admin, בירוקרטים, מפעילי מערכת
895
עריכות
על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
מליצתי בדאגתי / שלמה אבן גבירול: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''נושא השיר''' | |||
נושא השיר | |||
- | - שיר זה הוא שיר אישי העוסק ב:<BR> | ||
א. קונפליקט פנימי (בין הדובר לבין עצמו) | א. קונפליקט פנימי (בין הדובר לבין עצמו)<BR> | ||
ב. בקונפליקט חיצוני (בין הדובר לבין ידיד שלו) | ב. בקונפליקט חיצוני (בין הדובר לבין ידיד שלו)<BR> | ||
עיקרו של הקונפליקט הוא- האם להקדיש את החיים ללימודי הרוח ולהיות חריג מן החברה, או להקדיש את החיים להנאות החיים ולהיות כמו כולם. | עיקרו של הקונפליקט הוא- האם להקדיש את החיים ללימודי הרוח ולהיות חריג מן החברה, או להקדיש את החיים להנאות החיים ולהיות כמו כולם.<BR> | ||
השיר מבטא התלבטות בין הערכים של הדובר, לבין הערכים המקובלים בחברה.<BR> | |||
זהו ביטוי להתלבטות של נער בדרך בה הוא צריך לבחור בהמשך חייו.<BR> | |||
- הדובר עוסק במחשבות על המוות, הוא רואה את המוות חולף על פניו ולכן הוא שואל שאלות קיומיות על החיים; כגון בשביל מה לחיות אם בסוף מתים? האם החיים הם כדאיים ומהי המשמעות שלהם? | - הדובר עוסק במחשבות על המוות, הוא רואה את המוות חולף על פניו ולכן הוא שואל שאלות קיומיות על החיים; כגון בשביל מה לחיות אם בסוף מתים? האם החיים הם כדאיים ומהי המשמעות שלהם? | ||
החלק השני בנפשו של הדובר, הידיד, טוען כי נער בן שש עשרה לא צריך להגות במוות, אלא ליהנות מהחיים, מהילדות והנעורים וכי אדם ששופט ובוחן את עצמו כל הזמן מן הצד, הופך להיות כפוף, דכאוני ומלנכולי. | |||
- הדובר טוען כי אין טעם להתרגז ולהתעצבן, החיים זורמים וצריך לדעת ליהנות מהם. | - הדובר טוען כי אין טעם להתרגז ולהתעצבן, החיים זורמים וצריך לדעת ליהנות מהם. | ||
האדם צריך להאמין כי לכל מכה ישנה תרופה וכי השמחה עדיפה על הצער והסבל. הדובר סבור שצריך לדעת לנצל את החיים עד תומם לפני שמתים, מפני שהחיים הם קצרים והפכפכים. | האדם צריך להאמין כי לכל מכה ישנה תרופה וכי השמחה עדיפה על הצער והסבל. הדובר סבור שצריך לדעת לנצל את החיים עד תומם לפני שמתים, מפני שהחיים הם קצרים והפכפכים. | ||
א. מליצה: שירה | '''פירושי מילים''' | ||
ב. "שמחתי באנחתי דחופה": האנחה (הדאגה) דוחפת החוצה את השמחה, הסבל מונע מהדובר את האפשרות לשיר ולשמוח | |||
ג. "חייתי... קטופה": נפשו של הדובר מדומה לפרח | א. מליצה: שירה<BR> | ||
ד. "בלחי כחבצלת שזופה": נער בן שש עשרה צריך להסמיק מאהבה ומהנאות החיים, כמו חבצלת שזופה משמש, אך יחד עם זאת, הוא צריך להיות עמוק ומחושב מבפנים | ב. "שמחתי באנחתי דחופה": האנחה (הדאגה) דוחפת החוצה את השמחה, הסבל מונע מהדובר את האפשרות לשיר ולשמוח.<BR> | ||
ה. קצופה: כעוסה | ג. "חייתי... קטופה": נפשו של הדובר מדומה לפרח שנקט<BR> | ||
ו. "צרי גלעד": חבל הרי גלעד, מקום שצמחו בו צמחי מרפא | ד. "בלחי כחבצלת שזופה": נער בן שש עשרה צריך להסמיק מאהבה ומהנאות החיים, כמו חבצלת שזופה משמש, אך יחד עם זאת, הוא צריך להיות עמוק ומחושב מבפנים<BR> | ||
ה. קצופה: כעוסה<BR> | |||
ו. "צרי גלעד": חבל הרי גלעד, מקום שצמחו בו צמחי מרפא.<BR> | |||
קישוטים | '''קישוטים''' | ||
א.תפארת הפתיחה<BR> | |||
ב.דימוי (כחבצלת שזופה)<BR> | |||
ג. מטאפורה (לחיתי שהיא מני קטופה)<BR> | |||
ד.שיבוץ (צרי גלעד- ירמיהו)<BR> | |||
[[קטגוריה:ספרות]] | [[קטגוריה:ספרות]] | ||