סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

מאורעות 1936-1939

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המרד הערבי 1939-1936

הגורמים למרד הערבי:

בשנת 1936 פותחים ערביי ארץ ישראל במרד כנגד השלטון הבריטי בארץ. המרד נמשך עם הפסקה באמצע שלוש שנים עד 1939 ובמהלכו סבל היישוב היהודי אבדות כבדות.

לפריצת המרד היו כמה גורמים:

1.התחזקות היישוב היהודי: העלייה היהודית המוגברת, שגשוג במשק היהודי, ותנופת ההתיישבות הגדולה. יצרה בקרב ערביי ארץ ישראל את התחושה שהבית הלאומי היהודי עומד לקום על חשבונם. תנופת התיישבות שנתמכה על ידי הנציג העליון הבריטי, גרמה לערבים לחשוב שבחסות בריטים מוקם בית לאומי ליהודים.

2.שינויים פוליטים במזרח התיכון: חלק ממדינות ערב מקבלות עצמאות חלקית (עירק, סוריה, מצרים) דבר שגרם ליצירת תחושה בקרב הערבים שעל ידי מאבק על זכויותיהם יזכו למימוש עצמאותם, וסילוק בריטניה מארץ ישראל. לפיכך הערבים קיבלו עזרה מאיטליה הפשיסטית ומגרמניה הנאצית, אויבותיה של בריטניה. בעזרתם חשבו הערבים כי הם יוכלו לגרש את הבריטים.

3.התחזקות מנהיגותו של חאג' אמין אל חוסיני: חאג' אמין אל חוסיני היה אחראי על המקומות הקדושים לערבים בירושלים. חוסיני השתמש בסיסמאות דתיות על מנת ללכד את ערבי ארץ ישראל. הוא ניסה להפוך את הסכסוך הלאומי בין התנועה הציונית לערבי ארץ ישראל לסכסוך על רקע דתי בין היהדות לאיסלאם. חוסיני הנהיג קו אנטי ציוני קיצוני אשר התנגד לכל הקשר עם הציונים, ושלל כל פשרה בנושא התיישבות ועלייה יהודית לארץ.


מטרות המרד:

מטרות המרד הערבי שפרץ ב1936 היו לאומיות וכוונו נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל.

מטרות המרד היו:

1.הפסקת העלייה היהודית.

2.חקיקת חוק האוסר על העברת קרקעות ליהודים.

3.הקמת ממשלה לאומית אחראית בפני מועצה ייצוגית שהרוב בה ערבי. בעזרת ממשלה שתהיה בעלת רוב ערבי, בדרך חוקית לכאורה יוכלו הערבים למנוע את התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל.

מדוע נכשלה השביתה הערבית:

בעקבות השביתה הערבית הכללית נקט היישוב בדרכי תגובה: העדפת עובדים יהודים ממושבות וקניית תוצרת יהודית בלבד. בנוסף הוקם נמל ת"א. הקמת הנמל איפשרה מסחר עם ארצות אירופה כתגובה על השבתת נמל יפו. הקמת מפעלים חדשים ורכישת מפעלים מבעלים פרטיים על ידי ההסתדרות חיזקו את כלכלת היישוב היהודי. השביתה הערבית לא רק שלא הצליחה אלא גרמה לשגשוג כלכלי ולפריחה, ובגידול היישובים החקלאיים. בנוסף, ככל שנתארכה השביתה, נידלדלו מקורות המימון של הוועד הערבי העליון. עקב כך גברה המצוקה של השכבות החלשות. התוצאה הייתה הפעלת לחץ על יוזמי השביתה להעניק רישיונות יציאה לעבודה. פועלים הסתננו בחשאי אל מקומות העבודה במשק היהודי. בעלי קרקעות מכרו אותן לנוכח מצוקת המזומנים, ופגעו באחד מיעדי השביתה.

דרכי המאבק של ערביי ארץ ישראל בבריטים וביהודים:

המאבק של ערביי ארץ ישראל התנהל בשני מישורים, כלכלי וצבאי (טרור) המאבק בתחום הכלכלה: ערביי ארץ ישראל פתחו בשביתה כללית, מתוך מטרה שזאת תמוטט את המשק היהודי. השביתה נמשכה 175 יום ובמהלכה חדלו הערבים מלעבוד אצל היהודים, חדלו לספק מזון ותוצרת חקלאית לשווקים, והשיא היה השבתת נמל יפו. על ידי פעולות אלו חשבו שיוכלו למוטט את הכלכלה של היישוב היהודים ושהיהודים יתחננו שהשביתה תופסק. המאבק בתחום הצבאי: הערבים הפעילו טרור כנגד מטרות בריטיות וכנגד היישוב היהודי. הערבים פוצצו לדוגמה את צינור הנפט מעירק לחיפה. פגעו פיזית ביהודים וברכושם: בתקופה זו נרצחו למעלה מ80 יהודים, נשרפו שדות, נעקרו מטעים ונפצעו מאות יהודים.

