מלכים א' - פרק י"ב

• רמה:כיתות י' - י"ב.

פסוקים 1 -14, 16 - פילוג הממלכה

ההבדל העקרוני בין הפיסקה הזו לבין תיאור העונש בפקר י"א הוא בסיבה הקשורה לעונש. בפרק י"א הענוש מתואר שיקרה מסיבה תיאולוגית ואילו בפרק זה מסיבה חברתית-אנושית.

לשם מה מתכנס כל ישראל למפגש עם רחבעם בשכם? ראה גם שמואל ב' ה' 1 - 3. שתי ההתכנסויות נועדו לכריתת ברית שבה שבטי ישראל מסכימים לשלטון מלך מיהודה. בשמואל ב' שבטי ישראל באים מיוזמתם לחברון, בה דוד מלך, לאחר המלחמה בתומכי שאול כדי לכרות איתו ברית שבה הם מקבלים את מרות המלך היהודאי. מצב זה היה בימי דוד ושלמה. ועכשיו ההתכנסות בשכם נועדה לחידוש הברית עם רחבעם שבה סרים שבטי ישראל למרותו של מלך יהודאי. יש חוקרים הטוענים שחל כרסום מבחינת שבטי ישראל בלגיטימיות של רחבעם כמלך ובשלטון בית דוד בכלל. הראיות לכרסום בלגיטימיות של רחבעם:

1. רחבעם נאלץ לעזור את ירושלים, בירתו, ולהגיע לשכם, בירת חטיבת הצפון, כדי שזיקני ישראל המתאספים שם ימליכו אותו כמלך עליהם. דבר זה מעיד על ניסיונם למרוד במעמדה של ירושלים. רחבעם בהסכמתו לבוא מראה חולשה.
2. בפני רחבעם מוצג תנאי: הקל מעומס והעול שאביך הטיל או שלא נקבל אותך כמלך עלינו.
3. ירובעם המורד ששהה במצרים כל עוד שלמה היה חי חוזר אחרי ששלמה מת ורחבעם עלה לשלטון וחטיבת ישראל קראה לו לשוב. ירובעם פחד משלמה אך הוא אינו פוחד מרחבעם.

שתי ההתכנסויות הן לאותה מטרה אך התכנסות בשכם, כפי שהראיות מראות, יש בה פוטנציאל לפירוד והתפרקות הממלכה. שלטונו של רחבעם, לפי חוקירם מסויימים, אינו יציב. חוקים אחרים טוענים שאפשר לפרש את הטקסט בצורה אחרת לגמרי. הם טוענים שבואו של רחבעם הוא מחווה לישראל לא היכנעות. הם מבקשים ממנו בקשה מינורית, להקל לא לבטל, ולא מציבים לו אולטימטום. אין בדבריהם התנגדות עקרונית לרחבעם אלא התנגדות למיסים ולעול. לפי שתי הסברות המצב הפיך, חטבית ישראל לא נקטה בשום אמצעים פרובוקטיביים עדיין. רחבעם פונה אל מנהיגי חטיבת ישראל ומבקש מהם זמן לחשוב על בקשתם ושיחזרו אליו בעוד שלושה ימים. חטיבת ישראל מצייתת לגמרי לרחבעם ולא עושה שום דבר בשלושה ימים אלו. במהלך שלושת הימים האלו רחבעם מתייעץ עם שני גופים בקשר לבקשה. הגוף הראשון מוגדר על ידי המחבר כיועציו של המלך שלמה. הגוף השני הוא בני גילו של רחבעם, יועצים מהדור החדש.

עצת הזקנים - פסוק 7: העצה קצרה ומעדיה על חוכמתם של אותם זקנים. אם היום רחבעם יעשה וויתורים בראשית שלטונו ויעשה מחווה לעם ויענה לבקשתם תיהיה עבד לעם הזה אז הם יהיו עבדים נאמנים, נתונים לשלטונך לכל אורך תקופת שלטונו.

