המכוער / תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ', ע"א

ר' שמעון בן אלעזר רכב על החמור שפת הים לאחר שחזר מלימוד תורה אצל רבו במגדל גדר. זהו תיאור מאוד פסטורלי- נוגד את מאפיין התמצות במדרשי אגדה- מעצים את הניגוד בין הנוף לנוכחותו של המכוער. ביטויים שמדגישים את החוויה שעובר הרבי- "שמחה גדולה", "תורה הרבה".
ר' שמעון פגש פתאום אדם מכוער (עד כדי שלא נעים להביט בו). האיש המכוער פונה אליו-"שלום עליך רבי",ור' שמעון מתעלם- מתנהג בגאוותנות (בגלל הפער בין ההתעלות הרוחנית שלו לבין המכוער). ר' שמעון ממשיך ומלבין את פניו של המכוער- ריקא (ריק מחכמה וממעשים טובים), שמא כל בני עירך מכוערין כמותך- הסיק על הפנימיות מהחיצוניות ופגע בו מאוד.
המכוער (עונה לו באותו מטבע לשון) אומר לו שילך להתלונן לקב"ה שיצר אותו על מראהו. ר' שמעון מבין שחטא, יורד מן החמור, משתטח לפניו ומבקש את סליחתו. אך המכוער ממשיך בשלו ומסרב לסלוח עד שילך לקב"ה ויאמר לו "כמה מכוער כלי זה שעשית".
הם מגיעים לעירו של [ר' שמעון].
דיאלוג בין אנשי העיר לבינם. המכוער קובל על כך שאנשי העיר קוראים לר' שמעון רבי ואומר שאם זה רבי- שלא ירבו רבנים כמותו בישראל, ומספר לאנשי העיר מה עשה לו.
אנשי העיר ששומעים רק את הצד של המכוער, לא יודעים שהרבי כבר ביקש סליחה, אומרים לו שבכ"ז ימחל לו. הוא משיב שימחל רק אם לא ימשיך לנהוג בצורה כזו, אולם הוא לא סולח מעומק הלב ובאופן מלא, ולא מכיר בהתחרטותו של ר' שמעון. ר' שמעון כבר קלט והפנים את המסר בשלב מוקדם, ואע"פ כן המכוער מנסה להמשיך ולהטיף לו מוסר ולהציב תנאי.
ר' שמעון נכנס לביהמ"ד (סגירת מעגל), מקום ששם הוא מרגיש בנוח, ודורש את המסר לחיים שקיבל: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז". עדיף לאדם להיות רך כקנה- מתכופף וגמיש ברוח- סלחן לבריות, ולא להיות קשה כארז- לא מתכופף אלא עומד על מקומו ולכן נופל ברוח- אדם עקשן שלא בא לקראת האחר. (עד כאן- הסבר העלילה).
מוסר השכל והסבר דרשתו של ר' שמעון:
א. מבחינת אנשי העיר, שלא מודעים להתנצלותו של ר' שמעון, כוונת הדרשה היא- קשה כארז משל לר' שמעון. הוא נתפס בעיניהם כעקשן ומתנשא, ולכן חושבים שעכשיו הוא חוזר בו מטעותו ומגיע למסקנה שלאדם אסור להיות גאוותן ויהיר ע"מ שלא יפגע בזולת.
ב. ר' שמעון התכוון למשמעות ההפוכה. הוא עצמו הקנה שלמד והפנים את הלקח, שינה את דרכו והתכופף, ואילו המכוער הוא הארז שסירב לסלוח ונשאר מבוצר בעמדתו. יש לציין שחוץ מהמכוער- אף אחד לא מבין את הביקורת המוסווית שמתח עליו ר' שמעון.
[מהדף סיכום של המורה:]

• חלקו השני של המדרש בנוי בצורה מקבילה לחלקו הראשון (מידה כנגד מידה- העולב הפך לנעלב והפגוע לפוגע.). ההקבלה:
  

>>>(1) מעשה בר' שמעון... שבא מבית רבו.<<<
(1)היה רוכב על חמורו ומטייל (10) היה מטייל אחריו כחצי מיל.
(2) נזדמן לו אדם שהיה מכוער ביותר (11) כיוון שהגיע לעירו יצאו בני העיר לקראתו.
(3) אמר לו: שלום עליך רבי (12) ואמרו לו: שלום עליך רבי
(5) אמר לו ריקא שמא כל בני עירך מכוערין כמותך (15) אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל
(7-8) כיוון שידע בעצמו שחטא..אמר לו נעניתי לך מחול לי (18) אמרו לו אעפ"כ מחול לו.
(9) אינני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני... (19) הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.

>>>(20-21) מיד נכנס ר' שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.<<<

• מעגליות: המדרש פותח בתיאור של ר' שמעון שעסק בלימוד תורה ומסתיים בלימוד תורה בבית המדרש. כמו כן הסיפור פותח במים- טיול על שפת הנהר, ומסתיים במשל שמתייחס לקנה-צמח הגדל בסמוך למקורות מים.
  
• לאורך כל היצירה לא מוזכר שמו של המכוער, משום שהעיקר הוא תכונת הכיעור ולכן השם אינו משמעותי. בנוסף הדבר מאפשר לקוראים להזדהות עם היצירה.