ניסיונותיו של הובר להתמודד עם המשבר הכלכלי הגדול

נסיונותיו של הובר להתמודדות עם המשבר:

הובר היה מהמפלגה הרפובליקנית שייצגה את השמרנים. השמרנים תמיד האמינו באי התערבות של הממשלה ובצורך לתת לכוחות השוק לעשות את השלהם.

1. הסכם עם אנשי עסקים- מיד לאחר התמוטטות הבורסה כינס הובר אנשי עסקים ונציגי פועלים ושכנע אותם להגיע להסכם לפעול להמשכת הייצור ולהמנע מתביעות שכר. מכיוון שההסכם התבסס בעיקר על רצונם הטוב של אנשי העסקים ולא הייתה אפשרות לאכוף אותו הוא נועד מראש לכישלון.

2.עבודות ציבוריות- הנשיא היקצה כספים לעבודות ציבוריות שנועדו להעסקת מובטלים אך כספים אלו היו מוגבלים מאוד, מפני שהנשיא חשש שיגרמו לאינפלציה.

3. חקיקה בחקלאות- הובר יזם חקיקה שנועדה לסיע לחקלאים אך החקיקה לא נקטה באמצעים לצמצום הייצור ולפיכך לא הייתה לה משמעות מעשית.

4.העלת מכסות המגן- הובר החליט להעלות את מכסות המגן על סחורות שמיובאות מחו"ל מתוך כוונה לעודד את השוק האמריקני , אך התוצאות היו הפוכות: מדינות אירופה הגדילו אף הן את מכסות המגן שלהם והגבילו את הייצור האמריקני.

מדוע נכשל הובר:

כשלונו של הובר נבע משלוש סיבות עיקריות:

1. חוסר הכוונה ואי מתן סיוע ממשלתי- הובר האמין ביכולת העם האמריקאי לפעול באופן אישי עצמאי ולא מתוך הכוונה ממשלתית לאומית. בכך הוא טעה, שכן הממשל המקומי וארגונים פרטיים לא יכלו לעמוד בנטל הכספי. כך למשל תוכנית הסעד נשענה על הממשל המקומי ולא יכלה לשלם את תשלומי הסעד לנזקקים.

2. קיצוץ תקציבי- הובר לא התמיד בפעולות יזומות מטעם הממשל הפדרלי, מחשש לאינפלציה. הקיצוץ בהוצאות תרם להמשך האבטלה ולהחרפה נוספת במשבר. משבר האמון העמיק בקרב העם שתלה בנשיא את תקוותיו.

3. האשליה כי המשבר הוא זמני- הובר האמין שהמשבר הוא תופעה זמנית חולפת , ובסופו של דבר השיטה הליברלית בכלכלה תנצח והעוצמה הכלכלית של ארה"ב תחזור לכפי שהייתה.