לפי עצת הילדים אם העם ביקש להקל את העול זהו איום למרד, הם מנסים לבחון את כוחו של רחבעם. הילדים שגדלו בארמון, קלטו גם הם את רוח הדברים. עצת הילדים היא מאוד ארוכה ומסוגננת ביחס לעצת הזקנים. הילדים יעצו לרחבעם לא רק להמשיך במדיניות אביו אלא לחמירה. לא רק לאכוף באמצעים נוקשים כמו אביו את המיסים אלא באמצעים קשים יותר. הילדים אומרים לרחבעם להעביר מסר לעם שהם צריכים לפחד ממנו יותר מאשר מאביו. הם משתמשים במטאפורה "קטני עבה ממתני אבי". המטאפורה נועדה כדי להבהיר לעם שאל להם לפקפק בכוחו של רחבעם ולנסות אותו כי הם פחדו משלמה ואצבעו הקטנה של רחבעם יותר חזקה ממותניו. הלשון של העצה בוטה ומסוגננת נועדהלהרחיק את העם מרחבעם, העם הוא אספסוף. הילדים שגדלו בארמון קלטו את הכוח ואת הנהתנות של חיי הארמון והשלטון. הזקנים מבססים את ראייתם לטווח הרחוק בעוד שהילדים מסתכלים רק על הזמן הקרוב.

רחבעם בחר בעצת הילדים כי מבחינתו הזקנים אינם רלוונטים לחלוטין. הוא פונה להם רק בכלל שכך נהוג הוא פונה להם בצורה מאוד כללית. לעומתם הילדים אשר גדלו איתו מאוד רלוונטים וחושבים כמוהו. עצת הילדים היתה מראש ידועה ומקובלת עליו. הכינויים של היועצים מעידים על עמדת המחבר. "הזקנים" תמיד הייתה חבורה של יועצים מוכרים. "הילדים" - בשום מקום אחר לא מוזכרת קבוצת יועצים כמו זו. הזקנים הם בעלי ניסיון והם קלטו את חוכמת שלמה. הילדים אינם בעלי ניסיון, הם אמנם גם שהו בארמון אך הם רק קלטו את משחקי המילים, המותרות ומרחק הגדול בין העם למלך. רחבעם מוצג כחסר שיקול דעת והרבה פחות חכם מאביו.

פסוק 15

בפסוקים 1- 14 מוצגת סיבה אחת לבחירתו של רחבעם בעצת הילדים, סיבה אנושית. "ולא שומע המלך אל העם" - המלך, רחבעם, לא נענה לבקשת העם. "כי הייתה סבה מעם ה'" - "סיבה" באה מהשורש סב"ב ולא בפירושה כיום. כלומר ה' סובב את פני הדברים. "למען הקים את דברו אשר דיבר ה' ביד אחריה השיולוני אל ירובעם בן נבט". הוא סובב את פני הדברים כדי לקיים את דבריו לאחיה. בפסוקים 1 - 14 מוצג נימוק אנושי, ריאלי להחלטתו של רחבעם. בפסוק 15 לעומת זה מוצגת סיבה דתית, תיאולוגית. פסוק 15 נועד להבהיר לקורא שכל הרצונות וכל האינטרסים של בני האדם תואמים במדוייק לתוכניתו של האל ששולט באירועים. בסיפור זה קיימת סיבתיות כפולה.

• סיבתיות כפולה - תפישת עולם המופיעה בהרבה ספרי מקרא. לכל אירוע ישנה סיבה. ישנם אירועים שלהם 2 סיבות: סיבה אנושים וסיבה אלוניםת. ההסבר שהאנשים נותנוים לא תמיד זהה להסברו של האל אך תמיד התוצאות זהות.

בסיפור זה ישתי סיבות אחת המצוגת בפרק י"א והיא חטאיו של שלמה ובפרק זה מוצגת סיבה אחרת, העלאת המיסים ואי הקבלה של דרישות העם. בכל מקרה הסיבות הן סיבות לאותו דבר: פילוג הממלכה. הטקסט בעצם אומר שכל הרצונות והאינטרסים של בני האדם הם חלק מתוכניתו של האל.

