מגמות איחוד ומגמות פיצול במדינות ערב, והשפעת המלחמה הקרה על מגמות אלה.

מגמות איחוד ומגמומות פיצול במדינות ערב והשפעת "המלחמה הקרה" עליהם:

רקע: הסדרי השלום שנחתמו בתום מלחע:ה ה-1 השפיעו על עתידן של ארצות המזרח התיכון. שיטת המנדטים שנקבעה בהסדרי השלום הבטיחה שלטון זמני של מעצמה זרה בחלק מארצות האזור, עד שעמי האזור יגיעו לעצמאות מדינית מלאה. כך היו סוריה ולבנון נתונות לשליטה מנדטורית צרפתית ואילו לבריטניה ניתן מנדט בעבר הירדן,בעיראק ובארץ ישראל.מצרים הוכרזה כארץ חסות בריטית(פרוטקטוראט),ואיראן ותורכיה נשארו עצמאיות.

משנות ה-20 ועד שנות ה-60 עברו ארצות המזרח התיכון ובהן ארץ ישראל שינויים מהפכניים,ששינו את פניו של המזרח התיכון.העמים באזור נאבקו בשלטו הקולוניאלי הבריטי והצרפתיבצורותיו השונות.ודרשו שלטון עצמי.בהדרגה עזבו הבריטים והצרפתים את האזור,והחל שלב העצמאות המדינית,כשכל מדינה התמודדה עצמאית עם בעיותיה. ארץ ישראל הפכה בחלקה למדינת ישראל המבוססת על משטר דמוקרטי,ואילו ברוב מדינות ערב התחוללו הפיכות והושלטו בהן דיקטטורות.

נטיות לאחדות ולפיצול במדינות ערב והשפעת "המלחמה הקרה"על נטיות אלה:

הגורמים שהשפיעו על הנטיות לאחדות בעולם הערבי

1. עלייתם של מנהיגים כריזמטיים במדינות ערב,ועלייתן של מפלגות שהאחדות הבין ערבית הייתה חלק מהאידאולוגיה שלהם.לדוגמא,במצרים ניסה נאצר לאחד את העולם הערבי בהנהגתו.מפלגת הבעת' בסוריה ובעיראק חרטה על דגלה את האחדות הבין ערבית
2. המאבק במדינת ישראל ובציונות כאויב משותף.תפיסה זו ראתה במדינת ישראל אויבת של כל מדינות ערב,והמאבק בה נתפס כמחויב המציאות ומחייב את ליכוד העם הערבי,בעיקר לאחר המפלה במלחמת העצמאות.על פי תפיסה זו,ייצגה הקמתו של אש"ף את האינטרסים הפלשתניים.אש"ף הציב לו למטרה להיאבק בישראל,ולהקים מדינה פלשתינית בכל שטחי ארץ ישראל.
3. ההיסטוריה,התרבות ודת האיסלאם.כל אלה שימשו גורם מלכד,והדגישו את העבר המפואר של עמי ערב ואת הכמיהה לעוצמה ערבית מחודשת.המורשת הדתית הגבירה את המשותף ואת המלכד ודחקה את המפריד.

הנטיות לאחדות התבטאו בכמה אירועים:

1. הקמת הליגה הערבית.הליגה הוקמה ב-1945 כביטוי לרצון ליצור מסגרת ארגונית כלל ערבית.היא שימשה במשך השנים גוף לתיאום ולשיתוף פעולה מדיני,צבאי וכלכלי ביו מדינות ערב,אשר שמר על ריבונותה של כל מדינה ולא כפה אחדות ערבית.הליגה הערבית פעלה בחזית המדינית והצבאית נגד היישוב היהודי בארץ ישראל ונגד הציונות כתנועה לאומית.
2. איחוד בין מדינות ערביות שונות על בסיס אידאולוגי.איחוד זה נוצר למרות המרחק הגיאוגרפי בין המדינות.הגשמת האחדות הערבית התבטאה בהקמת הקע"ם הקהילה הערבית המאוחדת,שהיה איחוד בין מצרים לבין סוריה.באיחוד זה הייתה מצרים הדומיננטית בין השתיים בכל תחומי החיים,והקימה שלטון ריכוזי בהנהגת נאצר.הקהילה הערבית המאוחדת החזיקה מעמד כשלוש שנים בלבד,ופורקה ביוזמה סורית,כשהבינו הסורים כי יש חשש שיאבדו את עצמאותם.הקע"ם גם שימש פתח להקמת מסגרות איחוד נוספות.
3. מ-1964 התקיימו מידי פעם ועידות פסגה ערביות בהשתתפותם של כל מנהיגי מדינות ערב.הדיונים בועידות התמקדו בנושאים מרכזיים שעמדו על סדר היום של העולם הערבי,ובהם הסכסוך הישראלי-ערבי.אחת הוועידות נחשובות שהתקיימו הייתה ועידת חרטום בסודן ב-1967 לאחר המפלה הגדולה במלחמת ששת הימים,ובה חרטו מדינות ערב על דגלן את "שלושת הלאווים":לא להכרה בישראל,לא לשלום עם ישראל ולא למשא ומתן עם ישראל.

הגורמים שהשפיעו על הנטיות לפיצול בעולם הערבי:

1. אופי משטרים שונה במדינות ערב.במדינות ערב התגבשו שני סוגים של משטרים: מלוכניים ושמרניים בירדן,בעיראק,בערב הסעודית,בתימן,בנסיכויות המפרץ הפרסי ובמרוקו,ומשטרים רפובליקניים שאינם מלוכניים אך גם אינם דמוקרטיים.במצרים ובסוריה שלטו מהפכניים ו"מתקדמים" ששאפו לרפורמות חברתיות רחבות.משטרים אלה עלו לשלטון בהפיכה,והנהיגו שלטו דיקטטורי-צבאי דוגמת משטרו של נאצר במצרים.חוסר היציבות גבר מאחר שהמנהיגים בו פעלו בשיטות חתרניות ובניסיונות לחולל מהפכות במדינות ערביות אחרות.במסגרת זו נעשו נסיונות להפיכה בעיראק ובתימן,תוך ביטול המלוכה בשתי המדינות.נסיון זה הוביל את תימן למלחמת אזרחים ממושכת.
2. המאבק הבין גושי והמלחמה הקרה פיצלו בין המדינות הערביות.ברית המועצות תמכה במדינות המהפכניות,ובהן מצרים,סוריה ועיראק שלאחר ההפיכה וביטול המלוכה.לעומת זאת,המערב תמך במדינות השמרניות והמלוכניות דוגמת ירדן.העימות בין המעצמות הגביר את הפיצול ואת הפילוג בעולם הערבי.
3. בין המדינות הערביות התפתת מאבק על השליטה בעולם הערבי.כל מנהיג ערבי בניסה לקדם את מגמת האחדות,פעל בעיקר למען מדינתו,כדי שזו תעמוד בראש גוף כולל ערבי ותנהיג את העולם הערבי.נסיונות אלה הביאו להתפתחות עימותים בין המדינות השונות.בתחילה היה בית המלוכה ההאשמי בירדן ובעיראק דומיננטי,ואחר כך עלתה מצרים ככוח מוביל בקרב מדינות ערב.

בשל הגורמים נחלשו המגמות הפאן ערביות,והתחזקו הנטיות הבדלניות.לכל אחת מהמדינות היו אינטרסים מקומיים שונים ונתונים חברתיים וכלכליים שונים,ועל כן התפתחו תודעה לאומית ושאיפות לאומיות שונות בכל אחת מהמדינות,שלעיתים הובילו לעימותים בינהם.