עמדת מנהיגי התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים בזמן מלחמת העולם הראשונה.

במלה"ע ה1 חולקה אירופה לשני מחנות אויב.ההנהלה הציונית הייתה בברלין, ולכן עם פרוץ המלחמה עמדה ההסתדרות הציונית בפני דילמה: למי מהצדדים להצטרף ומה יהיה מקומה של ההנהלה הציונית, האם להצטרף לצד מדינות המרכז או לצד מדינות ההסכמה. כתוצאה מהדילמה העמדה של התנועה הייתה ניטרלית. כאשר היא מתכוננת להעלות דרישות של העם היהודי לא"י בפני ועידת שלום שתתכנס עם סיום המלחמה.

המניעים לעמדה הניטרלית:

השאלה למי מהצדדים הלוחמים כדאי הצטרף הייתה קשה בגלל מספר סיבות:

1. חברי ההנהלה הציונית שישבו בברלין והיו אזרחי גרמניה חששו לעמוד לצד מדינות ההסכמה כדי לא לפגוע במעמדם של יהודי גרמניה ואוסטריה.
2. כמו כן חששו שתמיכה במדינות ההסכמה יכולה לפגוע במצב היהודים בא"י תחת שלטון תורכי.
3. כמובן אם ינצחו מדינות המרכז התנועה הציונית במקרה שתצטרף לצד מדינות ההסכמה תיחשב לאויב.
4. מצד שני הצטרפות למדינות המרכז יכולה להתפרש כבוגדנות במדינות הדמוקרטיות אם ינצחו מדינות ההסכמה ,התנועה הציונית תחשב ל"אויב" וכך לא תוכל לקדם את השאיפה להקים בית לאומי בא"י.

החלטות נוספות של התנועה: בנוסף לעמדה הניטרלית של התנועה הציונית הוחלט כי ההנהלה הציונית תישאר בברלין ובקופנהגן בירת דנמרק הניטרלית יקום משרד קשר שמטרתו לקשר בין סניפי התנועה הציונית העולמית תוך ניסיון לשמור על ניטרליות של הקהילות היהודיות בעולם.