התקופה ההלניסטית בארץ ישראל והמפגש בין החברה היהודית להלניזם

מאפייני התרבות ההלניסטית

בשנת 333 לפנה"ס כבשו היוונים ובראשם אלכסנדר מוקדון את האימפריה הפרסית ובתוכה גם את א"י. היוונים שאפו להפיץ את תרבותם בכל מקום אותו כבשו.
המפגש בין התרבות היוונית לתרבות שהייתה פה בארץ יצרה תרבות חדשה - התרבות ההלניסטית. לתרבות ההליניסטית מספר מאפיינים והם:
1. פוליס (עיר מדינה) - הפוליס היא עיר מדינה, שטחה קטן ולרוב הייתה מוקפת בחומה. ביוון העתיקה לפוליס הייתה עצמאות וריבונות מוחלטת וההחלטות בה היו מתקבלות בדמוקרטיה ישירה - הגברים היו מצביעים באסיפת העם.
בניגוד לפוליס היוונית, לפוליס ההלינסטית לא הייתה עצמאות מוחלטת והיא הייתה כפופה לשלטונו של המלך היווני. בפוליס היו המתיוונים (אנשים שקיבלו על עצמם את התרבות היוונית) והוקמו מוסדות ובתי חינוך הלניסטיים (כמו הגימנסיון והאפביון).
בתקופה ההלניסטית יאסון, אחיו של מנלאוס, שקנה את תפקיד הכהונה הגדולה בכסף, הפך את ירושלים לעיר פוליס בשם "אנטיוכיה". "אנטיוכיה" הייתה כפופה לשלטונו של המלך היווני אנטיוכוס הרביעי.
2. התרבות האוניברסלית - התרבות ההלניסטית הייתה תרבות אונירבסלית (כלל עולמית) אשר שאפה להפיץ את עצמה בכל מקום שכבשה ושבכל העולם תהיה תרבות זו כתרבות אחידה שכולם יאמינו בה. בתקופה ההלניסטית האנשים שקיבלו על עצמם את התרבות האוניברסלית הזו (ההלניזם) נקראו "מתיוונים". התרבות היוונית הצליחה להפיץ את עצמה בא"י ועקב השילוב בין התרבות היוונית לתרבות שהייתה פה בא"י נוצרה התרבות ההלניסטית. האוניברסליות וההפצה של התרבות ההלניסטית באה לידי ביטוי בהיוונותם של אנשים, שכך שיהודים רבים נקראו בשמות יוונים כמו לדוגמא - יאסון ומנלאוס. הם הלכו לבתי תיאטרון, דיברו יוונית, הלכו למוסדות החינוך ההלניסטיים כמו למשל הגימנסיון (שם עסקו בפיתוח הגוף), הם אפילו תירגמו את ספר התנ"ך ליוונית. (תרגום השבעים). תירגום התנ"ך העיד על העמקת תהליך ההתיוונות והשפעתה של התרבות ההלניסטית על החברה ביהודה. התרבות ההלניסטית השפיעה על החברה ביהודה ואנשים שהושפעו ממנה ושאפו להיות חלק מההתרבות האוניברסלית נקראו "מתיוונים".
3. מעמד המלך - בתרבות ההלניסטית למלך היה מעמד חשוב וגבוה מאוד, כמעט של אל. אלכסנדר מוקדון למשל תואר כאל. לעומת זאת, למלך היווני לא הייתה כל סמכות חשובה מיוחדת והוא נחשב למלך רגיל.

