לבדי / חיים נחמן ביאליק: הבדלים בין גרסאות בדף

ביאליק גדל בבית דתי, קיבל חינוך דתי והשכלה דתית. ספרי הקודש – התנ"ך, התלמוד, המדרשים, התפילות וכיו"ב היו העולם הרוחני הבסיסי, ממנו ניזון והושפע בתכנים, בלשון ובסגנון. שיריו מעוררים לעיתים קרובות אזכורים אל הספרות הדתית.

'''השיר "לבדי" הוא שיר החושף את רגשותיו האמביוולנטיים (דו ערכיים) של הדובר-השר בהתייחסות לבית-המדרש. קורות חייו של המשורר מלמדים על רגישותו העמוקה לערכי היהדות.''' תנועת ההשכלה הביאה ציפיות חדשות, שגרמו לרבים מבאי בית המדרש לנטוש אותו.

בשיר מתואר הקונפליקט הפנימי שבו נמצא המשורר: המשורר נקרע בין הרצון להישאר בבית המדרש, לבין הכמיהה לצאת ממנו. בבית הראשון מביע המשורר את צערו על כי לא זכה במה שזכו "כולם" – הם עזבו את בית-המדרש, מכיוון שהאמינו באושר הנמצא מחוצה לו. חבריו "שכחו" אותו בבית-המדרש, ולא לקחו אותו עמם. המשורר נשאר בודד בבית-המדרש, יחד עם השכינה, אשר ניסתה לסוכך עליו. בצערו הבין המשורר את מצבה של השכינה החרדה לשלומו, ומבקשת למנוע בעדו מלעזבה: השכינה כבר גורשה מכל מקום, והמקום היחיד שנותר עבורה הוא בית- המדרש. שם היא נמצאת, בצניעות ובחשכה, והמשורר נמצא יחד עמה. המשורר נמצא בקונפליקט פנימי: מצד אחד הוא שואף לצאת אל ה"אור", אל החיים החדשים, משום שאין הוא מסתפק בחיים צרים תחת חסותה של השכינה בלבד, ומצד אחר אין הוא יכול לעזוב את השכינה ואת לימודיו בבית המדרש.

בשל עמדתו האמביוולנטית כלפי בית-המדרש והשכינה, אין המשורר פועל – אולם השכינה, היא המנסה למנוע בעדו מלעזבה, ומתוך פעולותיה ניתן ללמוד על התלבטותו: היא מפעילה הן גישה רגשית – בכי, התרפקות, והן גישה סמכותית – היא מונעת בעדו לצאת. פעולותיה מבטאות את הקשרים הקושרים את המשורר לבית-המדרש: קשרים רגשיים וקשרים של מחוייבות לסמכות. אולם דברי השכינה חושפים את הבעיה המרכזית, שאינה בעיית המשורר הנותר לבדו, אלא בעיית השכינה – שכוחה נשבר, וסמכותה התערערה, משום שכולם עזבו אותה.

דברי השכינה אינם חדשים, אלא הם המשך של קינה עתיקה על חורבן היהדות, על אבדן סמכותה של האלוהות, לכן שומע המשורר בבכי השכינה גם תפילה, גם בקשה וגם חרדה, לאשר עתיד לקרות עם עזיבת השכינה על ידי בניה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[[קטגוריה:ספרות]]