הגורמים למרד הערבי ומטרות המדד, דרכי המאבק בבריטים וביישוב היהודי.

המרד הערבי 1939-1936

הגורמים למרד הערבי:

בשנת 1936 פותחים ערביי ארץ ישראל במרד כנגד השלטון הבריטי בארץ. המרד נמשך עם הפסקה באמצע שלוש שנים עד 1939 ובמהלכו סבל היישוב היהודי אבדות כבדות.

לפריצת המרד היו כמה גורמים:

1.התחזקות היישוב היהודי: העלייה היהודית המוגברת, שגשוג במשק היהודי ותנופת ההתיישבות הגדולה יצרה בקרב ערביי ארץ ישראל את התחושה שהבית הלאומי היהודי עומד לקום על חשבונם. תנופת התיישבות שנתמכה על ידי הנציב העליון הבריטי, גרמה לערבים לחשוב שבחסות הבריטים מוקם בית לאומי ליהודים.

2.שינויים פוליטים במזרח התיכון: חלק ממדינות ערב מקבלות עצמאות חלקית או מלאה (כמו עיראק, סוריה ומצרים, בה הבריטים נשארו באזור תעלת סואץ, וקיבלה עצמאות מלאה בשנת 1936) דבר שגרם ליצירת תחושה בקרב הערבים שעל ידי מאבק על זכויותיהם יזכו למימוש עצמאותם, וסילוק בריטניה מארץ ישראל. לפיכך, הערבים קיבלו עזרה מאיטליה הפשיסטית ומגרמניה הנאצית, אויבותיה של בריטניה. בעזרתם חשבו הערבים כי יוכלו לגרש את הבריטים.

3.התחזקות מנהיגותו של חאג' אמין אל חוסיני: חאג' אמין אל חוסיני היה המופתי של ירושלים, והאחראי על המקומות הקדושים לערבים בירושלים. חוסיני השתמש בסיסמאות דתיות על מנת ללכד את ערבי ארץ ישראל. הוא ניסה להפוך את הסכסוך הלאומי בין התנועה הציונית לערבי ארץ ישראל לסכסוך על רקע דתי בין היהדות לאיסלאם. חוסיני הנהיג קו אנטי ציוני קיצוני אשר התנגד לכל הקשר עם הציונים, ושלל כל פשרה בנושא התיישבות ועלייה יהודית לארץ.

מטרות המרד:

מטרות המרד הערבי שפרץ ב1936 היו לאומיות וכוונו נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל.

מטרות המרד היו:

1.הפסקת העלייה היהודית.

2.חקיקת חוק האוסר על העברת קרקעות ליהודים.

3.הקמת ממשלה לאומית אחראית בפני מועצה ייצוגית, שמספר החברים בה יקבע לפי האחוז באוכלוסיה (מה שבעצם נותן לערבים, שהיוו את רוב אוכלוסיית ישראל, רוב). בעזרת ממשלה שתהיה בעלת רוב ערבי, בדרך חוקית לכאורה יוכלו הערבים למנוע את התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל.

מדוע נכשלה השביתה הערבית:

בעקבות השביתה הערבית הכללית נקט היישוב בדרכי תגובה: העדפת עובדים יהודים ממושבות וקניית תוצרת יהודית בלבד. בנוסף, מכיוון שהושבת נמל יפו, הוקם נמל ת"א, מה שהוביל לשגשוג ופריחה בעיר. הקמת הנמל איפשרה מסחר עם ארצות אירופה. הקמת מפעלים חדשים ורכישת מפעלים מבעלים פרטיים על ידי ההסתדרות חיזקו את כלכלת היישוב היהודי. השביתה הערבית לא רק שלא הצליחה, אלא גרמה לשגשוג כלכלי, פריחה ולגידול היישובים החקלאיים. בנוסף, ככל שנתארכה השביתה, נידלדלו מקורות המימון של הוועד הערבי העליון. עקב כך גברה המצוקה של השכבות החלשות. התוצאה הייתה הפעלת לחץ על יוזמי השביתה להעניק רישיונות יציאה לעבודה. פועלים הסתננו בחשאי אל מקומות העבודה במשק היהודי. בעלי קרקעות מכרו אותן לנוכח מצוקת המזומנים, ופגעו באחד מיעדי השביתה, וחיזקו עוד יותר את הישוב היהודי.

דרכי המאבק של ערביי ארץ ישראל בבריטים וביהודים:

המאבק של ערביי ארץ ישראל התנהל בשני מישורים - כלכלי וצבאי (טרור). המאבק בתחום הכלכלה: ערביי ארץ ישראל פתחו בשביתה כללית, מתוך מטרה שזאת תמוטט את המשק היהודי. השביתה נמשכה 175 יום ובמהלכה חדלו הערבים מלעבוד אצל היהודים, חדלו לספק מזון ותוצרת חקלאית לשווקים, והשיא היה השבתת נמל יפו. על ידי פעולות אלו חשבו שיוכלו למוטט את הכלכלה של היישוב היהודי, ושהיהודים יתחננו שהשביתה תופסק. המאבק בתחום הצבאי: הערבים הפעילו טרור כנגד מטרות בריטיות וכנגד היישוב היהודי. הערבים פוצצו, לדוגמה, את צינור הנפט מעיראק לחיפה. פגעו פיזית ביהודים וברכושם: בתקופה זו נרצחו למעלה מ-80 יהודים, נשרפו שדות, נעקרו מטעים ונפצעו מאות יהודים.

דרכי המאבק של הבריטים בפורעים הערבים:

דיכוי הטרור: הבריטים דיכאו את הטרור הערבי בכוח רב. כבר בשלב הראשון הם הרגו כמאה ארבעים ערבים. כפרים שלמים נענשו ענישה קולקטיבית על השתתפותם בטרור נגד יהודים ונגד בריטים.

הוועד הערבי העליון הוצא אל מחוץ לחוק: ומנהיגיו הוגלו מהארץ. חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים, ברח מן הארץ והתיישב בביירות. התוצאה הייתה שההנהגה המקומית התפוררה והמרד דעך, עד שנפסק באמצע 1939. שיתוף פעולה צבאי בין הבריטים והיהודים: הבריטים גייסו יהודים והקימו שני כוחות: את משטרת היישובים העבריים ואת הנוטרים. יהודים אלה קיבלו שכר, נשק ואימונים של הצבא הבריטי, ותפקידם היה לשמור על מתקנים בריטים ועל שדות יהודיים ולספק הגנה בדרכים. בניית מערכת הגנה בצפון: הבריטים בנו מערכת הגנה אשר הפרידה את ארץ ישראל בגבולה הצפוני והמזרחי מהמדינות הערביות הגובלות בה, וזאת כדי למנוע הברחת נשק לערביי ארץ ישראל ובעיקר למנוע כניסת מתנדבים ערבים שיבואו לעזרת ערביי ארץ-ישראל. בדרך זו בנו הבריטים את גדר הצפון ושרשרת של מוצבי משטרה בצפון הארץ הידועים בשם "מבצרי טיגראט" על שם האיש שתכננם. בנוסף לפעולות הצבאיות לדיכוי המרד נקטה בריטניה גם בפעילות מדינית. כמיטב המסורת הבריטית בארץ ישראל, כל פעם שפורצות מהומות הבריטים שולחים ועדת חקירה, שתחקור את הסיבה למהומות ותגיש את המלצותיה לממשלה הבריטית.