עד שיעבור כל המשמר כולו / איני לאה: הבדלים בין גרסאות בדף

"עד שיעבור כל המשמר כולו" הוא סיפור ריאליסטי, אנושי ונוגע ללב אודות המאבק האין-סופי בהשלכותיה החמורות של טראומת השואה. בתיאור עדין של התרחשות יומיומית בנאלית ושולית, מצליחה המחברת להמחיש עד כמה איומה חווית הפחד מפני הצורר הנאצי, עד כדי כך שהיא ממשיכה ללוות את הגיבורה סופי שנים ארוכות לאחר שהסתיימה המלחמה. הסיפור נטען באנרגיה מתוקף הצורך של לוי להעביר ערב רגיל של אירוח חברים, מבלי לחשוף את הסוד הנורא באשר לשיגעונה של אשתו. סופו של הסיפור מותיר תחושה אמביוולנטית בהקשר לעניין גילוי וכיסוי הסוד. הכיסוי אמנם הצליח – הסוד לא נחשף, אך מנגד מתחדדת הזיית האימים, לפיה התינוק שעתיד להיוולד בקרוב, יושפע מאמו וכמוה – ימחא כפיים בכפייתיות. הסיפור לא מציע פתרון למצוקה הנוראה ובכך הוא נחווה כאמיתי ומשכנע. ידוע שעד היום, למעלה מחמישים וחמש שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, עדיין מאושפזים בבתי-חולים לחולי-נפש במחלקות סגורות מיוחדות, ניצולי שואה רבים שלא הצליחו להתגבר על האסון שפקד אותם בנעוריהם. מכאן, שאולי המסר החשוב ביותר של הסיפור, הוא ההכרח בשימורם של מקרים מזעזעים כגון אלו בתודעת הציבור, שלא מסוגל (ולעתים אף לא מעוניין) להכיר, לזכור ולתת את הדעת באשר לתופת שהתרחשה אז, ולמעשה לא הסתיימה עד היום.