שיחת משתמש:Ozer: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 19,248 בתים ,  7 בנובמבר 2007
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:
'''
'''
== ט' הערות קטנות על משורר גדול: רצון הלוי =='''
== ט' הערות קטנות על משורר גדול: רצון הלוי =='''
שורה 24: שורה 23:


שֶׁמֶשׁ עֲלֵה הֵרוֹם וְהָנֵץ לִי
שֶׁמֶשׁ עֲלֵה הֵרוֹם וְהָנֵץ לִי
וּבְיוֹם עֲבוֹת אָפְלִי הֱיֵה הִלִּי,
וּבְיוֹם עֲבוֹת אָפְלִי הֱיֵה הִלִּי,
לָמָּה אֱהִי עַרְעָר בְּגֵיא כַּעַר
לָמָּה אֱהִי עַרְעָר בְּגֵיא כַּעַר
טֶרֶם פְּנוֹת הַיּוֹם יְאַת לֵילִי,
טֶרֶם פְּנוֹת הַיּוֹם יְאַת לֵילִי,
עוֹד מַאְפֵּלְיוֹת סֹב  יְסוֹבְבוּנִי
עוֹד מַאְפֵּלְיוֹת סֹב  יְסוֹבְבוּנִי
אֶתְאָב פְּלִיאֵי קֵץ וְאֵין פֶּלִי,
אֶתְאָב פְּלִיאֵי קֵץ וְאֵין פֶּלִי,
עוֹדִי בְּמוֹ מַהְלָךְ וְרֹב נוֹבַךְ
עוֹדִי בְּמוֹ מַהְלָךְ וְרֹב נוֹבַךְ
תָּעוּי בְּהִתְמַהְמַהּ גְּאֻלָּה לִי,
תָּעוּי בְּהִתְמַהְמַהּ גְּאֻלָּה לִי,
לֹא שָׁב עֲדֶן הַהוֹד וְהַכָּבוֹד
לֹא שָׁב עֲדֶן הַהוֹד וְהַכָּבוֹד
מֵעַל לְעִיר קָדְשִׁי וְהַר גִּילִי,
מֵעַל לְעִיר קָדְשִׁי וְהַר גִּילִי,
הַרְבֵּה הֲרָרִים חוֹסְמִים דַּרְכִּי
הַרְבֵּה הֲרָרִים חוֹסְמִים דַּרְכִּי
וּתְהוֹם מְבַעְבֵּעַ בְּמַסְלוּלִי,
וּתְהוֹם מְבַעְבֵּעַ בְּמַסְלוּלִי,
וַאֲרוֹן בְּרִית אָצוּר בְּמִסְתָּרִים
וַאֲרוֹן בְּרִית אָצוּר בְּמִסְתָּרִים
בַּאֲשׁוּן כְּמָסִים שׁוּם וּבִמְחִלִּי,
בַּאֲשׁוּן כְּמָסִים שׁוּם וּבִמְחִלִּי,
אֶכְסֹף לְיוֹם יִתְגַּל וְיִתְעַל עַל
אֶכְסֹף לְיוֹם יִתְגַּל וְיִתְעַל עַל
זוֹהֵר בְּהוֹד קַדְמוּת וְהִיּוּלִי,
זוֹהֵר בְּהוֹד קַדְמוּת וְהִיּוּלִי,
יָפִיץ עֲנַן אוֹר מִנְּבוֹ הָהָר
יָפִיץ עֲנַן אוֹר מִנְּבוֹ הָהָר
יָעִיב בְּרַק שָׁוְא רִיק וְזַלְזִלִּי,
יָעִיב בְּרַק שָׁוְא רִיק וְזַלְזִלִּי,
יָנֵץ וְיִזְרַח הַר זְבוּל עוֹלָם
יָנֵץ וְיִזְרַח הַר זְבוּל עוֹלָם
מָעוֹן לְמִקְדָּשִׁי וְהֵיכָלִי.
מָעוֹן לְמִקְדָּשִׁי וְהֵיכָלִי.


הדבר המיידי אליו אנו שמים לב הוא השפה המזכירה לנו את לשון השירה היהודית הקלאסית בספרד. המרקם הלשוני ומטענו ה"יהודי" שותפים לכך וכמובן, האיזכור של הטכניקות האומנותיות שאינם משמשים כבר זמן רב בשירה המודרנית: המשקל והחרוז. השיר מערב את האישי עם ההיסטורי – מקריאה לגרמי השמים להעניק אור, השיר עובר ללא שום קושי להתייחסות אל הר המוריה כאל הר השמחה האישית. שיווי המשקל בין הפרטי והאינטימי מחזיק בכף השניה את אירועי היהדות ללא איבוד שיווי המשקל שבה הבדידות, היות ערער, היא פנימית בדיוק כמו שפנימית היא חווית ההכספות לגילוי האור הכללי שמקורו ההיכל והמקדש.  
הדבר המיידי אליו אנו שמים לב הוא השפה המזכירה לנו את לשון השירה היהודית הקלאסית בספרד. המרקם הלשוני ומטענו ה"יהודי" שותפים לכך וכמובן, האיזכור של הטכניקות האומנותיות שאינם משמשים כבר זמן רב בשירה המודרנית: המשקל והחרוז. השיר מערב את האישי עם ההיסטורי – מקריאה לגרמי השמים להעניק אור, השיר עובר ללא שום קושי להתייחסות אל הר המוריה כאל הר השמחה האישית. שיווי המשקל בין הפרטי והאינטימי מחזיק בכף השניה את אירועי היהדות ללא איבוד שיווי המשקל שבה הבדידות, היות ערער, היא פנימית בדיוק כמו שפנימית היא חווית ההכספות לגילוי האור הכללי שמקורו ההיכל והמקדש.  
שורה 69: שורה 88:


לא להגָנוּת ריקה הפקוקה בתוך עצמה
לא להגָנוּת ריקה הפקוקה בתוך עצמה
ללא שורש ורבות, ללא עם ואדמה
ללא שורש ורבות, ללא עם ואדמה
היו שם חוזי שיר, עם עבר ועתיד
היו שם חוזי שיר, עם עבר ועתיד
והויה מפעמת כל אבר כל גיד
והויה מפעמת כל אבר כל גיד
שמזגו את עצמם בלחומם ודמם
שמזגו את עצמם בלחומם ודמם
כגפן בגפן לשרשם ולאומם"
כגפן בגפן לשרשם ולאומם"


עוצמה רבה היא וכמעט נבואית מצד המשורר רצון הלוי, איש אוטודידקט ובודד ביצירתו, לכתוב ולנסח את מצוקתה של השירה העברית החדשה בשורות כאלה, כשהכל מתנבאים ומעצבים תרבות עברית חדשה סביבו, בקול שונה לחלוטין.
עוצמה רבה היא וכמעט נבואית מצד המשורר רצון הלוי, איש אוטודידקט ובודד ביצירתו, לכתוב ולנסח את מצוקתה של השירה העברית החדשה בשורות כאלה, כשהכל מתנבאים ומעצבים תרבות עברית חדשה סביבו, בקול שונה לחלוטין.
שורה 84: שורה 109:


עֻוּוּ פְּנֵי השיר ללא הכר
עֻוּוּ פְּנֵי השיר ללא הכר
אפסות וְזֻלּוֹת לה במקהלתו
אפסות וְזֻלּוֹת לה במקהלתו
אבד נתיב השיר בלב ציה
אבד נתיב השיר בלב ציה
נקרש וקפד מזרימתו
נקרש וקפד מזרימתו


שורה 91: שורה 119:


השיר יסודתו בהר מרום
השיר יסודתו בהר מרום
ותהום תהומי עם תהודתו
ותהום תהומי עם תהודתו
...
...
ואני לבד גושש כעיור קיר
ואני לבד גושש כעיור קיר
רק הוא לבד איתי באין בלתו
רק הוא לבד איתי באין בלתו
...
...
לוי אני נצר לשבט שיר
לוי אני נצר לשבט שיר
... יצקו בנפשי את נחישותו...
... יצקו בנפשי את נחישותו...




שורה 111: שורה 147:


הֲמִי יוֹנַת הַלֵּב, דּוֹבְבִי לֵילוֹת הָיוּנִי
הֲמִי יוֹנַת הַלֵּב, דּוֹבְבִי לֵילוֹת הָיוּנִי
מִתְפַּתֵּל כִּמְדֻקָּר בְּנַפְתּוּלֵי עַמִּי,
מִתְפַּתֵּל כִּמְדֻקָּר בְּנַפְתּוּלֵי עַמִּי,
וִימֵי בֵּין הַמְּצָרִים אֲשֶׁר רָאוּ רָאוּנִי
וִימֵי בֵּין הַמְּצָרִים אֲשֶׁר רָאוּ רָאוּנִי
נוֹשֵׂא נוֹף קַדְמוּתִי, בֲּעַצָמַי וּלְחוּמִי   [המי יונת הלב, עמ' 5]                             
 
נוֹשֵׂא נוֹף קַדְמוּתִי, בֲּעַצָמַי וּלְחוּמִי
 
[המי יונת הלב, עמ' 5]                             


תחושתו - תחושת נשיאה יחידי בעול. בעת שהתרבות הישראלית נוהה לסינתזה עם היצירה העולמית, את רצון מטרידה שאלת המהות החברתית בארץ ישראל:  
תחושתו - תחושת נשיאה יחידי בעול. בעת שהתרבות הישראלית נוהה לסינתזה עם היצירה העולמית, את רצון מטרידה שאלת המהות החברתית בארץ ישראל:  


הֵם יְרֵאִים מַשַּׁב רוּחַ מִזְרָחִית
הֵם יְרֵאִים מַשַּׁב רוּחַ מִזְרָחִית
הֵם יְרֵאִים – הַנְּבָלִים-  מַשַּׁב רוּחַ מִזְרָחִית
הֵם יְרֵאִים – הַנְּבָלִים-  מַשַּׁב רוּחַ מִזְרָחִית
כִּי הִיא קֶדֶם, בְּרֵאשִׁית וְאַחֲרִית, וְהֵמָּה מֵהָאַיִן לָאַיִן
כִּי הִיא קֶדֶם, בְּרֵאשִׁית וְאַחֲרִית, וְהֵמָּה מֵהָאַיִן לָאַיִן
לְלֹא שָׁמַיִם לְרֹאשָׁם, וַאֲדָמָה לְשָׁרְשֵׁי רַגְלָם – הֵם יְרֵאִים. [בסוד הנצחות, 261]
 
לְלֹא שָׁמַיִם לְרֹאשָׁם, וַאֲדָמָה לְשָׁרְשֵׁי רַגְלָם – הֵם יְרֵאִים.  
 
