סין בתקופת מלחמת העולם הראשונה

סין בתקופת מלחמת העולם הראשונה 1914 – 1919

במהלך מלחמת העולם הראשונה מצטרפות יפן וסין למדינות ההסכמה, כשכל אחת מהן בעלת שאיפות מנוגדות. יפן רואה במלחמה הזדמנות לחזק שליטתה באזור , וסין מקווה שבעקבות המלחמה תוכל להיחלץ מאחיזת החנק האימפריאלית, ולהחזיר לעצמה את עצמאותה.

מיד עם פרוץ המלחמה באירופה , בשנת 1914 ,פועלת יפן לחיזוק שליטתה במזרח אסיה. היא משתלטת על השטחים הגרמנים בחבל שאנדונג שבסין ובהדרגה מרחיבה שליטתה על החבל כולו. ומשם פונה לעבר איי מרשל, קרולין ומריאנה שבשליטת גרמניה ומעבירה אותם לשליטתה.

בינואר 1915 הגיש ציר יפן בפקינג ליואן שה קאי מספר דרישות אולטימטיביות:

• לתת ליפן זכויות רשמיות בשאנדונג,

• לכסות את הוצאות הכיבוש שהיו לצבא יפן בחבל

• להכיר בזכויות מיוחדות של יפן במנצ'וריה ובמונגוליה

• להחכיר ליפן את נמלי פורט ארתור ודאירן(שבהן שלטה מאז המלחמה עם רוסיה) ל- 99 שנים נוספות.

• לאפשר ליפן פיקוח על מסילות הברזל בדרום מנצ'וריה,

• לאפשר לנתינים יפנים חופש התישבות והשקעה במנצ'וריה.

• להסכים לשליטה סינית-יפנית משותפת על תעשיית המכרות והברזל בעמק היאנג-צה.

• לאסור החכרת נמל או מפרץ כלשהו למעצמה זרה אחרת בתחומי סין.

בנוסף לדרישות האולטימטיביות נדרשה סין למלא מספר בקשות/דרישות נוספות:

• להעסיק יפנים כיועצים פוליטיים, צבאיים וכלכליים,

• להסכים לפיקוח סיני יפני משותף על חלק מתחנות המשטרה בסין,

• להתחייב לרכוש בעתיד נשק מיפן בלבד, ולהסכים לשתף את יפן בפיקוח על מחסני הנשק של צבא סין.

• יפן דרשה לקבל זיכיונות לבניית מסילות ברזל בדרום סין,

• דרישות לתת לנתינים יפנים המתגוררים בסין זכויות יתר בתחום הפולחן הדתי, החינוך והרפואה.

ב- 7 במאי 1915 נאלץ יואן שה קאי לקבל את רוב הדרישות היפניות, נוכח חוסר יכולתו להתנגד להן, בתקופה שסין שסועה בין כוחות מנוגדים, ועל אף העובדה שארה"ב הכריזה כי לא תכיר בעובדות כפויות על סין. תאריך זה נהיה למועד המציין את יום ההשפלה הלאומי. בעקבות זאת , יואן שה קאי החליט להצטרף למלחמה לצדן של מעצמות ה"הסכמה", מתוך תקווה לעצור את ההשתלטות היפנית ולחזק את מעמד ממשלתו כלפי פנים וחוץ.

זמן קצר אחריו, מאותם מניעים, הכריז גם סון יאט סן על הצטרפות ממשלתו למלחמה לצד מעצמות ה"הסכמה".

תרומתה של סין למאמץ המלחמה היה באספקת כוח אדם זול לעבודות קשות בחזיתות השנות: במזרח התיכון, אפריקה וצרפת. בשנת 1918 , הגיע מספרם של הסינים ששרתו את הכוחות הלוחמים ל- 175,000 איש. המתגייסים הסינים בין הגילים 17 עד 60 רוכזו במחנה אימונים ועברו הכשרה צבאית חלקית, בתנאים קשים ולפעמים משפילים ונשלחו לצרפת במסע ימי שנמשך 4 חודשים בתנאים קשים. חלקם מתו בדרך, אחרים חלו וסבלו מתת-תזונה. הם עבדו לצדם של אפריקאים, מצרים וילידים אחרים שהובאו על-ידי המעצמות מהמושבות, ללא לבוש ותנאי מגורים מתאימים. למתגייסים הובטח תשלום מינימלי שלא תמיד שולם, ולאחר המלחמה הם לא הוחזרו לבתיהם אלא נשלחו לפעולות ניקוי וטיהור שדות מוקשים ורבים מהם לא חזרו לבתיהם.

תוצאות המלחמה והשפעתה על סין

לאחר המלחמה ציפו הסינים, כי המערב יסלק את היפנים מאדמת סין, ושסין תתקבל כחברה שוות זכויות למשפחת העמים שנצחו במלחמה ברוח תוכנית 14 הסעיפים של נשיא ארה"ב, וילסון.

