בראשית פרק ב': הבדלים בין גרסאות בדף

סיכום נכתב ע"י המורה תמי בלנק בביה"ס "אוסטרובסקי" רעננה

אפשר  לזהות שלוש הצעות לגבולותיה של יחידה ספרותית זו:

3. יש המחלקים את הסיפור לפי ביטויי פתיחה וסיום היוצרים מסגרת לסיפור.

"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"

"אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם".

חלוקה זו מדגישה לא רק את העניין הצורני אלא גם את החשיבות הרעיונית. יש כאן הדגשה על הנושא המרכזי של הפרשה, בריאת העולם ע"י האלוהים.

לפי קנוהל, חלוקה זו נראית הגיונית. לכהן היו הרבה מגילות מגולגלות. וכאשר רצה לדעת איזו מגילה הוא מוציא לא היה צריך לפתוח אותה כי בסוף העמוד ובתחילתו ראה את תוכן המגילה. חלוקה זו גם מחזקת את ההנחה שפס' א' היה אמירה כללית , כותרת ליחידה אחת מ א'- ב4.

בסיפור גן עדן מתוארת הבריאה , אך אין מדובר בתיאור בעל מבנה סכמתי- נוסחאי כמו בסיפור הבריאה בפרק א', אלא בסיפור עלילה. במרכז העלילה עומד האדם וכל פעולות הבריאה והתפתחות העלילה נעשות בהקשר ובהתייחסות אישית לאדם.

פס' 4 "ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים"- הפתיחה מציינת זמן כמו בבראשית א' 1 וכמו במיתוס הבבלי אנומה אליש:

  "מתחת האדמה בשם לא נזכרה".

בפרשת גן העדן הכתוב מקדים את הארץ לשמים, כי העניין המרכזי של הסיפור הוא בארץ. הסיפור עוסק באדם ובעולמו לא בבריאת העולם כולו.

פרק זה מציג תיאור שני של העולם לפני הבריאה. תיאור זה שונה מהתיאור בפרק א'.

הפרשנות המסורתית טוענת שאין סתירה בין שני הפרקים. היא טוענת שפרק א'- הוא סיפור הבריאה באופן כללי, ופרק ב' הוא הפירוט שלו. כלומר שני הפרקים משלימים זה את זה.

הפרשנות המודרנית- מחקר המקרא- מסביר את ההבדלים על פי תורת המקורות.

                                 יאשיהו.   

בפרק ב' הדגש הוא על תיאור יצירת האדם והשתלבותו בעולם. ולכן אין פירוט לגבי מעשי הבריאה האחרים.והתיאור מתחיל באדם.

השם ה' מופיע בזיקה קרובה יותר עם המאמין.

יש המסבירים שבפרק א' יש הכללה על בריאת האדם ובפרק ב' יש פירוט איך נברא.

כך גם לגבי התפקיד.. בפרק א' תפקיד עקרוני כללי, ובפרק ב' יישום התפקיד בגן העדן.

בנושא הצלם והעפר כל פרק מציג היבט אחר באדם. פרק א' מציג את הייסוד הרוחני הנעלה. ופרק ב' מציג את היסוד הגשמי, הנחות.

כשפרק א' מדגיש את בריאת העולם ומצמצם בסיפור בריאת האדם. ופרק ב' הפוך.

הסבר אחר הוא זה של תורת המקורות, הפרשנות המודרנית.

הפרק מתחיל בפס' 4ב, (או בפסוק 4).

הסיפור אם כך פותח ללא צמחייה ללא גשם וללא אדם.

בין כל השלילה יש יסוד חיובי אחד :" ואד יעלה מן הארץ...".  

אד זה הצליח להשקות את "כל פני האדמה". האל אחראי להתפרצות מי התהום וכך הוא מבטל את המצב השלילי הרע שהיה בעולם.

האל יצר כאן מצד אידאלי לחקלאי – הוא לא יצטרך להיות תלוי בגשם. אד זה נעלם מן העולם עם החטא והגירוש מגן עדן.  

לאחר החטא הראשון הפסיקה האדמה להיות מושקה על ידי מי התהום, ונגזר על האדם להיות תלוי בהופעת הגשמים. וגם הופעתם תלויה בהתנהגות האדם.  על פי חוקת ס' דברים הופעת הגשם תלויה בהתנהגות האדם.  

פס' 7- כיצד נוצר האדם וממה?

האל מתואר כאן כיוצר כקדר. הוא לש חומר, אדמה רטובה, ויוצר ממנה תבנית של אדם.

