: אחד – התקרבות הארבעה במאי, השני – ביקורו הצפוי של נשיא ברה"מ ,מיכאיל גורבצ'וב בפקינג לפגישה ראשונה אחרי 30 שנה בין נציגים של ברה"מ לאלו של סין. הסטודנטים ביקשו לנצל את התקשורת הבינלאומית שהייתה במקום לצורך הביקור להגביר את הלחץ על השלטונות.. הם סברו שלנוכח התקשורת המקומית והבינלאומית לא תעז הממשלה לפגוע במפגינים.

ערב הארבעה במאי קרא יושב ראש המפלגה ז'או זי יאנג לשקט ולאחדותאך הימנעותו מגינוי הליבראליזציה הבורגנית וביקורת שהשמיע נגד עמדתו של דנג סיאו פינג הוציאו אותו מחוץ לצמרת השלטון.

בארבעה במאי הצטרפו לסטודנטים גורמים לא סטודנטיאלים כמו עיתונאים מ"יומון העם", פועלים ותושבי העיר, מעגל המפגינים התרחב וכלל את מעמד הביניים, עובדה שחיזקה את המפגינים.

עמדת המפגינים הקצינה והם החליטו להחריף את המאבק ולפתוח בשביתת רעב. לקראת ביקורו של גורבאצ'וב הגיע מספר המפגינים שובתי הרעב לשלושת אלפים.

יממה לפני נחיתת מטוסו של גורבצ'וב הגיע מספר התומכים בשובתי הרעב למאות אלפים כשאל השובתים הצטרפו המורים, עובדי התעשייה, סופרים, תלמידי תיכון ותושבים אחרים מכל גווני החברה.

גורבצ'וב שיזם את מדיניות ה"גלסנוסט" וה"פרסטרויקה" היה למפגינים לסמל.

ככל שהחריף מצבם של השובתים רעב הקצינו דרישותיהם. הם דרשו מהשלטונות לסגת מהכוונה לדכא את ההפגנות בכוח, לנהל שיחות עם השובתים ולהכיר בארגונם. באותו זמן הגיע מספר המפגינים בכיכר ללמעלה ממיליון איש.

ראש ממשלת סין לי פנג החליט להיפגש עם מנהיגי השובתים וונג דאן וור קאי סי הפגישה נכשלה ולי הבהיר שממשלתו לא תרשה להחריב את השיטה הסוציאליסטית ז'או יו"ר המפלגה עשה ניסיון נוסף להידבר עם המפגינים ללא הצלחה.

בנאום שנשא דנג סיאו פינג בפני הועד המרכזי של המפלגה וושודר בכיכר הוא טען שגורלה של הרפובליקה העממית נמצא בסכנה ונחוץ לפעול בהחלטיות נגד המאיימים על עתידה של המהפכה.

יום לאחר הנאום הוכרז מצב חירום: התאספויות, תהלוכות, הפגנות, החרמות ושביתות נאסרו על פי חוק וכן נאסר על חלוקת כרוזים, החתמה על עצומות והוטלו הגבלות על העיתונות.

ב-3 ביוני 1989 לאחר חצות נורו היריות הראשונותכשכוח צבאי פילס דרכו אל הכיכר. טנקים, נגמ"ים ומשאיות זרמו את הכיכר עם חיילי הארמיה ה-38 וה-27. תוך זמן קצר הפכה הכיכר וכל הדרכים הסמוכות אליה לשדה קטל.

האירוע תועד מבעד למצלמות הטלוויזיה ששידרו ישירות לעולם כולו.

מספר ההרוגים לא נודע וכן לא ידוע מספר הנפגעים מקרב האזרחים. דנג סיאו פינג ולי פנג שיבחו את דיכוי המרידה האנטי מהפכנית ופתחו במסע ממושך ושיטתי נגד הפעילים בכיכר. וור קאי סי וכמה מחבריו הצליחו לברוח מסין פ'נג לי-זי קבל מקלט בשגרירות האמריקאית. אך, רבים נאסרו וכ-24 איש הוצאו להורג. בסוף יוני הוחלף יו"ר המפלגה ז'או זי יאנג בג'אנג זה מין.

סכום: שנות ה-90 החלו בניסיונה של סין להתאושש ממאורעות הדמים ולחזור למדיניות "הדלת הפתוחה". בתחילה הטילו ממשלת ארצות הברית, הבנק העולמי וגורמי תיירות בעולם חרם על סין שנחלש בהדרגה , כשקבלו את דעתו של נשיא ארה"ב ,ג'ורג' בוש (האב) שיש להימנע מסנקציות שיותירו את סין מחוץ למעגל הבינלאומי.

שלטונות סין ביטלו בהדרגה את המשטר הצבאי, חזרו לקיים את מדיניות הדלת הפתוחה בכלכלה אך, לא בתחום הפוליטי והשאירו את הדיקטטורה כדרך הסוציאליסטית ולשמר את ההגמוניה של המפלגה הקומוניסטית בסין.