בועידת השלום בפריס התעלמו המעצמות לחלוטין מהדרישות הסיניות,לדרוש את פינוי חבל שאנדונג שנתפס על-ידי יפן ולהעבירו חזרה לסין.

באפריל 1919 הגישה הממשלה הסינית הצעה למנהיגי ועידת ורסאי, תוכנית לביטול השפעת המעצמות על סין הכוללת: סילוק הכוחות הזרים מסין, ביטול הזכויות האקסטריטוראליות, ביטול השליטה על המכס. הוועידה דחתה את התביעות הסיניות ומדינות אירופה העדיפו לפייס את יפן על חשבון סין, כי ראו בה חייץ חשוב בפני התפשטות הסכנה הקומונסטית במזרח ( בשנת 1917 פרצה המהפכה הבולשביקית ברוסיה).

החלטת ועידת ורסאי הייתה בגידה קשה בסינים. מדינות ההסכמה התעלמו מנאמנותה ומעזרתה במלחמה, התעלמו מזכויותיה הטבעיות ומרוח תוכנית 14 הנקודות של וילסון.

ההשפעות

רגשות מרירות וזעם הציפו את הסינים, והרגשות הלאומיים התחזקו. ממשלתו של דואן צי ז'ואי, (שמונה על ידי יואן שה קאי), נתפסה כאחראית לכישלון, ומרד שהחל בקרב אינטלקטואלים סינים וסטודנטים באוניברסיטת פקין התפשט בהדרגה והקיף את כל המדינה. הסטודנטים תכננו עצרת זכרון לציון יום ההשפלה הלאומי – היום בו הגישה יפן את דרישותיה האולטימטיביות לסין בשנת 1915 וליום זה צרפו הסטודנטים את ציון יום ההשפלה השני, היום בו ועידת ורסאי דחתה את דרישותיה של סין וקבלה את עמדת יפן.

ב- 4 במאי 1919 צעדו 3000 סטודנטים בפקינג לעבר רובע הנציגוות זרות ונשו כרזות למען זכותה של סין לצדק בין לאומי, להחזרת השטחים שנתפסו על-ידי יפן ולסילוק "הבוגדים" הממשלה שנכנעה לדרישות יפן.

המהומות התפשטו והביאו להקמתה של תנועה לאומית שנקראה: "תנועת הארבעה במאי". במסגרת ההפגנות והמחאות, נערכו שביתות, הוטל חרם על מוצרים יפניים, והועלתה דרישה שהממשלה לא תסכם לחתום על הסכמי ורסאי.

תנועת הארבעה במאי הייתה תנועת התחדשות תרבותית, שדחפה להתנתקות מהעבר הקונפוציאני של סין ומעבר את העידן המודרני. כתבי עת חדשים ראו אור והפיצו רעיונות מדיניים חדשים, סוציאליסטים, קומוניסטים, אנארכיסטיים, סינדיקליסטיים, פרגמטיסטיים והומניסטים. הופצו רעיונות שקראו להעניק אמנציפציה לאשה, לתכנן את הילודה ועוד. התפשטה תחושה של התחלה חדשה מעורבת בתקווה, ולראשונה לא הסכימה סין להיכנע ולחתום על הסכמים כפויים.

סיכום

סין נכנסת למלחמה מכוונות שונות. הם מוכרחים ליצור שווי משקל כנגד הסכנה היפנית. בעקבות התמיכה במעצמות ההסכמה, סין תוכל לפחות לבקש ולקבל תמורה עבור השתתפותה במלחמה. סין תרמה למלחמה בשיגור כוחות עבודה (175 אלף איש) בעיקר לצרפת, שיעבדו בשדות הקרב, וחלק גדול מהם שילמו בחייהם בפינוי שדות מוקשים. סין למרות השתתפותה לא תקבל את התשלום עבור השתתפותה לצד מדינות ההסכמה. המהפכה הבולשביקית שפרצה ברוסיה תקרין על סין ותשפיע עליה ועל האירועים בה.

מלחמת העולם הראשונה, והצלחת המהפכה הבולשביקית ברוסיה שינו את הלך הרוחות בסין.

ההתמוטטות הפוליטית, הכלכלית-פיננסית והצבאית מעוררת אינטלקטואלים, סטודנטים, מדינאים ואנשי צבא לחפש אחרי אידיאולוגיה שתנחה אותם. מערכת החינוך המסורתית קורסת ובאזורים שונים מארגנים יציאת סטודנטים סינים ללימודים בחו"ל. אחד ממארגני קבוצות הסטודנטים בחבל הונאן שבצפון היה מאו צה דונג. בהדרגה הסמכות עוברת למחנכים והוגים שלמדו בחו"ל וספגו רעיונות פילוסופיים חדשים. בקרב הסטודנטים בצרפת מתגבשת אידיאולוגיה לאומית משולבת באידיאולוגיה קומוניסטית.

עם סיום המלחמה הופנה המאבק כנגד יפן והקהילה הבינלאומית שתמכה בה. מאבק זה הפך לבסיס עליו התגבשו רעיונות לאומיים ועליו הוקמה התנועה הלאומית הסינית.