כמיהה זו לבשה במשך הזמן אופי מעשי. נוסעים רבים יצאו למצוא את המקום המופלא הזה בפינה כלשהי על פני כדור הארץ. אפילו כריסטופר קולומבוס היה בטוח שמצא את גן העדן בעת מסעו השלישי לאמריקה ה- 1498.

        

"לעבדה ולשמרה"- על האדם הוטל לשמור על האדמה ולעבד אותה.  

יש הרואים פה רמז מיתולוגי שהאדם נוצר כדי לעבוד במקום האלים, ולמלא את תפקידם.

משמעות עץ החיים – מעניק חיי נצח למי שיאכל מפירותיו.

משמעות עץ הדעת-  

דעת =חכמה. עץ החוכמה. מי שיאכל מן העץ יהפוך לייצור בעל תבונה. פרוש קשה כי האדם היה כזה עוד לפני האכילה. הרי נתן שמות לבעלי החיים. לפי אברבנאל האכילה העניקה לאדם את היכולת להוציא מהכוח אל הפועל את כישוריו השכליים.

פרשנים מסבירים כנגדו- עזר דומה לו, נאה לו, מתאים לו.

האישה שמחפש האל לאיש צריכה להיות דומה לו, שווה במעמדה.

האל מוצג כאן כאנושי ואינו מצליח למצוא פתרון לאי הפריון של האדם ולבדידותו.

פרשנים מסבירים שאין כאן כשלון. האל ניסה על ידי יצירת החיות, לעורר באדם חשק לחיות ליד יצור שיסייע לו בעולם. האדם יתבונן במעשי החיות וירגיש בבדידותו ולכן יוקיר תודה לאל על המתנה , הקרויה אישה. האדם ילמד שהיחסים בין החיות הם רק מיניים ואילו האדם זקוק  גם לקשר של קרבה ונאמנות.

המקבילה הקרובה ביותר לסיפור גן העדן נמצאת במיתוס השומרי "אנכי ונינחורסג".

במיתוס שומרי זה מסופר על האי דילמן (כנראה בחריין של ימינו), זהו אי אלוהי, אגדי קדוש, שוררים בו יחסי שלום ושלווה בין האדם לבעלי החיים, אין מחלות אין מוות אין צער. הוא ניתן לאל אנכי , אלוהי החוכמה , ולבת זוגו נינחורסג. באי זה לא היו בתחילה חיים, אך האל מפרה את האלה ונולדות שלוש אלות ושמונה צמחים נפלאים. המקום הופך למקום פורה עלי אדמה. אנכי הוא גם אלוהי התהום והוא העלה מים מתוקים ממעמקי האדמה וכך הפך את המקום לפורה. הצמחים עוררו את סקרנותו של אנכי והוא אכל אותם והדבר נחשב לו לחטא חמור. נינחורסג קללה אותו קללת מוות, והוא עמד למות. לבסוף שוכנעה נינחורסג לרפאו ע"י בריאת אלוהויות כנגד כל איבר נגוע בגוף.

במיתוס זה מספר מוטיבים מקבילים לסיפור המקראי:

סיפורנו בא להציג אמיתות על טבע האדם גורלו ומקומו בעולם.האדם נברא טוב ומושלם ביסודו ישר ותמים, ניתן לו חופש הבחירה והוטלה עליו אחריות ומעשיו, אך הוא קלקל את העולם והביא על עצמו רעה כתוצאה מהתנהגותו המרדנית.

במיתוס זה מסופר על גן אלוהי מופלא- שם יושב האל, ובו נמצאים עצים ועליהם אבנים יקרות.

גלגמש הוא גיבור שומרי קדמון מהעיר ארך. הוא חיפש כל הזמן את סוד חיי הנצח. הוא הגיע בחיפושיו אל נוח השומרי ששמו "אותנפישתים". הוא גר בגן האלוהי.

אותנפישתים סיפר לגלגמש שאחרי המבול ברך האל אנליל אותו ואת זוגתו החיי אלמוות. הייתה זו מחווה שאף אדם לא יכול לזכות בה.אותנפישתים ראה שגלגמש אפוף צער רב ולכן גילה לו שבתחתית הים מצוי צמח חיים, שבכוחו לחדש את הנעורים. גלגמש הלך לחפשו וצלל למעמקי הים וקטף את הצמח המבוקש. אך בדרכו חזרה פגש בנחש שחטף ממנו את הצמח ואכלו. כתוצאה מכך השיל הנחש את עורו והיה לבן אלמוות, ואילו גלגמש נשאר בן תמותה.

לפי התפיסה המסופוטמית נגזר על האדם להיות בן תמותה ונסיונותיהם של יחידי סגולה לזכות בחיי נצח נידונו לכשלון.