[בסוד הנצחות, 261]


למי מופנית ההאשמה הזו אודות הפחד מהמזרח? למי מופנה הכינוי "הם"? הרמזים מתאספים במהלך שיר זה, נצטט שורות המסגירות את מושא ההאשמה:
למי מופנית ההאשמה הזו אודות הפחד מהמזרח? למי מופנה הכינוי "הם"? הרמזים מתאספים במהלך שיר זה, נצטט שורות המסגירות את מושא ההאשמה:
שורה 127: שורה 173:


" הֵם יְרֵאִים – כִּי הִתְרוֹקְנוּ מִמַּהוּתָם וְזֵהוּתָם
" הֵם יְרֵאִים – כִּי הִתְרוֹקְנוּ מִמַּהוּתָם וְזֵהוּתָם
... הֵם יְרֵאִים - הַנְּבָלִים-  כִּי נֵכִים הֵמָּה  
... הֵם יְרֵאִים - הַנְּבָלִים-  כִּי נֵכִים הֵמָּה  
הֵם מְפַסְּלִים לָהֶם בּוּלֵי עֵץ ל"גִּבּוֹרַי תַּרְבּוּת""
הֵם מְפַסְּלִים לָהֶם בּוּלֵי עֵץ ל"גִּבּוֹרַי תַּרְבּוּת""


תיאורי השיר מתרחבים להתקפה ולעג לנורמות המוסריות, המיניות, של גיבורי התרבות הרמוזים לעייל. בבית השלישי יבואו הביטויים בחישוף בוטא:
תיאורי השיר מתרחבים להתקפה ולעג לנורמות המוסריות, המיניות, של גיבורי התרבות הרמוזים לעייל. בבית השלישי יבואו הביטויים בחישוף בוטא:


"בצפוני בטנם יארובו למחוק תועפות סיני ומוריה
"בצפוני בטנם יארובו למחוק תועפות סיני ומוריה
לעקור משורש דעת אלוה, צמיחת בבל וספרד
לעקור משורש דעת אלוה, צמיחת בבל וספרד
וכבות אש קודש נצורת אשכנז בואך תימן."
וכבות אש קודש נצורת אשכנז בואך תימן."
    
    
שורות כאלה של רצון מעבירות לקורא תודעה של יוצר שהעולם בשבילו עדיין רווי משמעות. מעמד הר סיני לדידו עדיין אינו נרטיב איזוטרי. הוא "תועפות סיני" אוצר תרבותי אדיר, שבו גם הקושי הקיומי הוא בר טעם, בו לא רלוונטי רעיון הניכור האקזיסטנציאלי, ההיפך - האלוהים הוא סומך וסועד, נוכח, וכלשון הבדיחה –הוא שחתם : "הריני להודיע: ניטשה, עליו השלום, מת – בצער רב,  אלהים".
שורות כאלה של רצון מעבירות לקורא תודעה של יוצר שהעולם בשבילו עדיין רווי משמעות. מעמד הר סיני לדידו עדיין אינו נרטיב איזוטרי. הוא "תועפות סיני" אוצר תרבותי אדיר, שבו גם הקושי הקיומי הוא בר טעם, בו לא רלוונטי רעיון הניכור האקזיסטנציאלי, ההיפך - האלוהים הוא סומך וסועד, נוכח, וכלשון הבדיחה –הוא שחתם : "הריני להודיע: ניטשה, עליו השלום, מת – בצער רב,  אלהים".
שורה 140: שורה 192:
רצון הלוי  
רצון הלוי  
"אך יש עיתים רבי אור תלפיות
"אך יש עיתים רבי אור תלפיות
ואני כולי רק שלך צור חיי,
ואני כולי רק שלך צור חיי,
וביום נופלי עד שָׁפְלִי תחתיות,
וביום נופלי עד שָׁפְלִי תחתיות,
ירימני סעדך מֵעִיַּי, "  [מראש מקדם, עוני,  עמ' 22]
 
ירימני סעדך מֵעִיַּי, "  
 
   [מראש מקדם, עוני,  עמ' 22]


רצון הלוי כותב בתואם עם המחשבה היהודית הנורמטיבית המשתקפת בדברי חז"ל, ללא אירוניה או ריחוק תודעתי. הנה כך, בפואמה "מדרש בראשית" [מראש מקדם, עמ' 192] :  
רצון הלוי כותב בתואם עם המחשבה היהודית הנורמטיבית המשתקפת בדברי חז"ל, ללא אירוניה או ריחוק תודעתי. הנה כך, בפואמה "מדרש בראשית" [מראש מקדם, עמ' 192] :  


" ויהי ביום ההוא השמש שלחה תָּוָהּ
" ויהי ביום ההוא השמש שלחה תָּוָהּ
קו השחר ראשוני, אל אישוני חוה,
קו השחר ראשוני, אל אישוני חוה,
היא פקחה עיניה, עם כל פתחי לבה,
היא פקחה עיניה, עם כל פתחי לבה,
נעלזת מכוחות החיים שבחובה
נעלזת מכוחות החיים שבחובה
תוך עצמת היופי המשכר סביבה..."
תוך עצמת היופי המשכר סביבה..."


לאורך הפואמה הזו בה נדונים היצרים, הארוס, קומתו המוסרית של "אדם הראשון", רצון משרטט  את רעיונותיו אודות האדם ואינו נרתע מלשבץ פסוקים או לנקוט בנוסח דידקטי:
לאורך הפואמה הזו בה נדונים היצרים, הארוס, קומתו המוסרית של "אדם הראשון", רצון משרטט  את רעיונותיו אודות האדם ואינו נרתע מלשבץ פסוקים או לנקוט בנוסח דידקטי:


"...אדם ראשוננו  - כפי גרסת חז"ל
"...אדם ראשוננו  - כפי גרסת חז"ל
היה פיטן עילי, בעל מודעות עָל,       
 
היה פיטן עילי, בעל מודעות עָל,  
        


  רצון הלוי לא מסתפק בהזדהותו עם חז"ל ומפנה  את הקורא למזמור ספציפי בתהילים:  
  רצון הלוי לא מסתפק בהזדהותו עם חז"ל ומפנה  את הקורא למזמור ספציפי בתהילים:  
...
...
מזמור צו בתהילים   - איך בעצם כתוב שם?"... [מראש מקדם, עמ' 203].
מזמור צו בתהילים
 
- איך בעצם כתוב שם?"... [מראש מקדם, עמ' 203].
                                                  
                                                  
                                 *  *  *
                                 *  *  *
שורה 165: שורה 231:
הנה כך כותב רצון על מוקדי הנתק שבין התרבויות, בין זו ממנה הוא בה ומשמש כדובר שלה, לבין זו המאתגרת :
הנה כך כותב רצון על מוקדי הנתק שבין התרבויות, בין זו ממנה הוא בה ומשמש כדובר שלה, לבין זו המאתגרת :
"אַתֶּם לֹא דְּרַשְׁתֶּם אֶל בְּחִירִי,  
"אַתֶּם לֹא דְּרַשְׁתֶּם אֶל בְּחִירִי,  
וְאַתֶּם לֹא שְׁאַלְתֶּם עַל שְׁלוֹמִי,  
וְאַתֶּם לֹא שְׁאַלְתֶּם עַל שְׁלוֹמִי,  
וְאַתֶּם לֹא נְסַקְתֶּם עַד מֵרוֹמִי,  
וְאַתֶּם לֹא נְסַקְתֶּם עַד מֵרוֹמִי,  
וְאַתֶּם לֹא עַמַּקְתֶּם אֶל תְּהוֹמִי". [בסוד הנצחות, עמ' 242]
 
וְאַתֶּם לֹא עַמַּקְתֶּם אֶל תְּהוֹמִי".  
 
