עריכה אחת
←עמדת המספר
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 51: | שורה 51: | ||
המספר הכל-יודע נוקט בטכניקה של מבע-משולב עם נקודת התצפית של לוי. הוא יוצר מתח באמצעות חשיפה מוגבלת והדרגתית של פרטי העלילה, עד הגילוי הסופי בסיום. המספר נמנע מנקיטת-עמדה באשר לסוגיית ההפרעה הנפשית. הוא מותיר לקורא לעקוב אחר מאורעות הסיפור ולעצב את עמדתו האישית בנוגע למצוקת בני-הזוג לוי. כך מתקבלת תמונה ריאליסטית ומשכנעת של מי שנגזר עליהם לחיות כנראה את שארית חייהם בצילה של זוועת השואה. | המספר הכל-יודע נוקט בטכניקה של מבע-משולב עם נקודת התצפית של לוי. הוא יוצר מתח באמצעות חשיפה מוגבלת והדרגתית של פרטי העלילה, עד הגילוי הסופי בסיום. המספר נמנע מנקיטת-עמדה באשר לסוגיית ההפרעה הנפשית. הוא מותיר לקורא לעקוב אחר מאורעות הסיפור ולעצב את עמדתו האישית בנוגע למצוקת בני-הזוג לוי. כך מתקבלת תמונה ריאליסטית ומשכנעת של מי שנגזר עליהם לחיות כנראה את שארית חייהם בצילה של זוועת השואה. | ||
כמו כן, הסיפור מבקר את יחס החברה הישראלית בשנות החמישים כלפי ניצולי השואה. לוי יודע ששלושת חבריו למשחק לא יקבלו בהבנה את הבעיה של אשתו וזה המקור לחששותיו. שלושת החברים, שמסמלים את החברה הישראלית, נותנים לניצולי השואה תחושה שהם חריגים, שונים ובעייתיים. יחס זה בא לידי ביטוי בשיחה על "השכנה המשוגעת". משיחה זו ניתן לראות שהם אינם תומכים ומבינים את בעיותיה, אלא בזים לה מבלי לנסות להבין את מקור הבעיה. לוי מעמיד פנים שגם הוא בז לשכנה, זאת כדי שלא יחשדו בו שהשיגעון הזה קשור גם אליו. | |||
===אפיון הדמויות=== | ===אפיון הדמויות=== | ||