נקודות דימיון שוני בין התנועה הלאומית היהודית לתנועות הלאומיות באירופה.

כל התנועות הלאומיות שקמו באירופה במאה ה-19 הושפעו מכמה גורמים. למשל: רעיונות הנאורות ותהליכי ההשכלה, תהליכי המודרניזציה, המהפכות (הצרפתית והאמריקאית) והצלחתן של תנועות לאומיות אחרות בהקמת מדינה.כמו התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-10, גם התנועה הלאומית היהודית הושפעה מגורמים אלו. נקודות הדימיון בין התנועה הציונות לתנועות הלאומיות האחרות במאה ה-19 הם:

נקודות דימיון

1. המטרה - גם המטרה של התנועות הלאומיות באירופה וגם המטרה של התנועה הלאומית היהודית הייתה הקמת מדינה עצמאית.
התנועה הלאומית האיטלקית למשל פעלה למען איחוד איטליה והקמת מדינה ריבונית, וכך גם התנועה הלאומית הציונית שפעלה למען הקמת בית מולדת לעם היהודי בא"י.
2. דרך הפעולה - גם התנועות הלאומיות באירופה וגם התנועה הציונית פעלו בדרכים דיפלומטיות וע"י השגת תמיכה בינלאומית כדי לקדם את מטרותיהן.
הרצל למשל פנה במסעו הדיפלומטי לכמה מדינות: בריטניה, גרמניה והאימפריה העות'מאנית כדי להשיג מהן צ'ארטר להתיישבות בא"י. כמו כן, גם הגרמנים והאיטקלים פנו לגורמים בינלאומיים כדי לקבל תמיכה לפני שיצאו למאבק בכבוש הזר. (גרמניה פנתה לצרפת לפני שיצאה למלחמה באוסטריה ב1966, ואיטליה השיגה תמיכה מקיסר צרפת נפוליאון ה-3.)
3. תהליכי החילון וההשכלה - תנועת ההשכלה באירופה גרמה לרבים להאמין בערכים של חופש ולדרוש שיחרור ממגבלות דתיות, כל התאפשרה צמיחה של לאומיות פוליטית באירופה. המסגרת הלאומית (המדינה) הייתה למסגרת שבה ניתן היה לממש את החופש וחוסר התלות בכנסייה. תהליכי החילון וההשכלה השפיעו גם על העם היהודי בכך שגרמו ליהודים לפתח את הזהות הלאומית כתחליף לזהות הדתית שאבדה לאחר תהליכי ההשכלה והחילון ועוררה את הרצון שלהם להקים מדינה עצמאית משלהם.

נקודות שוני

1. תהליכי השילוב והדחייה - העם היהודי עבר תהליכים של שילוב ודחייה בקרב עמי אירופה. תהליכים אלו עיכבו בשלב הראשון את ציחת הלאומיות אך בסופו של דבר זירזו אותה. מתן אמנסיפציה ליהודים עיכב את צמיחת הלאומיות כיוון שהיהודים הצליחו והשתלבו ולא התעוררה אצלהם שאיפה להקים מדינה. בהמשך, חוסר הקבלה של היהודים בחברה והאכזבה מן האמנסיפציה גרמו לצמיחת הלאומיות היהודים ולשאיפה להקים מדינה. לעומת התנועה הציונית, התנועות והעמים האחרים באירופה לא חוו תהליכים של שילוב ודחייה אשר השפיעו על צמיחת הלאומיות שלהם.
2. החיפוש אחר מולדת - בעוד שהעם היהודי היה מפוזר בין עמים ומדינות שונות באירופה והיה מחוסר מולדת, עמים אחרים באירופה יישבו באותה קברת ארץ. אומנם לא הייתה להם תודעה לאומית או שאיפה לעצמאות וריבונות והם היו נשלטים על ידי מלכים שונים, אך הייתה להם פחות או יותר אותה תרבות ואותה שפה, ולכן היה להם יותר קל לפתח שאיפות לאומיות ולתאחד. לעומתם, היהודים היו מפוזרים ברחבי מדינות אירופה (צרפת, איטליה, גרמניה וכו') והם היו גם בעלי שפות שונות ומנהגים שונים (דבר שהקשה את צמיחת הלאומיות אצלהם ואת כושר ההתארגנות וההתאחדות שלהם).