[בסוד הנצחות, עמ' 242]




שורה 180: שורה 251:


                     ... .... ....  
                     ... .... ....  
... צַחֲנַת יַהֲדוּת קוֹמוּנִיסְטִית הַזּוֹמֶמֶת זְמָמָהּ.
... צַחֲנַת יַהֲדוּת קוֹמוּנִיסְטִית הַזּוֹמֶמֶת זְמָמָהּ.
עִם מְתֹעָב-עֲרָב מְרַצְּחִי אֵי בְּקֶרֶן זָוִית.
עִם מְתֹעָב-עֲרָב מְרַצְּחִי אֵי בְּקֶרֶן זָוִית.
צחן סוֹטִים וְסוֹטוֹת מִמַּצְפּוּן הָאַדְנוּת
צחן סוֹטִים וְסוֹטוֹת מִמַּצְפּוּן הָאַדְנוּת
לְצִלּוֹ שֶׁל פלביוס עַל אַדְמַת דָּוִד!
לְצִלּוֹ שֶׁל פלביוס עַל אַדְמַת דָּוִד!


צחן יֹשֶׁר לִבָּם הַיּוֹצֵא בַּחֲנֻפָּה מִפִּיהֶם
צחן יֹשֶׁר לִבָּם הַיּוֹצֵא בַּחֲנֻפָּה מִפִּיהֶם
וְהַנִּתָּן בְּאוֹתִיּוֹת הָרַחֲמִים שֶׁל צִפֹּרֶן עֵיטָם.
וְהַנִּתָּן בְּאוֹתִיּוֹת הָרַחֲמִים שֶׁל צִפֹּרֶן עֵיטָם.
הַמְּרַחֶמֶת אֶת עֲרָב הַמְּרַצַּחַת וְלֹא דָּם אֲחִיהֶם
הַמְּרַחֶמֶת אֶת עֲרָב הַמְּרַצַּחַת וְלֹא דָּם אֲחִיהֶם
שֶׁנִּפְצַץ לְעֵינָם לֹא רָחוֹק מִבֵּיתָם.
שֶׁנִּפְצַץ לְעֵינָם לֹא רָחוֹק מִבֵּיתָם.


הַמְּרַחֶמֶת אֶת הַכֶּלֶב, מְאַכְסְנִים אוֹתוֹ רַךְ בְּבֵיתָם
הַמְּרַחֶמֶת אֶת הַכֶּלֶב, מְאַכְסְנִים אוֹתוֹ רַךְ בְּבֵיתָם
וְאֵינָם מְרַחֲמִים אֲחִיהֶם הַקָּטָן שֶׁבָּרַח
וְאֵינָם מְרַחֲמִים אֲחִיהֶם הַקָּטָן שֶׁבָּרַח
מִשִּׁבְיוֹ בְּתֵימָן; וְהוּא חוּם כְּקָפֶה וְטִיב שֶׂה
מִשִּׁבְיוֹ בְּתֵימָן; וְהוּא חוּם כְּקָפֶה וְטִיב שֶׂה
בִּרְזוֹנוֹ בִּרְחוֹב זֶה –
בִּרְזוֹנוֹ בִּרְחוֹב זֶה –


כָּל אַדְנֵי הַבָּתִּים כְּלַפֵּי חוּץ הִנָּם לוֹ לְמָלוֹן.
כָּל אַדְנֵי הַבָּתִּים כְּלַפֵּי חוּץ הִנָּם לוֹ לְמָלוֹן.
בִּשְׁבִילוֹ כִּמְדֻמֶּה מְזַמֵּר פָּטֶפוֹן בַּחַלּוֹן - -
בִּשְׁבִילוֹ כִּמְדֻמֶּה מְזַמֵּר פָּטֶפוֹן בַּחַלּוֹן - -


ספר הקטרוג והאמונה, הוצ' סדן ירושלים, תרצז
ספר הקטרוג והאמונה, הוצ' סדן ירושלים, תרצז
.......................................................
.......................................................


הגדרנו את השורה כמתייחסת לניכור חברתי: רצון כתב: "וְאַתֶּם לֹא שְׁאַלְתֶּם עַל שְׁלוֹמִי" גרינברג מרשה לעצמו  לחשוף את פצע  חסרונו של השלום החברתי באופן הרבה יותר מפורש: "...וְאֵינָם מְרַחֲמִים אֲחִיהֶם הַקָּטָן שֶׁבָּרַח
הגדרנו את השורה כמתייחסת לניכור חברתי: רצון כתב: "וְאַתֶּם לֹא שְׁאַלְתֶּם עַל שְׁלוֹמִי" גרינברג מרשה לעצמו  לחשוף את פצע  חסרונו של השלום החברתי באופן הרבה יותר מפורש: "...וְאֵינָם מְרַחֲמִים אֲחִיהֶם הַקָּטָן שֶׁבָּרַח
שורה 220: שורה 307:


"תבל רבה מה קטנה
"תבל רבה מה קטנה
מה דלה נתיבתה במרחביו,
מה דלה נתיבתה במרחביו,
ספונה היא אי שם בתוככי הלילה
ספונה היא אי שם בתוככי הלילה
כְּמַסְכִּייַת פְּנִינִים בְּקַרְקְעִית יָם,  [מראש מקדם, עמ' 23]
 
כְּמַסְכִּייַת פְּנִינִים בְּקַרְקְעִית יָם,   
 
[מראש מקדם, עמ' 23]


המרחב האדיר של הציור הזה, המשכו הוא בדידות וניכור מפני העם שאיננו איתו. הלוי מדבר לא על העם הפיזי המצוי סביב ומדבר עברית אלא עם התאיינותו של היהודי בעם הזה:
המרחב האדיר של הציור הזה, המשכו הוא בדידות וניכור מפני העם שאיננו איתו. הלוי מדבר לא על העם הפיזי המצוי סביב ומדבר עברית אלא עם התאיינותו של היהודי בעם הזה:


ואני כה  קטונתי במישורי הלילה
ואני כה  קטונתי במישורי הלילה
אחוש כאובד בלב מדבר,
אחוש כאובד בלב מדבר,
מבקש לי עם ואין עם,
מבקש לי עם ואין עם,
רק שכנים בשכונה שאיני יודעם,
רק שכנים בשכונה שאיני יודעם,
ואיני בקי באורחם ורבעם,
ואיני בקי באורחם ורבעם,


שורה 236: שורה 332:


פונה אני אל גנזי אבותי מתימן
פונה אני אל גנזי אבותי מתימן
כתבי יד עתיקי ימים, [...]
כתבי יד עתיקי ימים, [...]
ובכולם זעקה אחת לציון וירושלים [...]
ובכולם זעקה אחת לציון וירושלים [...]
והם היו אומה בחירת ה',
והם היו אומה בחירת ה',
ולא גבבת אוכלוסין אלמונים,
ולא גבבת אוכלוסין אלמונים,


[...] הא הנה אשמורה אחרונה של לילה,
[...] הא הנה אשמורה אחרונה של לילה,
עת לקום לתפלת שחרית
עת לקום לתפלת שחרית


הפניה אל השפה היא אקט מעניין מבחינה פסיכולוגית-חברתית, המשמשת כמנגנון שימור והגנה עצמית וטיבה הוא התכנסות אל הרובד הפנימי. התגובה הזו מזכירה כמובן את שירו של ארז ביטון שבעימות המנוכר עם "דיזינגוף ורוול" מוצא עצמו שב אל "העברית האחרת" ב "שיר קניה  בדיזינגוף"  המופיע בספרו מנחה מרוקאית. העברית האחרת אצל ביטון, יש בה סממן של עברית דחויה, עברית של פרברים. האופציה של רצון מאובחנת באורח שונה: גנזי אבותי/כתבי יד עתיקי ימים.
הפניה אל השפה היא אקט מעניין מבחינה פסיכולוגית-חברתית, המשמשת כמנגנון שימור והגנה עצמית וטיבה הוא התכנסות אל הרובד הפנימי. התגובה הזו מזכירה כמובן את שירו של ארז ביטון שבעימות המנוכר עם "דיזינגוף ורוול" מוצא עצמו שב אל "העברית האחרת" ב "שיר קניה  בדיזינגוף"  המופיע בספרו מנחה מרוקאית. העברית האחרת אצל ביטון, יש בה סממן של עברית דחויה, עברית של פרברים. האופציה של רצון מאובחנת באורח שונה: גנזי אבותי/כתבי יד עתיקי ימים.
שורה 266: שורה 371:
...
...
דעתי היא כי בכך שנה ויתעות
דעתי היא כי בכך שנה ויתעות
יסוד יצרי-אמה ונסתלף טבעה
יסוד יצרי-אמה ונסתלף טבעה
ונתבזה כחה אשר כשל משאת
ונתבזה כחה אשר כשל משאת
את שני התינוקות בין השבעה
את שני התינוקות בין השבעה
...
...
דנינו ההוא על פי הקטע מעתון דבר ומעתון הארץ החל לקפץ על פי דרישת הרופא, ואמנם רץ וקיפץ להוכיח שהוא כשיר לעבודה.  אלתרמן שם בפי האל את המילים האלה בשיר הנ"ל:
דנינו ההוא על פי הקטע מעתון דבר ומעתון הארץ החל לקפץ על פי דרישת הרופא, ואמנם רץ וקיפץ להוכיח שהוא כשיר לעבודה.  אלתרמן שם בפי האל את המילים האלה בשיר הנ"ל:


רוץ, רוץ, עבדי דנינו...עזרך אני...
רוץ, רוץ, עבדי דנינו...עזרך אני...
רוץ, רוץ ואל תחת. כי אכסה מומך,
רוץ, רוץ ואל תחת. כי אכסה מומך,
אבל לא אכסה עלבון תחית עמי
אבל לא אכסה עלבון תחית עמי
אשר זיוה נוצץ בדמעך.
אשר זיוה נוצץ בדמעך.