פסוקים 16- 24

המחבר מתאר את השתלשלות הדברים אחרי סירוב רחבעם לבקשת העם. חטיבת ישראל יוצאת בהכרזה שמשמעותה קריאה להתנתקות ולמרד. חטיבת ישראל טוענת שאין להם שום דבר במשותף עם בית דוד ולכן הם אינם מוכנים לחדש את הברית. ראה שמואל ב' פרק כ', גם שם הושמעה קריאה דומה כך שזו לא פעם ראשונה ורחבעם יכל לצפות שדבר זה יקרה. רחבעם לא מתייחס ברצינות להכרזת ישראל. הוא שולח את האדם הממונה על גביית המיסים, הוא מתגרה בישראל. רחבעם שבוי בתפיסת עולמו ובטוח שישראל לא לוקחים אותו ברצינות. שליחת הממונה על המס נתפסה אצל ישראל כהתגרות והם סוקלים את הממונה על המס ורחבעם נאלץ לנוס על נפשו, חזרה לירושלים, בבושת פנים. חטיבת הצפון ממשיכה בפעולות ההתנתקות. הם מכריזים על עצמאות מדינית. הם ממליכים את ירובעם למלך, האדם שנשא את נס המרד ושהה בגלות במצרים הופך להיות מלך. המחבר, ראה פסוק 19, מתייחס לכל הסיטואציה כאל חטא, פשע בבית דוד. רחבעם לא משלים עם המצב והוא מבקש להסלים יותר את המצב. הוא רוצה להבהיר לחטיבת ישראל שהם תחת שלטון בית דוד. הוא אוסף צבא כדי לצאת למלחמה. אך ה' מתערב באמצעות שמעיה כדי לעצור את המלחמה. הוא מציג שני נימוקים:

1. לא תצאו להלחם בישראל שהם אחים שלכם.
2. נימוק תיאולוגי. ה' גרם למצב ואסור לכם להילחם בכך.

שמעיה בעצם אומר לרחבעם בנימוק השני שאין לו טעם בכלל לצאת למלחמה כי הוא לא ישנה שום דבר בגלל שה' החליט על הכתרת ירובעם כמלך וכך יהיו הדברים.

בסיפור מופיעים שני נביאים שלהם תפקיד חשוב בפילוג הממלכה: אחיה ושמעיה. פילוג הממכלה מקבל לגיטימציה מה' על ידי שליחים. ירובעם נטל את המלוכה מבית דוד לא בתחבולה ולא בכוח הזרוע אלא בחסות האל. כפי שהקשר של ה' עם בית דוד הותנה על ידי תנאי ככה גם מלוכתו של ירבעם.

פסוקים 25 - 33 פעולות ירובעם

פעולות ירובעם הן ארבע במספר:

1. פסוק 25 - קביעת עיר בירה. קודם את שכם ואח"כ את פנואל. ממלכה זקוקה למרכז מדיני-שלטוני. פעולתו הראשונה היא בתחום המדיני ומטרתה להחליף את ירושלים.
2. הקמת שני מרכזים דתיים, פסוקים 27 - 30. הוא מקים מרכז אחד בבית-אל, גבולה הדרומי של ממלכת ישראל, ומרכז שני בדן, גבולה הצפוני של הממלכה. בירושלים נוכחותו של ה' מסומלת על ידי ארון הברית והכרובים. בבית-אל ובדן עגלי זהב מסמלים את נוכחות האל. המרכזים נועדו להחליף את ירושלים מבחינה דתית. הם מוקמו לנוחות תושבי ממלכת ישראל, אחד בדרום ואחד בצפון.
3. פסוק 31 - ירובעם ממנה משרתי פולחן שאינם משבט לוי. שבט לוי משרת במקדש בירושלים ונאמנים לבית דוד. ירובעם ממנה משרתי פולחן שיהיו נאמנים לו ולא לבית דוד.
4. ירובעם מעתיק את מועד החג, חג סוכות, מט"ו בתשרי לט"ו בחשוון. העתקת החג נועד ליצור לוח זמנים ומועדים נפרד ושונה מהלוח של ממלכת יהודה.

כל הפעולות נחוצות כדי ליצור מינהגי עבודת אל נפרדים ושונים ממנהגים של ממלכת יהודה. מנהגים שאינם תלויים במקומות ביהודה. הוא מבין שלא די במרד אלא ממלכת ישראל צריכה להגדיר את עצמה באופן שונה ממלכת יהודה ולהיות עצמאית ולא תלוייה ביהודה.