השפעות התרבות ההלניסטית על החברה ביהודה

1. בתחום הדתי - התרבות היהודית נחשבת לתרבות מונותאיסטית (כלומר תרבות שמאמינה באל אחד) - "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' א-ח-ד". לעומת זאת, התרבות ההלניסטית הייתה תרבות פוליתאיסטית (תרבות שמאמינה באלילים רבים). התרבות ההלניסטית עסקה בעיקר בפיתוח הגוף, דבר שמנוגד לתרבות היהודית שעל פיה מפתחים את הרוח. בנוסף, בתרבות ההלינסטית המלך נחשב כאל. מצב זה יצר התנגשות בין התרבות היהודית שהאמינה באל אחד ונאסר עליה לעבוד אלוהים אחרים ובין התרבות ההלינסטית שהאמינה במגוון של אלים. כתוצאה מהשילוב בין 2 התרבויות יהודים רבים חוייבו להתיוון, לעבוד אלילים אחרים ולהשתחוות לפסלים. משרת הכהונה הגדולה נפגעה גם היא ומעמדה כגורם חשוב ובעל השפעה רבה ירד. המסורת היהודית ראתה בכהן הגדול את המנהיג הדתי של העם, הנוהל היה שהכהן הגדול מתמנה אך ורק מבית משפחת צדוק ובירושה מאב לבנו. אנטיוכוס הרביעי היה זקוק לכספים וניסה לשדוד אותם מבית המקדש. אך חוניו, הכהן הגדול, לא איפשר את הפגיעה בספי המקדש. יאסון, אחיו של חוניו, ראה בזה הזדמנות לתפוס את משרת הכהונה הגדולה ולכן הוא פנס לאנטיוכוס הרביעי והציע לו כסף תמורת מינויו למשרת הכהן הגדול במקום אחיו חוניו. אנטיוכוס הסכים ומינה את יאסון. הייתה זו הפעם הראשונה בה התערב גוי במינוי הכהן הגדול ושהמשרה נקנתה בכסף. מאוחר יותר, פנה מנאלוס, כהן שאינו מבית צדוק, לאנטיוכוס והציע לו סכום כסף גדול יותר תמורת משרת הכהונה הגדולה. אנטיוכוס מינה את מנלאוס במקום יאסון והייתה זו הפעם הראשונה שבה מונה כהן גדול שאינו מבית צדוק. אנטיוכוס זילזל בתפקיד הכהונה הגדולה ופגע פגיעה קשה באוטונומיה הדתית של החברה ביהודה.
2. בתחום התרבותי - יהודים רבים שאפו להיות חלק מן התרבות ההלניסטית. הם אימצו לעצמם שמות יוונים כמו מנלאוס ויאסון, רכשו את השפה היוונית, השתתפו בתחוריות ספורט והלכו לתיאטרון. הם שלחו את ילדיהם להתחנך במוסדות חינוך הלניסטיים (כמו הגימנסיון) ואפילו תירגמו את ספר התנ"ך ליוונית (תרגום השבעים) !
2. צמיחת מעמד אצולה שלא מן הכהונה - עד לתקופה זו מעמד האצולה בחברה ביהודה היה מורכב מכוהנים בלבד. עקב חדירת התרבות ההלניסטית לחברה ביהודה ועקב העמקת תהליך ההתיוונות של החברה ביהודה, כעת גם אנשים שלא היו כוהנים יכלו להיחשב כחלק ממעמד האצולה. מעמד הכהונה הגדולה ביהודה כגורם חשוב ובעל השפעה ירד וכל מי שקיבל על עצמו את התרבות ההלניסטית (כלומר התיוון) יכל להיות מקורב לשלטון ולהפוך לחלק ממעמד האצולה. ההלניסטיות פגעה באוטונומיה הדתית של החברה ביהודה שבחרה לא להתיוון.
3. מפעלי הבנייה ביהודה - עקב חדירת התרבות ההלניסטית ליהודה נבנו כעת ביהודה מבנים מפוארים וחדשים, וכמו כן גם מפעלי בנייה של היו כמוהם בימי קדם. דוגמא למבחנים חדשים יכולה להיות הגימנסיון, האפביון וגם מצודת ה"חקרא" שבנה הנטיוכוס מעל בית המקדש. 4. התנגדות החסידים לתהליך ההתיוונות - הפגיעה במעמד הכהונה והפיכת ירושלים לעיר פוליס הלניסטית בשם אנטיוכיה העלתה חשש בקרב החסידים לגורלה של ירושלים ולעתיד הדת היהודית. כאשר ניסה יאסון להשתלט מחדש על משרת הכהונה הגדולה, פתחו החסיי םבמרד ביאסון ובמתיוונים. מרד זה נקרא "מרד החסידים". במהלך המרד הם ניסו לבטל את שלטון הפוליס. אנטיוכוס שמע ע להמרד וחזר ממצרים כדי לדכא את המרד. הוא הגיב באכזריות רבה, הרג חסידים רבים, הקים את אחקרא (מצודה מעל בית המקדש) וכך פיקח על הנעשה במקדש וזילזל בכבודו. כמו כן הוא גם גזר גזירות דת על היהודים (איסור ברית מילה, איסור לימוד תורה, חובת השתחוות לפסלים, אי שמירת שבת ועוד)