או בשיר – מתיבת המכתבים
או בשיר – מתיבת המכתבים
שורה 282: שורה 396:
אלתרמן:
אלתרמן:
...וְהָעֻבְדָּה  הַפַּשְׁטָנִית הִיא שֶׁתַּקְצִיב שִׁיבַת-צִיּוֹן מֵבִיא בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ מֵרֹאשׁ
...וְהָעֻבְדָּה  הַפַּשְׁטָנִית הִיא שֶׁתַּקְצִיב שִׁיבַת-צִיּוֹן מֵבִיא בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ מֵרֹאשׁ
אֶת-אֵיךְ לוֹמַר?- אֶת חִלּוּלָם שֶׁל עִנְיָנִים מְסֻיָּמִים
אֶת-אֵיךְ לוֹמַר?- אֶת חִלּוּלָם שֶׁל עִנְיָנִים מְסֻיָּמִים
מִן הַקְּדוֹשִׁים וִיסוֹדִיִּים שֶׁבְּעֶרְכֵי אֱנוֹשׁ,
מִן הַקְּדוֹשִׁים וִיסוֹדִיִּים שֶׁבְּעֶרְכֵי אֱנוֹשׁ,
אֶת סִלּוּקָם שֶׁל כִּבּוּד אָב וָאֵם, אֶת בִּטּוּלָם שֶׁל רַחֲמֵי אָח, אֶת בִּזּוּיָהּ שֶׁל הַשֵּׂיבָה, אֶת עִוּוּתָם שֶׁל הַקְּשָׁרִים אֲשֶׁר בִּלְעֲדֵיהֶם אֵין מִשְׁפְּחוֹת אָדָם וְאֵין חֶבְרָה וּמְדִינָה וְאֵין שָׂדוֹת וְאֵין עָרִים.
 
אֶת סִלּוּקָם שֶׁל כִּבּוּד אָב וָאֵם, אֶת בִּטּוּלָם שֶׁל רַחֲמֵי אָח,  
 
אֶת בִּזּוּיָהּ שֶׁל הַשֵּׂיבָה, אֶת עִוּוּתָם שֶׁל הַקְּשָׁרִים אֲשֶׁר בִּלְעֲדֵיהֶם
 
אֵין מִשְׁפְּחוֹת אָדָם וְאֵין חֶבְרָה וּמְדִינָה וְאֵין שָׂדוֹת וְאֵין עָרִים.


האם רצון הלוי הכיר את אלתרמן הזה? בשירת השילובים שלו מקדים רצון הקדמה קצרה לשיר נגון עתיק, שירו של אלתרמן, אותו הוא משלב בשיר שלו ושם הוא מכנה את אלתרמן "... נער יהודי טוב, שנשבה לבין העכירות החילונית, ברם, נשתמרו בו ניצוצי ישראל סבא באמצעות הפנמה דתית אל שירתו. בהרבה משיריו ההפנמה ממש שקופה, ולא רק בשירתו הכבדה אלא גם בשירי העת שלו. [ההדגשה שלי, י.ע ] כל איזכורי שם השם בשיריו, הנם עניניים ותמימים... אין אף משפט או פסיק ברחבי שירתו, שיפגע ברגש הדתי של האדם..."
האם רצון הלוי הכיר את אלתרמן הזה? בשירת השילובים שלו מקדים רצון הקדמה קצרה לשיר נגון עתיק, שירו של אלתרמן, אותו הוא משלב בשיר שלו ושם הוא מכנה את אלתרמן "... נער יהודי טוב, שנשבה לבין העכירות החילונית, ברם, נשתמרו בו ניצוצי ישראל סבא באמצעות הפנמה דתית אל שירתו. בהרבה משיריו ההפנמה ממש שקופה, ולא רק בשירתו הכבדה אלא גם בשירי העת שלו. [ההדגשה שלי, י.ע ] כל איזכורי שם השם בשיריו, הנם עניניים ותמימים... אין אף משפט או פסיק ברחבי שירתו, שיפגע ברגש הדתי של האדם..."
שורה 306: שורה 428:


הכרתי את אחי והם לי התנכרו
הכרתי את אחי והם לי התנכרו
וביחדי את שם ה' – הם לא היו איתי
וביחדי את שם ה' – הם לא היו איתי
לא יחדו יחודי הם בי נחור נחרו
לא יחדו יחודי הם בי נחור נחרו
כה איתע תוך לעזות בביתי, בנותי.  
 
כה איתע תוך לעזות בביתי, בנותי.


- - -
- - -
שירים רבים של רצון מתקוממים  כנגד הפרדיגמות החילוניות החדשות שחודרות לישראליות. מאחד השירים נדגים:
שירים רבים של רצון מתקוממים  כנגד הפרדיגמות החילוניות החדשות שחודרות לישראליות. מאחד השירים נדגים:


זעם זעמים [בסוד הנצחות, עמ'  243]  
זעם זעמים [בסוד הנצחות, עמ'  243]
...
...
זה עם הגיתיו כה והאמרתיו
זה עם הגיתיו כה והאמרתיו
עד שום זבולו עם זבול שמשי,
עד שום זבולו עם זבול שמשי,
נחשף לעיני כך לפתע כך
נחשף לעיני כך לפתע כך
כה דל וכה נחדל כיבחושי,
כה דל וכה נחדל כיבחושי,
נוצץ ולא אש יה בנצנוצו
נוצץ ולא אש יה בנצנוצו
...
...
שונו  כמו היו בני נמשי
שונו  כמו היו בני נמשי
נוכח פני מי אערום פריי
נוכח פני מי אערום פריי
אגיל ואתהדר בתירושי,
אגיל ואתהדר בתירושי,
...
...
יש רוב אבנים לי בחימושי
יש רוב אבנים לי בחימושי
גלית אמוטט ואפורר עוג
גלית אמוטט ואפורר עוג
כי לי אלוה מעלי ראשי,
כי לי אלוה מעלי ראשי,
לשמו אנובב את שדה עמי
לשמו אנובב את שדה עמי
אתיז חרולים ממקור שרשי  
אתיז חרולים ממקור שרשי  
ופאר אשרותיו וחמניו
ופאר אשרותיו וחמניו
אגיר בקורנסי ופטישי,
אגיר בקורנסי ופטישי,
אגרוד ואגרור בו עדי יזך
אגרוד ואגרור בו עדי יזך
יטהר ובוא יבוא במקדשי.
יטהר ובוא יבוא במקדשי.


שורה 365: שורה 512:


בִּנְחוֹת לֵיל עַל הַיְּקוּם כְּעַיִט עַל פֶּגֶר
בִּנְחוֹת לֵיל עַל הַיְּקוּם כְּעַיִט עַל פֶּגֶר
תִּמְצָא הַכֹּל רָדוּם, אַךְ הוּא עוֹד עֵר
תִּמְצָא הַכֹּל רָדוּם, אַךְ הוּא עוֹד עֵר
שׁוֹזֵר אֶת עַצְמוּתוֹ סְבִיב עַצְמוֹ כַּזֵּר
שׁוֹזֵר אֶת עַצְמוּתוֹ סְבִיב עַצְמוֹ כַּזֵּר
רָווּי מִמַּעְיָנָיו מִמְּקוֹרוֹ הוּא יָקֵר
רָווּי מִמַּעְיָנָיו מִמְּקוֹרוֹ הוּא יָקֵר
כָּמוּס תּוֹךְ מִסְתָּרָיו וּבְחֶבְיוֹנִים יִתְגָּל.
כָּמוּס תּוֹךְ מִסְתָּרָיו וּבְחֶבְיוֹנִים יִתְגָּל.


והבית העוקב יגדיר את קומתו של האדם השלם. השורה הראשונה בבית זה היא פרפרזה על הנאמר ביעקב בספר בראשית:  ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (לב', כח'-כט'). הקונוטציות בבית זה ראויות לתשומת לב :
והבית העוקב יגדיר את קומתו של האדם השלם. השורה הראשונה בבית זה היא פרפרזה על הנאמר ביעקב בספר בראשית:  ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (לב', כח'-כט'). הקונוטציות בבית זה ראויות לתשומת לב :


זֶהוּ הָאָדָם הַשַּׂר עִם מוֹתוֹ וְיוּכַל
זֶהוּ הָאָדָם הַשַּׂר עִם מוֹתוֹ וְיוּכַל
נִזּוֹן מֵאֹמֶן לֵב וּסְנֵהוּ לֹא אֻכָּל
נִזּוֹן מֵאֹמֶן לֵב וּסְנֵהוּ לֹא אֻכָּל
לֹא אוֹכְלוֹ יֹאכְלֵהוּ – הוּא אֶת אוֹכְלוֹ יֹאכַל
לֹא אוֹכְלוֹ יֹאכְלֵהוּ – הוּא אֶת אוֹכְלוֹ יֹאכַל
בּוּל אֶבֶן לִמְרַאֲשׁוֹת, סֻלָּם מֻצָּב אֶל-עַל
בּוּל אֶבֶן לִמְרַאֲשׁוֹת, סֻלָּם מֻצָּב אֶל-עַל
וַחֲלוֹמוֹ הַנֶּחְלָם: הִנֵּה הַשֵּׁם נִצָּב.
וַחֲלוֹמוֹ הַנֶּחְלָם: הִנֵּה הַשֵּׁם נִצָּב.