דרכי המאבק של הבריטים בפורעים הערבים:

דיכוי הטרור: הבריטים דיכאו את הטרור הערבי בכוח רב. כבר בשלב הראשון הם הרגו כמאה ארבעים ערבים. כפרים שלמים נענשו ענישה קולקטיבית על השתתפותם בטרור נגד יהודים ונגד בריטים.

הוועד הערבי העליון הוצא אל מחוץ לחוק: ומנהיגיו הוגלו מהארץ. חא'ג אמין אל חוסיינו, המופתי, ברח מן הארץ והתיישב בביירות. התוצאה הייתה שההנהגה המקומית התפוררה והמרד דעך עד שנפסק באמצע 1939. שיתוף פעולה צבאי בין הבריטים והיהודים: הבריטים גייסו יהודים והקימו שני כוחות, את משטרת היישובים העבריים ואת הנוטרים. יהודים אלה קיבלו שכר, נשק ואימונים של הצבא הבריטי ותפקידם היה לשמור על מתקנים בריטים ועל שדות יהודיים ולספק הגנה בדרכים. בניית מערכת הגנה בצפון: הבריטים בנו מערכת הגנה אשר הפרידה את ארץ ישראל בגבולה הצפוני והמזרחי מהמדינות הערביות הגובלות בה, וזאת כדי למנוע הברחת נשק לערביי ארץ ישראל ובעיקר למנוע כניסת מתנדבים ערבים שיבואו לעזרת ערביי א"י. בדרך זו בנו הבריטים את גדר הצפון ושרשרת של מוצבי משטרה בצפון הארץ הידועים בשם "מבצרי טיגראט" על שם האיש שתכננם. בנוסף לפעולות הצבאיות לדיכוי המרד נקטה בריטניה גם בפעילות מדינית. כמיטב המסורת הבריטית בארץ ישראל, כל פעם שפורצות מהומות הבריטים שולחים ועדת חקירה, שתחקור את הסיבה למהומות ותגיש את המלצותיה לממשלה הבריטית.


הערכות הישוב היהודי כנגד המרד הערבי מבחינה ביטחונית התיישבותית וכלכלית בעקבות המרד הערבי חלה ביישוב תפנית גדולה בעיקר בתחומי הביטחון, התיישבות והכלכלה. בתחום הביטחון: למרות הוויכוחים עם הבריטים, התגייס היישוב כולו בשיתוף פעולה עם הבריטים במישור צבאי כדי לדכא את המרד, מתוך הבנה שהמרד פוגע ביהודים והקמת יחידות צבאיות יהודיות יסייעו בעתיד להקמת כוח מגן עברי עצמאי. תחום הפעילות התחלק לפעילות חוקית ובלתי חוקית.

פעילות חוקית:

הקמת חיל נוטרים – כיוזמת השלטון הבריטי הוקם חיל נוטרים עברי מתוך מטרה לעזור לבריטים בדיכוי הכנופיות הערביות. 3,000 איש צוידו בכל הציוד הדרוש, מדים, נשק וקיבלו משכורת מהצבא הבריטי. הנוטרים היו כפופים לשלטון הבריטי אך למעשה פעלו תחת מפקדת ה"הגנה". תפקידם של הנוטרים היה להגן על היישובים היהודים ובעיקר למנוע הצתות יבול. הנוטרים יכלו לבצע פעילות צבאית ללא הפרעה ובדרך סייעו לפעילות ה"הגנה" הבלתי חוקית. לחיל הנוטרים הייתה משמעות אדירה: 1.זאת הפעם הראשונה שאנשי היישוב גויסו תחת חסות הבריטים כזכותו של הישוב להגן על עצמו.

2.הקמת חיל הנוטרים הייתה הכרה של הבריטים בזכותו של היישוב להגן על עצמו.

3.הנוטרים סייעו בפעילות "חומה ומגדל". "פלוגות הלילה": בעקבות הפגיעות בקו צינור הנפט מעירק לחיפה אפשרו השלטונות הבריטים לקולונל וינגייט, להקים יחידה מובחרת מאנשי היישוב העברי, שתיקח על עצמה את הגנת צינור הנפט. יחידה זו נקראה "פלוגות הלילה". בנוסף להגנת צינור הנפט היחידה שינתה את תפיסות ההגנה של היישוב.


שינוי זה בא לידי ביטוי בשלושה מובנים:

א.ההגנה הכי טובה היא ההתקפה ולכן צריך לתקוף את הכנופיות במחנות שלהם ולא לחכות.