ירובעם יודע שלאנשים יהיה קל יותר להתרגל מחדש למנהגים ישנים מאשר להתרגל למנהגים חדשים. שכם היא עיר שקשורה בזכרונות ההיסטוריים של העם עוד מתקופת האבות. ראה בראשית פרקים י"ב ו-ל"ג. בפנואל, ראה בראשית ל"ב 31-30, יעקב נלחם במלאך ה' וקיבל שם את השם "ישראל". שכם ופנואל הם ערים ומקומות עבריים עוד מהאבות בעוד שירושלים היא עיר יבוסית עד שדוד כבש אותוה. בדן קיים, החל מתקופת השופטים , מקדשבו משרת צאצא של בית דוד. גם בבית-אל היה קיים זמן רב מקדש. במקום זה חלם יעקב את החלום על המלאכים. בראשית פרקכ"ח פסוק 10 ואילך ושופטים פרק י"ח.

שמות ל"ב 3- 8. אהרון הקים עגל זהב שסימל את ה'. פסוקים אלו מראים שעגלים בתור סמל לה' הם דבר עתיק שאהרון החל. דבריו של ירובעם כאשר הציב את העגלים בבית-אל ובדן זהים לדברי אהרון. כלומר העגל הוא כלי פולחן לגיטימי. על פי התפיסה הצפונית שבטי ישראל השתחררו מעבדות שלמה לחירות. לפני שהלווים הוכזו כמשרתי האל הכהנים היו מכל השבטים. ראה במדבר פרקים ג' וח'. לפי ויקרא כ"ג מועד חג סוכות נקבע לפי מועד הקציר. לכן הזזת מועד החג היא לגיטימית כי הקציר מאוחר יותר. ירובעם אינו רפורמיסט כי הוא לא משנה שום דבר . הוא רסטורטור, הוא מחזיר מינהגים יששנים. ירובעם הוא מדינאי חכם ולכן כל מעשיו הם לגיטימים.

לעומת זו המחבר היהודאי לא רואה בדברים אלו לגימטימים. הוא מחדיר זאת כבר בדבריו של אחיה לירובעם (פרק י"א 32). אחיה מבהיר לירובעם שרק עיר אחת היא המרכז הדתי והיא עיר הבירה הלגיטימית. עיר זו היא ירושלים ואל לו להקים מרכזים אחרים. הסתייגות המחבר לכל פעולותיו של ירובעם:

1. הקמת המרכזים הדתיים בדן ובבית-אל והצבת העגלים . המבחר מסתיייג מפעולה זו בפסוק 30 לפי המחבר זוהי עבודה זרה.
2. מינוי הכהנים לא משבט לוי. מסוגייג, המבחר מדגיש שהכהנים הם לא משבט לוי והם מקצות העם, אנשים חלשים, פחות טובים.
3. הזזת מועד החג הוא לפי המחבר בדיות מליבו של ירובעם. המחבר טוען שירועם בדה מליבו את המועד החג החדש.

במבר טוען שמעשיו של ירובעם הם התרה כנג האל.

המילה המנהח היא עש"ה.

המחבר היהודאי מתפלמס במעשה העגל של ירובעם. ראה שמות פרק ל"ב. בספר שמות מסופר שאהרון בנה עגל עקב מצוקה, לא היה מנהיג. ירובעם בונה את העגלים בגלל פחד שתושבי ישראל ינטשו אותו ויעברו תחת שלטון בית דוד. העונש בעקבות מעשה העגל של אהרון הוא כיליון העם. לפי מלכים ב' י"ז 16 העונש בעקבות בניית העגלים של ירובעם הוא הגליית ממלכת ישראל לאשור. המחבר הישראלי וירובעם טוענים שהעגלים לגיטימיים וגם אהרון עשה עגלים. העורך היהודאי מתנגד לדעה זו ומראה שגם בתקופת אהרון הוא לא היה לגיטימי. אם נסתכל בפסוק 4 שמות ל"ב נראה שמדובר על אלוהים רבים בעוד שהעגל יחיד. אם נפנה למראה המקום במלכים ב' שנכתב מאוחר יותר אנו מבינים שמישהו טיפל בסיפור העגל של האהרון והעורך המקראי טרח לעורך סיפורים כדי להראות שהעגל אינו לגיטימי לחלוטין.

ראה גם: סיכום פרקים י"א-י"ב