הוא מנסח בשיר את מה שראוי להוות אני מאמין קיומי: תודעת האדם את המות וחיים יצירתיים, חיי עבודת כפיים והזדהות עם הבורא מתוארים בשירו  איזהו אדם חי  המושגים היהודיים-אמוניים נשזרים בו:   
הוא מנסח בשיר את מה שראוי להוות אני מאמין קיומי: תודעת האדם את המות וחיים יצירתיים, חיי עבודת כפיים והזדהות עם הבורא מתוארים בשירו  איזהו אדם חי  המושגים היהודיים-אמוניים נשזרים בו:   


"איזהו אדם חי –זה החי את מותו
"איזהו אדם חי –זה החי את מותו
...
...
יאזן את נולו ויאנך מסכתו
יאזן את נולו ויאנך מסכתו
...
...
ניזון מאומן לב וסנהו לא אוכל
ניזון מאומן לב וסנהו לא אוכל
...
...
בול אבן למראשותיו, סולם מוצב אל על
בול אבן למראשותיו, סולם מוצב אל על
...  
...  
ונוף הכיסופים ינץ מחביון עב..." [בסוד הנצחות, עמ' 76]
 
ונוף הכיסופים ינץ מחביון עב..."  
 
[בסוד הנצחות, עמ' 76]




ו – יצירתו הכללית
ו – יצירתו הכללית
   סקירה של כותרות שירים יכולה לאפשר לקורא הדברים לעמוד על המעגל הרחב של השיח השירי במרכזו עומד רצון הלוי אמנה כותרות שונות לא לפי סדר השירים אלא לפי האפשרות להצביע על היקפו של המעגל השירי:   
   סקירה של כותרות שירים יכולה לאפשר לקורא הדברים לעמוד על המעגל הרחב של השיח השירי במרכזו עומד רצון הלוי אמנה כותרות שונות לא לפי סדר השירים אלא לפי האפשרות להצביע על היקפו של המעגל השירי:   
*נוכח אלוהי קדושי – שיח האדם העומד מול ריבונו ועומד על אפסותו הדתית אקזיסטנציאלית – "נידח ללא אב נביאים" .   
*נוכח אלוהי קדושי – שיח האדם העומד מול ריבונו ועומד על אפסותו הדתית אקזיסטנציאלית – "נידח ללא אב נביאים" .   
שורה 398: שורה 567:
*דמויות היסטוריות:  חניבעל –  יוליוס קיסר –  נפוליאון – יגאל אלון  – יוני נתניהו  – שמואל שמעוני  –  על מלחמת ששת הימים   
*דמויות היסטוריות:  חניבעל –  יוליוס קיסר –  נפוליאון – יגאל אלון  – יוני נתניהו  – שמואל שמעוני  –  על מלחמת ששת הימים   
*בשירי השילוב –  שקספיר  –  ביירון –  נתן אלתרמן –  אברהם שלונסקי –  שלום שבזי –  רבי יהודה הלוי –  אברהם אבן עזרא  – ר' שמואל הנגיד  – ר' משה אבן עזרא  – ר' יצחק בן עזרא
*בשירי השילוב –  שקספיר  –  ביירון –  נתן אלתרמן –  אברהם שלונסקי –  שלום שבזי –  רבי יהודה הלוי –  אברהם אבן עזרא  – ר' שמואל הנגיד  – ר' משה אבן עזרא  – ר' יצחק בן עזרא


ז- מאבק על עיצוב אומנותי
ז- מאבק על עיצוב אומנותי
שורה 413: שורה 583:
בין השיטין של השיר צפים ועולים תובנות לגבי מקומו של כותב הדברים בשאלות האומנות, החברה והתרבות אנו מתחילים להבין מיהו הנמען של כתיבתו הכללית .
בין השיטין של השיר צפים ועולים תובנות לגבי מקומו של כותב הדברים בשאלות האומנות, החברה והתרבות אנו מתחילים להבין מיהו הנמען של כתיבתו הכללית .
בעולם הבדיות
בעולם הבדיות
"לאחרונה פרצה מלחמת עתונים
"לאחרונה פרצה מלחמת עתונים
... היאך צריכה להיות שירה
... היאך צריכה להיות שירה
חרוזה או פרוזה פרוצה או עצורה
חרוזה או פרוזה פרוצה או עצורה


שורה 431: שורה 604:


כְּטַלִּית אוֹר נִפְרָשׂ הַקַּיִץ
כְּטַלִּית אוֹר נִפְרָשׂ הַקַּיִץ
עַל אֲדָמָה וְהוֹרוֹנָה.
עַל אֲדָמָה וְהוֹרוֹנָה.
וְהָאָדָם יוֹצֵא דָּץ דַּיִץ
וְהָאָדָם יוֹצֵא דָּץ דַּיִץ
לִמְנַת הַדְּבַשׁ כִּי יִרְדֶנָּה
לִמְנַת הַדְּבַשׁ כִּי יִרְדֶנָּה
וְהָרֶגַע יָעוּץ עוּץ עַיִץ
וְהָרֶגַע יָעוּץ עוּץ עַיִץ
לִשְׁעַת חַיִּים וְיִתְרוֹנָהּ
לִשְׁעַת חַיִּים וְיִתְרוֹנָהּ
אַךְ קוֹר עַוָּל יְכַוֵּץ כַּיִץ
אַךְ קוֹר עַוָּל יְכַוֵּץ כַּיִץ
אֶת הַשָּׁעָה עַד אָבְדָנָהּ.
אֶת הַשָּׁעָה עַד אָבְדָנָהּ.
שְׂרִידִים יוֹדְעִים הַזְּמַן לָץ לַיִץ
שְׂרִידִים יוֹדְעִים הַזְּמַן לָץ לַיִץ
וְחָכְמָתָם הִנֵּה נָכוֹנָה
וְחָכְמָתָם הִנֵּה נָכוֹנָה
                 לִהְיוֹת כְּנֶשֶׁר לֹא כְּחַיִץ
                 לִהְיוֹת כְּנֶשֶׁר לֹא כְּחַיִץ
                 בֵּין הַנְּשָׁמָה לְבֵין קוֹנָהּ
                 בֵּין הַנְּשָׁמָה לְבֵין קוֹנָהּ


נראה שעניינו המיוחד של רצון היה לגלות באלתרמן את המגע עם הרעיון הרוחני-דתי. הקורא נאלץ להתקל בשורות יחידאיות וחידתיות ומילים שנטייתם מפתיעה ומצריכה התחקות. אחר מקורן. יש לציין שבש"ס הפרטי בביתו מופיעים בין הדפים הערות אישיות רבות שלו שיאפשרו לחוקר המעוניין, לתור אחר מקור חידושי המילים שלו. ידיעה על נטייתו של רצון לסמן את המילים בגמרא הפרטית שלו  יש בה כדי להאיר את ערנותו לחידושים ולבירורי ם לשוניים כמשורר וכמתרגם.  
נראה שעניינו המיוחד של רצון היה לגלות באלתרמן את המגע עם הרעיון הרוחני-דתי. הקורא נאלץ להתקל בשורות יחידאיות וחידתיות ומילים שנטייתם מפתיעה ומצריכה התחקות. אחר מקורן. יש לציין שבש"ס הפרטי בביתו מופיעים בין הדפים הערות אישיות רבות שלו שיאפשרו לחוקר המעוניין, לתור אחר מקור חידושי המילים שלו. ידיעה על נטייתו של רצון לסמן את המילים בגמרא הפרטית שלו  יש בה כדי להאיר את ערנותו לחידושים ולבירורי ם לשוניים כמשורר וכמתרגם.  
שורה 480: שורה 665:


זֶהוּ פֶּלֶא לַיְלָה, רַק אוֹר הַשְּׁחוֹר בַּשָּׁמַיִם וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת כָּל הָאוֹרוֹת בַּשָּׁמַיִם.
זֶהוּ פֶּלֶא לַיְלָה, רַק אוֹר הַשְּׁחוֹר בַּשָּׁמַיִם וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת כָּל הָאוֹרוֹת בַּשָּׁמַיִם.
זֶהוּ פֶּלֶא הַמִּזְרָחִי, כִּי לֹא יָבוֹא הוּא בְּמִזְרַח הַשָּׁמַיִם אֶלָּא בְּמַעֲרַב הַשָּׁמַיִם.
זֶהוּ פֶּלֶא הַמִּזְרָחִי, כִּי לֹא יָבוֹא הוּא בְּמִזְרַח הַשָּׁמַיִם אֶלָּא בְּמַעֲרַב הַשָּׁמַיִם.
מְדוּרוֹת הַזֹּהַר הַלֵּילִיּוֹת אֲשֶׁר נִדְלָקוֹת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם לִזְמַנִּים
מְדוּרוֹת הַזֹּהַר הַלֵּילִיּוֹת אֲשֶׁר נִדְלָקוֹת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם לִזְמַנִּים
מְאִירוֹת אֶת פְּני הַפֶּלֶא – עַם הַמִּזְרָחִיִּים הַיּוֹצְאִים בַּיָּמִים,
מְאִירוֹת אֶת פְּני הַפֶּלֶא – עַם הַמִּזְרָחִיִּים הַיּוֹצְאִים בַּיָּמִים,
מְאִירוֹת אֶת פְּני הַפֶּלֶא – עַם הַמִּזְרָחִיִּים הַבָּאִים בַּלֵּילוֹת.
מְאִירוֹת אֶת פְּני הַפֶּלֶא – עַם הַמִּזְרָחִיִּים הַבָּאִים בַּלֵּילוֹת.