ב.היוזמה צריכה להיות תמיד שלנו, ולכן צריכה להתבצע בלילה בהפתעת הריב.

ג.הפעילות תתבצע על ידי יחידות קטנות וניידות של אנשים בעלי כושר גופני גבוהה, יכולת ניווט והתמצאות גבוהה בלילה, ושיטת הלוחמה תיהיה גרילה. "פלוגות הלילה" הניחו את היסוד לטקטיקה הצבאית של הישוב.

במקביל עסק היישוב בפעילויות בלתי חוקיות:

הקמת ה"נודדת": יצחק שדה, שהיה הדמות החשובה ביותר בתחום ההגנה בשנות ה30 וה40 ומפקדו הראשון של הפלמ"ח, מקים באזור ירושלים יחידה שנקראת "הנודדת" ששמה לה כמטרה לתקוף את כנופיות הערבים בבסיסיהם ולא רק להגן על הישובים. רעיון זה, לצאת ולתקוף בא מהשראת "פלוגות הלילה" של וינגייט. הנודדת הייתה הכוח ההתקפי שהוקם ביישוב. הקמת ה"פו"ש (פלוגות שדה): הצלחת ה"נודדת" הביאה לרעיון להרחיב את המסגרות ולהקים פלוגות מחוזיות שיהיו בכל הארץ ויתקיפו את הכנופיות הערביות בבסיסיהם. פלוגות השדה תרמו רבות להגנת היישוב והיו ציון דרך בהתפתחותו של כוח צבאי עברי עצמאי. הקמת האצ"ל (ארגון צבאי לאומי): ב1937 פרשו מספר לוחמים מארגון ה"הגנה" והקימו את האצ"ל. הם עשו זאת כי חשבו שה"הגנה" פסיבית מדי במלחמתם בערבים. האצ"ל היה גוף קטן יחסית ובשיאו מנה כ-2,000 איש. האצ"ל היה כפוך לתנועה הרביזיוניסטית ודגל וברעיונות ימניים של ארץ ישראל השלמה ובפעולות טרור כדי להכניע את הערבים ואחר כך את הבריטים. האצ"ל לא קיבל את מרות מוסדות היישוב ולכן נקראו ה"פורשים" האצ"ל נרדף על ידי הבריטים וגם על ידי מוסדות היישוב. ה"הגנה" התנגדה לפעולות האצ"ל.


בתחום ההתיישבות –

לנוכח המרד הערבי והדעות של ועדת פיל מחליטים בהנהגת היישוב שיש לחזק את מפעל ההתיישבות ע"י יצירת רצף טריטוריאלי של יישובים יהודים מתוך התפיסה שהישוב יקבע את גבולות המדינה בעתיד. בשנים של המרד קם סגנון התיישבות חדש, "חומה ומגדל". בעקבות המרד קיבלה ההתיישבות תנופה במטרה לעצור את הכנופיות וליצור רצף טריטוריאלי. הקמת היישוב עבדה בשיטת "חומה ומגדל". ערב המבצע היה – אנשי הגרעין ההתיישבותי מתכנסים בקיבוץ שכן ומכינים את הציוד. בשעות הלילה היו מקימים תוך שעות יישוב חדש. רוב היישובים הפכו לקיבוצים תוך זמן קצר. היישובים הוקמו מול הכנופיות הערביות כדי להלחם בהן. חשיבות "חומה ומגדל" היא בקביעת גבולות המדינה שבדרך, בסיוע להגנה, ובעיבוד אדמות חקלאיות, ישובים אלו העלו את מורל היישוב. היישוב הבולט ביותר בשיטה זו היה חניתה בגבול הצפון ב1938, תל עמל (ניר דוד) בעמק בית שאן, נגבה בדרום.

בתחום הכלכלה –

בעקבות השביתה הכללית של ערביי ארץ ישראל התארגן היישוב ונקט בדרכי תגובה עיקריות: א.העדפת עובדים יהודים במושבות וקניית תוצרת יהודית בלבד.

ב.הקמת מפעלים חדשים ורכישת מפעלים נוספים מאנשים פרטיים על ידי ההסתדרות, חיזקו את הכלכלה ביישוב היהודי.

ג.הקמת נמל תל אביב בתגובה על השבתת נמל יפו. הקמת הנמל אפשרה סחר עם ארצות אירופה. פעולות אלו גרמו לכישלון השביתה הערבית.



