מלכים ב' - פרק ה' - ריפוי נעמן

פרק ה' הוא חלק ממחזור סיפורי אלישע ועוסק בנס רפואי שעשה אלישע לנעמן, שר צבא ארם, שהיה מצורע. הפרק מתחלק ל- 5 חלקים: אקספוזיציה, נעמן נשלח לאלישע, ריפוי נעמן, הכרת נעמן באלוהות הבלעדית של אלוהי ישראל, גחזי נערו של אלישע חוטא ונענש. פסוקים 1 - 2 מציגים את האקספוזיציה לסיפור. הרקע לסיפור הוא שבי נערה עברית ע"י צבא ארם ברשות נעמן שהיה מצורע. הנערה שימש כמשרתת בבית נעמן.

פסוקים 3- 7 מהווים את היחידה השניה. היחידה פותחת בהצעתה של הנערה מישראל שנעמן יילך לאלישע הנביא כדי להרפא ממחלתו. מלך ארם שולח מכתב למלך ישראל ששמו אינו מופיע בכל הסיפור (שם המלך הארמי וישראלי לא מופיע). זהותם של שני המלכים שנוייה במחלוקת. שמו של מלך ארם - בן-הדד ה-II ושמו של מלך ישראל הוא יהורם בן אחאב. אופציה שניה שמלך ארם הוא חזאל ומלך ישראל הוא יהוא. מלך ישראל קורע את בגדיו לאות אבל משום שאין ביכולתו לרפא את נעמן והוא חושב שמלך ארם מחפש סיבה לפתוח נגדו במלחמה.

החלק ה-III בפרק פסוקים 8 - 14 מתאר את ריפוי נעמן מהצרעת. פסוק 8 מעמיד את אלישע כדמות ניגודית למלך ישראל ע"י איפיון עקיף-ניגודי. בעוד שמלך ישראל נתקף בבהלה, קורע את בגדיו ומפחד ממלחמה, הרי אלישע שליו ומלא ביטחון. בין נעמן לאלישע יש מאבק גאווה. נעמן נמנע מלהיכנס לביתו של אלישע, הוא מצפה שאלישע יצא אליו. אולם, אלישע גומל לו, הוא לא נפגש עמו, אלא שולח שליח שמביא לו את הוראות הריפוי. נעמן כועס מאוד על אלישע ולכעסו יש שלוש סיפות:

1. הוא ציפה שבהיותו שר צבא מכובד אלישע יקבל את פניו ויראה את פצעיו.
2. הוא ציפה שאלישע ירפא אותו, אולם אלישע רצה להוכיח לו ריפי בכוח האמונה הישראלית ברצון ה' ובדרך הטבע.
3. נעמן חלק על אלישע בעניין מקום הטבילה. לטענתו אם טבילה במי נהר תרפא ואתו, הרי שנהרות ארצו, אמנה ופרפר, טובים יותר ממי הירדן.

מי נהר הירדן נחשבים קדושים ובעלי סגולות מרפא מכיוון שהם נמצאים בארצו הקדושה של ה'. גם המספר 7 הוא מספר טיפולוגי שמסמל ברכה. צירוף זה אמור לסמל את כוחו של ה' לרפא.

חלק IV פס' 15 - 19: נעמן משתכנע על יד עבדו ונעשים לו שני ניסים. הוא נרפא ממחלתו ועורו נעשה כעורו של נער. הוא מבין שנעשה לו נס ומתייצב בפני אלישע הפעם בענווה וביראת כבוד. הוא מצביר כי אלוהי ישראל הוא האלוהים האמיתי והופך להיות מונוטאיסט. "דעתי כי אין אלוהים בכל ארץ כי אם בישראל". נעמן מפציר באלישע לקבל תמורה חומרית אולם אלישע מסרב. מטרותו של אלישע היא הפצת ההכרה באלוהות האוניברסלית של אלוהי ישראל. נעמן מבין את כוונת אלישע ומבקש ממנו שתי בקשות:

1. לקחת עפר מאדמת ישראל, לבנות עליו מזבח בארצו ולעבוד את אלוהי ישראל.
2. אישור להשתחוות לאל הלאומי של ארם לא מתוך אמונה אלא מתוקף תפקידו הרשמי למראית עין בלבד.

אלישע לא יכול להשכיל לבקשותיו של נעמן, על פי דת ישראל רק בארץ ישראל מותר להקים פולחן לאלוהי ישראל, וההשתחוות לאל זר אסורה אפילו למראית עין. אלישע עונה לנעמן תשובה דיפלומטית שאינה מהווה אישור לפעולותיו אך יכולה להתפרש כרצון השומע. התשובה היא "לך לשלום" אולם אין בה הסכמה או אישור לבקשותיו של נעמן.

חלק ה- V בפרק (פסוקים 20 - 27) עוסק בגחזי משרתו של אלישע שמקבל מנעמן מתנות במרמה. בגחזי התעורר יצר החמדנות ולאחר שאלישע סרב לקבל מתנות תמורת הריפוי, רודף גחזי אחרי נעמן ובשם אדונו הוא מבקש מתנות. התנהגותו של נעמן אליו מוכיחה את הכבוד הרב שהוא (נעמן) רוחש לאלישע: הוא מפיל עצמו מעל מרכבתו ונותן לנער יותר מבקשותיו. בשובו של גחזי הו מנסה להסתיר מאלישע את מעשיו אך אלישע הוא נביא ורואה נסתרות והוא יודע את מעשיו של גחזי ומקלל אותו שצרעת נעמן תדבוק בו. ואכן גחזי יוצא מצורע כשלג. העונש של גחזי הוא עונש ניסי, נס לרע, העונש הוא בשיטת גמול לדורות - מידה כנגד מידה (הוא (אלישע) מקלל גם את בניו של גחזי).