בִּירוּשָׁלַיִם הָיִיתִי הוֹלֵךְ בְּלֵילוֹת חֶשְׁוָן הַקְּרִירִים, וְרָאִיתִי אֶת עַם הַפֶּלֶא.
בִּירוּשָׁלַיִם הָיִיתִי הוֹלֵךְ בְּלֵילוֹת חֶשְׁוָן הַקְּרִירִים, וְרָאִיתִי אֶת עַם הַפֶּלֶא.
הַלַּיְלָה הָפַךְ – פֶּלֶא פְּלָאִים – לְמִזְרַח הָעִתִּים בִּזְמַנִּים לֵילִיִּים.
הַלַּיְלָה הָפַךְ – פֶּלֶא פְּלָאִים – לְמִזְרַח הָעִתִּים בִּזְמַנִּים לֵילִיִּים.


וּמַשְׁכִּים בּוֹ פֶּלֶא עַם מִזְרָחִיִּים בְּשַׁחַר לַיְלָה חשוני פלאי,
וּמַשְׁכִּים בּוֹ פֶּלֶא עַם מִזְרָחִיִּים בְּשַׁחַר לַיְלָה חשוני פלאי,
כָּל פֶּלֶא עַם – הַמִּזְרָחִיִּים אוֹר פֶּלֶא זָהַר, וּבַמִּזְרָח לֵילִיּוֹת הָעִתִּים.
כָּל פֶּלֶא עַם – הַמִּזְרָחִיִּים אוֹר פֶּלֶא זָהַר, וּבַמִּזְרָח לֵילִיּוֹת הָעִתִּים.


...  
...  


כִּי פֶּלֶא עַם יִשְׂרָאֵל  בְּחֶשְׁכַת יִשְׂרָאֵל, הֵרִים וְגֵיאָיוֹת זוֹרְחִים וּכְאוֹר יוֹם בְּיִשְׂרָאֵל.
כִּי פֶּלֶא עַם יִשְׂרָאֵל  בְּחֶשְׁכַת יִשְׂרָאֵל, הֵרִים וְגֵיאָיוֹת זוֹרְחִים וּכְאוֹר יוֹם בְּיִשְׂרָאֵל.
עַם פֶּלֶא עַם הַמִּזְרָחִיִּים, כֻּלּוֹ זוֹרֵחַ מֵחֶשְׁכַת אַלְפַּיִם שְׁנוֹת בִּזְרִיחַת פְּלָאִים
עַם פֶּלֶא עַם הַמִּזְרָחִיִּים, כֻּלּוֹ זוֹרֵחַ מֵחֶשְׁכַת אַלְפַּיִם שְׁנוֹת בִּזְרִיחַת פְּלָאִים
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָאַחַת וְזֶהוּ הַפֶּלֶא הָאֶחָד: כִּי יִזְרַח עַם רַק בְּאַרְצוֹ.
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָאַחַת וְזֶהוּ הַפֶּלֶא הָאֶחָד: כִּי יִזְרַח עַם רַק בְּאַרְצוֹ.
...
...


זֶהוּ פֶּלֶא לַיְלָה, רַק אוֹר הַשְּׁחוֹר בַּשָּׁמַיִם וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת כָּל הָאוֹרוֹת בַּשָּׁמַיִם.
זֶהוּ פֶּלֶא לַיְלָה, רַק אוֹר הַשְּׁחוֹר בַּשָּׁמַיִם וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת כָּל הָאוֹרוֹת בַּשָּׁמַיִם.