תוכנית החלוקה של ועדת פיל (1937)

רקע לבואה של ועדת פיל לארץ: ועדת פיל (על שם הלורד פיל שעמד בראשנה) הגיעה לארץ בסוף 1936, ואז גם חלה הפוגה במהומות. מטרותיה של הוועדה היו: לבחון מקרוב את מצב יחסי האיבה בין היהודים לבין הערבים, לברר את הנסיבות שהובילו למאורעות, לברר לאור פרוש נכון של הוראות המנדט אם לערבים או ליהודים יש תלונות מוצדקות ולמצוא דרך לפתרון הסכסוך.

מסקנות ועדת פיל: ועדת פיל הגיעה למסקנה שבארץ ישראל מתקיימים שני עמים זה לצד זה שאין להם שום דבר במשותף. שאיפותיהם הלאומיות שונות וסותרות זו את זו, ולכן לא יתכן מצב בו תוקם מדינה אחת לשני העמים. המסקנה היא שאין דרך להגשים את המנדט, ורק חלוקת הארץ בין שני העמים תהווה פתרון שניתן לבצעו.

המלצות ועדת פיל לחלוקת ארץ ישראל: ועדת פיל הגיעה למסקנה שחייבים לחלק את הארץ בין שני העמים.

המלצות הועדה:

1.תוקם מדינה יהודית שתכלול את הגליל, עמק יזרעאל, עמק בית שאן, ושפלת החוף מראש הנקרה בצפון עד באר טוביה בדרום. המדינה תהייה על 17% משטח ארץ ישראל המערבית.

2.תוקם מדינה ערבית שתכלול את מרבית שטחיה הנותרים של ארץ ישראל ותתאחד עם האמירות בעבר הירדן המזרחי.

3.שטח מנדט בריטי שיכלול את ירושלים, בית לחם וסביבתה, ופרוזדור שיחבר את ירושלים ליפו ומובלעות בריטיות בחיפה, נצרת ועכו.

4.בריטניה תוכל לפקח על ענייני הבטחון של שתי המדינות.

5.מכיוון שהמדינה היהודית תכיל את רוב השטח הראוי לעיבוד היא תאלץ לשלם פיצוי כספי שנתי למדינה הערבית.

6.בתקופה בה תתבצע התוכנית לא תתאפשר התיישבות יהודית חדשה באזור המיועד למדינה הערבית, והעלייה תוגבל ל-12 אלף עולים בשנה.

תגובות הערבים לתוכנית ועדת פיל:

The Royal Commission (Peel) plan for partition of Palestine 1937.jpg

הערבים דחו את הצעות ועדת פיל והתנגדו עקרונית לחלוקת ארץ ישראל, מתוך תפיסה שארץ ישראל כולה צריכה להיות המדינה הערבית. פרסום התוכנית הוביל גם לחידוש המרד והחרפתו (ראה: המרד הערבי - שלב ב')

תגובת היישוב היהודי:

היישוב היהודי היה חלוק בדעותיו לגבי המלצות ועדת פיל. היו שראו את בהן הזדמנות בלתי חוזרת להקמת מדינה יהודית, והיו רבים שחשבו שהן אסון לאומי וסוף המפעל הציוני. תגובות בישוב היהודי: חיים ויצמן – היה בעד מכמה סיבות: א.המדינה שתקום תשמש בסיס לחיים נורמלים.

ב.בפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה תהייה לנו מדינה משלנו.

ג.אם תהייה לנו מדינה עצמאית יוכלו כל יהודי אירופה שנמצאים בסכנה קיומית לעלות למדינה.

דוד בן גוריון - היה גם הוא בעד. לפי דבריו אסור לסרב להצעה שמדברת על מדינה יהודית עצמאית. זהו חלום של אלפיים שנה והמדינה שתקום תהייה בעלת מעמד בינלאומי ותהווה בסיס לתקומת העם היהודי. בנוסף השטח שהוצע הוא השטח הפורה ביותר בארץ, ויאפשר מסחר עם ארצות אירופה. זאב ז'בוטינסקי – היה נגד ההמלצות משתי סיבות עיקריות: א.החלוקה תפגע בעיקרון ארץ ישראל השלמה ותביא למצב שבמדינה הקטנה שתקום לא יהיה מספיק מקום לכל מיליוני היהודים שירצו לעלות.

ב.המדינה היהודית שתקום נמצאת בשפלת החוף ולכן בלתי אפשרי להגן עליה מבחינה צבאית. אם הערבים ישלטו על ההרים הם יוכלו לפגוע במדינה בקלות ולהקשות עליה. השומר הצעיר – התנגד גם הוא אך מסיבות שונות: לדעתם חלוקת הארץ בין שני העמים תוביל להשלמת הסכסוך ולמעשי האיבה בין יהודים לערבים. הפתרון לדעתם הוא הקמת מדינה אחת דו לאומית (לשני העמים), כי אין סיבה שהפועל היהודי והפועל הערבי לא יחיו בשלום יחד.