בתוך – רחלה מזרחית אחות לעמוד העיר, יחזקאל קדמי,הוצ' סער, תל אביב, 1991, מתוך השיר - פלא עם בפלא לילה, עמ' 95 .
בתוך – רחלה מזרחית אחות לעמוד העיר, יחזקאל קדמי,הוצ' סער, תל אביב, 1991, מתוך השיר - פלא עם בפלא לילה, עמ' 95 .
שורה 558: שורה 757:
נספחים:
נספחים:
בהרחבה באתר פיוט- פיוט, זמרה ומחול של יהודי תימן אבנר בהט:    http://www.piyut.org.il/articles/286.html#kaiom
בהרחבה באתר פיוט- פיוט, זמרה ומחול של יהודי תימן אבנר בהט:    http://www.piyut.org.il/articles/286.html#kaiom
את רצון הלוי הלכתי להקליט בביתו. לקחתי מצלמת וידאו וחשבתי שחובה לראות ולשמוע את שפתו הייחודית. שיכתבתי את דבריו בביתי מהקלטת. שוב שמתי לב לידיו החזקות, לתנועותיו, לצחוקו הסוחף, לישיבתו הקשובה והגאה. לאופן שבו הציג לי את הש"ס ודיבר בגאווה על כך שסיים את לימודו שש פעמים, הראה לי על כריכות הגמרא את השירים שכתב ועכשיו הוא מגלה אותם "כחושף מהגניזה", כלשונו. רצון, יוצר בכיר בשנים. יחיד בגילו כיוצר פעיל בשירה, עומד איתן על שתי רגליו. את השיחה סיימנו קרוב לשקיעה. הוא הזדרז לתפילת מנחה. הליכתו יציבה וערנותו האינטלקטואלית הזכירו טיפוס ישראלי שנחלם פעם והוא מהנדירים שעדיין בינינו. התרשמתי ממשורר בעל שיעור קומה. אצטט מ"שילובי שירה" שכתב לסונטה של שיקספיר : (שתי השורות הפותחות – הלוי. המוטות – שיקספיר)
תּוֹךְ כֵּעוּר זֶה, שֶׁכֹּה גַּס וּמְעֻבֶּה
בְּכִפְיוֹנוֹ פֹּה כָּל הַחַי נִמְעָד
            מִיצוּר נָאֶה נִתְבַּע כִּי יִתְרַבֶּה
            לְבַל יָסוּף שׁוֹשָׁן הַנּוֹי לָעַד.
בְּגִין הַחֵן שֶׁעוֹד לֹא הִתְעַוֶּה
וְנוֹתַר בּוֹ מְעַט לֵחַ וּלְשַׁד
            שֶׁעֵת יִבְלֶה אֲשֶׁר עִתּוֹ רָוֶה
            יִצֹּר נֵצֶר זִכְרוֹ שֶׁלֹא יֹאבַד.
אֵיךְ תִּתְכַּוֵּץ כֹּה אֶל קֶרֶן זָוִית
עֵת לַהַטְךָ בַּעֲצוּמֶיךָ יִיקַּד
                  אַתָּה לִנְוַת עֵינְךָ כָּרַתָּ בְּרִית
                  אַתָּה מַאֲכוֹלֶת לְאִשְּׁךָ בִּלְבַד
  * * * * *
שירים
רָם רְאֵה  שָׁפְלִי
(שילוב עם יעבור עלי רצונך, לריה"ל. סי' רצון (הלוי) יהודה (הלוי)
רָם רְאֵה שָׁפְלִי בְּגִינָךְ
גַּם בּתוֹךְ עַמָּךְ חֲנוּנָךְ,
  יַעֲבֹר עָלַי רְצוֹנָךְ
  כַּאֲשֶׁר עָבַר חֲרוֹנָךְ,
צָף וְעָלָה בִּי חֲרוֹנִי,
כִּי רְחִימַי מִעֲטוּנִי,
  הַלְעוֹלָמִים עֲוֹנִי
  יַעֲמֹד בֵּינִי וּבֵינָךְ
וִיעֲדוּ דַּרְכִּי בְּמֶקֶשׁ,
כָּל פְּתַלְתּוֹל לֵב וְעִקֵּשׁ,
  וַעֲדֵי מָתַי אֲבַקֵּשׁ
  אוֹתְךָ עִמִּי וְאִינָךְ;
דְּבָרִים אֶל הַחוּץ
א
פָּתַחְתִּי שַׁעֲרֵי לִבִּי לְכָל רוּחַ,
צִפִּיתִי לַבָּאִים כִּי אֲסָעֲדֵם וִיסַעֲדוּנִי
אִוִּיתִי דִּשְׁדּוּשׁ רַגְלַיִם לְיַד הַדֶּלֶת.
נְקִישׁוֹת רְפוּיוֹת שֶׁל אָדָם אוֹ מַלְאָךְ
הִתְחַוֵּר לִי פֶּתַע: גָּדוֹל הוּא הַחוּץ הַלָּזֶה
עָלַי אוֹ אוּלַי אָנֹכִי גָּדוֹל עָלָיו
לֹא אֲנִי לוֹ וְלֹא הוּא לִי.
וְתוֹהֶה אֲנִי: מֵעַל כָּל תְּהוֹם שָׁמַיִם
וּלְכָל הַנְּחָלִים סָפוּן אֵי-שָׁם מִקְוֵה מַיִם
בֵּרַרְתִּי דְּרָכִים מִמֶּנִּי אֶל הַחוּץ
אַךְ הוּא הוֹדְפֵינִי מִמֶּנּוּ אֶל הַפְּנִים
ב
כִּי תִּסְגּוֹר אַתָּה אֶת דַּלְתְּךָ הָאֶחָת בַּעֲדֵנִי
אֶסְגֹּר אֲנִי אֶלֶף דַּלְתוֹתַי בַּעַדְךָ
גָּדוֹל הוּא הַמַּתָּת שֶׁלִּי אֵלֶיךָ
שִׁבְעָתַיִם מִמַּתָּתְךָ אֵלַי
כִּי תִּמְחַק פְּסִיק אֶחָד מִמַּדַּף לִבִּי הָאֶחָד
אֶמְחַק אֲנִי כָּל הָאַבְגַּד מֵעֲשֶׂרֶת לִבּוֹתֶיךָ
הַא שֶׁמֶשׁ, בִּנְדִיבוּת מַלְכוּתִית מֵפֵז פִּסְגֵּי הָרִים
מֵחִיל הִלָּתוֹ עַל אוֹרֶן וָסֶלַע,
סַהַר סַהְרוּרִי כְּעִוֵּר צְבָעִים, אַךְ זַךְ עַיִן
מְמַדֵּד בִּשְׁעָלִים רְקִיעֵי עוֹלָם וּבִצּוֹת רְקָק
אַף מֵאִיר שֶׁלֶט בַּחֲנוּת צְבָעִים – זְהִירוּת: אֵשׁ!!
מַאֲבָק הַיַּבֹּק
לַיְלָה, וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ,
כָּל כָּךְ לְבַד עַד כִּי חָשׁ אֶת כָּבְדּוֹ
שֶׁל מַאֲפֵל הַלַּיְלָה וְנִפְחוֹ וּמְמַדּוֹ,
מֻקָּף שֶׁקֶט נֶחֱרָץ בְּנוֹרָאוּת הוֹדוֹ,
וְהַא הִנֵּה אֵי-מִי, נִצָּב זָקוּף נֶגְדּוֹ,
בִּרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מִי, נָעָה מוּל קָדְקָדוֹ,
וְצִלּוֹ הִתְפַּרְשֵׁז מִלְּמַעְלוֹ וּלְצִדּוֹ,
נִנְעַר הָאִישׁ יַעֲקֹב מִקִּפְאוֹנֵי פַּחְדוֹ,
וַיְחַשֵּׁר אֲזוֹרוֹ, נִתְמַתַּח תּוֹךְ מַדּוֹ,
אָמַד אָמְדַן אוֹיְבוֹ בְּבַרוֹ וּפְנִימוֹ,
שׁוֹקֵל מַשְׂאַת אוֹנוֹ, וְחִקְרֵי תַּעֲצוּמוֹ,
זֶה כֹּחַ הִיּוּלִי, זֶה כֹּחוֹ בְּגָלְמוֹ,
מִתְנַקֵּז לִבְלִימָה עִם צַלְמוֹ וַעֲכוּמוֹ,
זֶה עֹצֶם קַדְמוֹנִי הַמְבַקֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ,
בְּעַבְיוּת חֳמָרָיו וְגַלְמִיּוּת גִּשְׁמוֹ,
"הַקְּרָב יִתְאָרֵךְ, מֵעֵבֶר לִי וָלוֹ,
הָאֵשׁ תִּבְעַר יַעַר אֲשֵׁלִי וַאֲשֵׁלוֹ,
הַרְחֵק מֵהַיַּבֹּק וִירִיחוֹ וְשִׁילוֹ,
אָרְחוֹתַי יִתְחַקּוּ עַל מִדְרַךְ רַגְלוֹ,
וְתָמִיד יִתְאַיֵּם צִלִּי עַל צִלּוֹ,
הוּא יִטְרֹף בִּי טֶרֶף, אַךְ יַקִיא אֶת אָכְלוֹ,
עִם יוֹתֶרֶת שַׁמְנוֹ, חֲזִירוֹ וַחֲצִילוֹ,
הַלַּיְלָה אַכְנִיעוֹ, אוּלָם לֹא אַכְרִיעוֹ,
הַמַּסָע יִמָּשֵׁךְ בְּנִיעִי וּבְנִיעוֹ,
אֶל תּוֹךְ מֶרְחָב אֵין-סוֹף, שֶׁאֵין קֵץ לִזְרוֹעוֹ,
הַמַּסָע יִמָּשֵׁךְ זֶה יִהְיֶה מַסָּעוֹ,
מִשְׂגַּבִּים יִתְפּוֹרְרוּ בְּנִיעַ אֶצְבָּעוֹ,
וִימֻגְּרוּ מִגְדָּלִים מִכֹּחַ פִּעְפּוּעוֹ,
נוּעִי אֶל הַר הָאֵשׁ, יְיָרֵט נוּעוֹ,
וִיקַפֵּד בִּמְחִי יָד נְשִׁיפוֹת לִעְלוּעוֹ,
שְׁטָר יֵחָתֵם פֹּה שֶׁאֲנִי הַפּוֹרְעוֹ,
עַד בֹּא עֵת עַל פָּנָיו קָרוֺּעַ אֶקְרָעוֹ,
מָה עָמוֹק הַלַּיְלָה מֶה עָצוּם מֶרְחָבוֹ,
הִלַּת אוֹר סַהֲרוֹ, וִיפִי חֵן כּוֹכָבוֹ,
וַאֲנִי פֹּה בָּדָד, עִם נָכְחוּת זֶה שֶׁבּוֹ
מִזְגֵּי אָדָם – חַיָּה, חוֹפְפִים עֵיבָל וּנְבוֹ,
לֹא כָּאן יֻכְרַע הַקְּרָב: קְרָבִי וּקְרָבוֹ,
אַרְאֶנּוּ לֹא קָרוֹב, אַךְ הוּא בּוֹא יָבוֹא.
אָדָם פּוֹקֵחַ לִבּוֹ
אָדָם פּוֹקֵחַ לִבּוֹ, אֶל הָאֶחָד אֵין-בִּלְתּוֹ,
וּמוֹצֵא שָׁם אֶת עַצְמוֹ, בְּצַלְמוֹ וּבִדְמוּתוֹ,
אַךְ יֶחְסַר מְעַט מַנְהוּ, וְ"הַמְּעַט" הוּא כָּל-כֻּלּוֹ,
מֵחֲמַת אִי-בִּצָרוֹן, בִּמְהוּתוֹ וְזֵהוּתוֹ,
אִישׁ אֵינוֹ נֶחְרָז עִם אֵשׁ, כִּי הוּא רַק בָּשָׂר עִם דָּם,
אַךְ הִי מִמִּזְגֵי נַפְשׁוֹ לוֹהֶטֶת בִּיסוּדָתוֹ,
וִיצוּר אָדָם שֶׁכָּזֶה, עֲדַיִן טֶרֶם לָמַד,
לְאַזֵּן אֶת מִמְזָגָיו, בֵּין תָּכְנוֹ לִקְלִפָּתוֹ
קָצְרוּ דֵּעָיו מֵהֶשֵּׂג, אֶת מַה שֶׁהָיָה לִפְנֵי,
וְאֶת שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי פְּרוּדַת הֲוָיָתוֹ,
אָז  –  וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ סָבִיב,
רַק הֲמוֹנֵי אָדָם רָב, וְלֹא אַף אֶחָד אִתּוֹ,
וַיִּזְעַק אֶל תּוֹךְ לִבּוֹ, וַיִּדּוֹם לִסְגּוֹר נַפְשׁוֹ,
וְאֵין הֵד לְזַעֲקָתוֹ, וְלֹא הוֹד לְדִמְמָתוֹ,
יְנַס לְאַתֵּר עַצְמוֹ בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ,
הַא פַּס כֹּשֶׁר אִבְחוּנוֹ, בֵּין רִגְעוֹ וְנַצְחוּתוֹ,
הַימִינוֹ הַשְׂמְאִילוֹ, עֲלוֹתוֹ וִירִידָתוֹ,
כָּל אִלּוּ כֻּלָּם עִוּת, בְּכִוּן תְּנוּעָתוֹ,
הֵן שִׁבְעַת הָרְקִיעִים, נְסוּכִים בְּמַסַּכְתּוֹ,
וְכָל שֶׁבַע הַסְּפִירוֹת, יְאִירוּן בִּמְאוּרָתוֹ,
נֶעְדָּר בּוֹ חוּשׁ הַקִּשּׁוּב, אֶל קוֹלוֹת עַל קוֹלִיִּים
הַהוֹמִים בְּתוֹדַעְתּוֹ, וּפוֹעֲמִים בִּפְנִימוּתוֹ,
לוּ נֶעְצַר רַק דַּק – דַּקָּה, לְהַשְׁקִיף אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ,
חָשׁ גַּלְמוּד כִּיחִיד עוֹלָם, וְרָק אֱלֹהָיו אִתּוֹ,
לוּ רַק נָב אֶת נִיב הַלֵּב, לוּ הֵבִין אֶת נִיב לִבּוֹ,
כִּי אָז גָּח לִפְקַח – קֹחַ, מִכִּלְאוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ,
מַהוּ זֶה שֶׁכֹּה שִׁבֵּשׁ, דֶּרֶךְ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו,
מַה נוֹתֵק יְצוּר אָדָם מִשָּׁרְשׁוֹ וְקַרְקַעְתּוֹ,
כְּלִי הוּא זֶה שֶׁלֹּא זֻקַּק, אַסְפַּקְלַר שֶׁלֹּא מוֹרַק,
כֹּה יֵלֵךְ וְיִתְפּוֹקָק, עַד מְלֹאת יְמֵי עִתּוֹ.
בְּרָחֵל עוֹבְדִים שְׁבוּעַ שָׁנִים
בְּרָחֵל עוֹבְדִים שְׁבוּעַ שָׁנִים,
יְמוֹתָיו חֹרֶב, לֵילָיו יִלְלַת תַּנִּים,
מָעוֹן – רֹתֶם אֶחָד, הַמַּצָּע אֲבָנִים;
לַפַּת טַעַם עָפָר, המַּשְׁקֶה מַדְמֵנִים,
שָׂמִים רֹאשׁ עַל אֶבֶן הַשֵּׁנָה נִים לֹא נִים;
הַלֵּב מִשְׁתַּנֵּק – כָּבְדוּ הַמִּטְעָנִים
בְּרָחֵל עוֹבְדִים שְׁבוּעַ שָׁנִים.
אֶת הָרָחֵל שֶׁלְּךָ אַל תְּבַקֵּשׁ בַּבָּר.
שָׁם עָשָׁן וּרְעָשִׁים, שָׁם נְאוֹת הַכִּכָּר,
שָׂא רַגְלֶיךָ הַרְחֵק אֶל הַבְּאֵר שֶׁבַּבָּר,
הַמַּעְיָן הֶחָתוּם לִקְרָאתְךָ יִגַּר,
מַנְעוּלוֹ שֶׁל הַגַּל אֶל יָדֶיךָ יִשַּׁר,
רְאֵה דַּרְכָּה בַּגַּיְא, הַיְשֵׁר לָהּ מִדְרוֹנִים,
בְּרָחֵל עוֹבְדִים שְׁבוּעַ שָׁנִים.
כָּל אֶלֶף הַבְּאֵרוֹת  –  הַאֲמִינֵנִי אֶחָא  –
עִם מֵימֵי אֲמָנָה, אֵינָם אֵלָּא שׁוּחָה,
חֲפֹז אֶל רְחֵלְךָ, הִשְׁתַּפֵּךְ אֶל אָרְחָהּ,
אֱמֹד אֶת אֻמְדָנָהּ, מַסָּדָהּ וְטִפְחָהּ,
הַב צַוָּאר אֶל עֻלָּה, תֵּן אַפְּךָ אֶל חַחָהּ,
קַרְקְעֵנָּה מֵרוּם עָב, הוֹרִידָה מֵעֲנָנִים,
בְּרָחֵל עוֹבְדִים שְׁבוּעַ שָׁנִים.
הָאַחַת בְּאֶלֶף, הַיְּחִידָה בִּרְבָבָה,
פְּרוּדָה שֶׁל עָצְמָה מִכֹּחַ מַשְׁאַבָּהּ,
צוֹפִיָּה אֶל הַלֵּב בּּעֵינָהּ וּלְבָבָהּ,
נֵצֶר הִיא לְאִמָּהּ, וּלְאָבִיהָ – אִבָּהּ,
סוּגַת חֵן בְּבָרָהּ, וּנְצוּרָה תּוֹך חֻבָּהּ,
קוּם וּזְנֹק לִקְרָאתָהּ, הָהֵן אֶל סַנְסַנִּים
בְּרָחֵל עוֹבְדִים שְׁבוּעַ שָׁנִים.
בִמְבוֹאוֹת יֵשׁוּתְךָ יֵשׁ פִּנָּה סְפוּנָה,
לָהּ עֹמֶק וּמֶרְחָב, וְאֹמֶן וַחֲנִינָה,
אוֹתָהּ יַחֵד עַד תֹּם לְרָחֵל  –  הָא הִנָּהּ,
כֻּלָּה קַרְקַע עוֹלָם בְּבִטְנָהּ וַעֲטִינָהּ
הַאֲמֵן לַאֲמִתָּהּ, חַיֵּךְ אֶל כִּזְבוֹנָהּ,
הַב לָהּ חוּטֵי שָׁנִים, וְתִמְצָא כִּבְשָׁנִים,
בְּרָחֵל עוֹבְדִים שְׁבוּעַ שָׁנִים.
הִיא  –  הַ"בָּשָׂר אֶחָד" עֲרוּכָה וּשְׁמוּרָה,
אַתָּה רֵאשִׁית עוֹלָם הָאֶחָד בִּבְשָׂרָהּ,
הֱיֵה אִתָּהּ בָּשָׂר, מִכֹּחַ הַבְּעֵרָה,
הֱיֵה אִתָּהּ אֶחָד, בִּקְדֻשַּׁת הַגְּזֵרָה,
מְסוֹךְ יֵין הַנֶּפֶשׁ אֶל כָּל בַּדֵּי עוֹרָהּ,
כֹּף רֹאשְׁךָ אֶל רֹאשָׁהּ אוֹ גְּחַן בַּגְּחוֹנִים,
בְּרָחֵל עוֹבְדִים שְׁבוּעַ שָׁנִים.
              בְּרֵאשִׁית הָיָה הוּא הָאֶחָד
בְּרֵאשִׁית הָיָה הוּא הָאֶחָד
צַר הַיֵּשִׁים מִמּוֹלִיד וְנוֹלָד
וּמִנִּי אָז הוּא לֹא הָיָה לְבַד
גַּם לַנּוֹצָר יֵשׁ קַדְמוּת מִנִּי עַד
אֵין סַךְ הַכֹּל לְזֶה שְׁהוּא סַךְ הַכֹּל
אֲבָל יֵשׁ קוֹל וְהֵד וְהוֹד לַקּוֹל
כִּיצוּר יוֹצֵר חָשׁ אֲנִי בַּעֲצָמַי
הֵד גִּיחָתִי מִמַּאֲגַר מִרְקָמַי
אַלְפֵי רִבּוֹא סְפִירוֹת קִיּוּמַי
הֳוָיָתִי בְּכָל שַׁי עוֹלָמַי
אֲנִי הִנְנִי אָדָם וְזֶה הָעִיקָר
אוֹ אוּלַי רַק חֵלֶק מִשָּׁרְשׁוֹ שֶׁל דָּבָר
עוֹד לוֹהֵב בִּי זֶכֶר עָמוּם שֶׁל מַזָּר זָר
מִתּוֹךְ קַדְמוּת אֵימִים אֲשֶׁר לֹא תֻּגְדָּר
לִפְנֵי אַלְפֵי רִבּוֹא דּוֹרוֹת עִם נוֹף מוּאָר
בְּאוֹר סְפִירוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת בַּכְּבָר
זֶה קִיּוּמִי בְּאוֹתָם הַיְּקוּמִים
חוֹזֵר הוּא וְחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ עוֹלָמִים
מַה הַתַּכְלִית לִנְקִיפַת הַיָּמִים
מַה טִיב הָאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת הַיָּמִים
אָדָם עָשׂוּי לִלְאוֹת מִמַּשָּׂא עַצְמוֹ
מִכַּלְבִּיּוּת חַיָּיו וַחֲמוֹרִיּוּת עוֹלָמוֹ
הוּא אֵי פַּעַם יָנַק אֶת שְׁדֵי אִמּוֹ
עַתָּה הוּא נוֹגֵס בִּבְשָׂרוֹ וּבְעַצְמוֹ
מִכֹּחַ צְרוֹרוֹ יָבִיא אֶת לַחְמוֹ
וּבִזְכוּת מִסָּיו יַשִּׂיג אֶת מֵימוֹ
מִתַּחַת לְסוּתוֹ מִתְעָרֶה מַעֲרֻמּוֹ
וּבִבְשַׂר בַּת זוּגוֹ יָחֵם רִפְיוֹן דָּמוֹ
אָדָם – פֶּרֶא אָדָם אַךְ הוּא אָדָם בְּמוֹ
אַפְסִיּוּת הֲגִיגוֹ וְכֶסֶל חֲלוֹמוֹ.
אָדָם עוֹבֵר בָּרְחוֹב – הַשָּׁאוֹן סְבִיבוֹ
כֹּה מַבְעִית בִּמְמָדָּיו, אָרְכּוֹ, גָּבְהוֹ רָחְבּוֹ
וְהוּא נוֹקֵב כַּדִּין מוֹרָשֵׁי לִבּוֹ
וְזוֹלֵל כַּחֹלִי דָּמוֹ וְחֶלְבּוֹ
פִּתְאֹם יָחוּשׁ אַפְסוּת כְּמוֹ זִיק עָבַר בּוֹ
וְיַצִּית לְאֵפֶר הַיְּסוֹד הַמַּרְכִּיבוֹ
הַכְּלָיָה הִיא אֶחָת: מִנּוֹ וּבוֹ
וְזַעֲוַת יֵשׁוּתָהּ – מִמִּשְׁאַב מִשְׁאַבּוֹ
כָּאן אֵין לוֹ קִיר מֵאַחֲרֵי גַּבּוֹ
רַק כֹּתֶל לְהָטִיחַ רֹאשׁוֹ וּזְנָבוֹ.
וּמַה הָלְאָה – עוֹד לְפָנַי עִתִּים
שַׁי עוֹלָמוֹת שֶׁעוֹד לֹא הָנְחַלְתִּים
וְאִנּוּכִים עֲדַן לֹא אִנַּכְתִּים
וְאִזּוּנִים שֶׁטֶּרֶם אִזַּנְתִּים
לִי מֶרְחָבִּים בִּיקוּמֵי הַיְּקוּמִים
כְּנִזְרֵי אוֹר מֵעַל רֹאשִׁי שׁוּמִים
וְלִי מִשְׂגָּב מִמֵּרָע הַיָּמִים
בְּהֵיכְלֵי אֵ-ל בְּתוֹכִי נֶעֱצָמִים
אֲנִי הָווּי וְהַיֵּשׁ בִּי הֹוֶה
בְּסוֹד מִרְקָם הֶהָיוֹ וְנִהְיֶה.
מתוך: מאה שנים מאה יוצרים, כרך 5. עורך: סמי שלום שטרית. סדרת קשת המזרח. בימת קדם – הוצאת ספרים
................................................................................................
6

עריכות