אדיפוס המלך / סופוקלס: הבדלים בין גרסאות בדף

ו. אפילוג- סיום

א. המעשה המביש

ב. הסבל

ד. האישור מחדש

1. מהירות, זריזות

2. טוהר ושלמות

9. תפיסת עולם רציונאלית

א. עיוורון מול ראייה

ב. רגל

ו. אומללות

א. פירוש דברי השחקנים לצופים

ב. תיאור הרקע והנעשה על הבמה

ה. הבעת דעתו של המחזאי על הדמויות

1. קדמוס: מייסדה של העיר תבי (מקום התרחשות העלילה)

2. בלולים: מעורבים

- המחזה איננו ריאליסטי, הוא אינו מתאר את המציאות כפי שהיא, אלא כפי שראוי לה להיות.

הוא מראה את האדם המושלם, האב- טיפוס של הבריאה, הנעלה והמוצלח ביותר.

הנביא (למרות היותו עיוור) רואה את האמת ופוחד להגיד אותה לאדיפוס בדבר הזהות האמיתית שלו כבנם של ליוס ויוקסטה.

- המקהלה מגלה ספקות וחוסר אונים, היא אינה יודעת במי לתמוך- באדיפוס המלך או בטרסיאס,

הנביא העיוור. מצד אחד, היא מעריכה את כוח נבואתו של טרסיאס ומצד שני, היא אינה יכולה

הזהות האמיתית שלו.

- במרכזו עומד העימות בין אדיפוס המלך לקראון (גיסו) על דבר התנהגותו של טרסיאס, ועל דבר

חשדותיו של אדיפוס על כך ששניהם רוצים לגזול ממנו את כתר המלכות. לעומת זאת, קראון מדבר

- בתחילת המחזה ישנה התמקדות בידיעה ו בחקירה (חיפוש אחר רוצחו של ליוס) ואילו לקראת סוף המחזה, כאשר בטחונו האישי של אדיפוס המלך מתערער, הוא רואה את עצמו כנתון בידי הגורל ו המקריות (חיפוש אחר הזהות העצמית).

המקהלה מצהירה על עצמה שהיא רואה את ההתנהגות האנושית על פי החוקים- חוקי טבע ומוסר,

היא שואפת להתנהגות על פי חוקי האלוהים משום שחוקים אלו הם נצחיים.

ישנו עיסוק בחטא ההיבריס= גאווה ובהתנהגותו של הטיראן.

ישנו תיאור של נפילתו של הגיבור הטראגי-

ד. סיום טראגי (בדרך כלל מוות)

עוסק בכך שלחברה שיש בה אלימות וזדון, אין שום תקווה או עתיד. ישנו ניסיון לחפש אחר הדרך המוסרית, הצודקת והנכונה- דרכם של האלים. המקהלה מביעה ביקורת על דבריה של יוקסטה,

על כך שהיא אינה מאמינה בנבואות ובאלים. המקהלה חוששת לעתיד גורלה של המלכה.

המקהלה טוענת שאין טעם בפולחן, אם אין אמונה שלמה ומלאה באלים. היא מתפללת לאל זאוס

בתקווה שהוא ידגים את יכולתו כאל וישיב את האמונה ללבם של האנשים.

בחלק זה חלה נקודת המפנה הגורלית בחייו של אדיפוס המלך. הוא מגלה את הזהות האמיתית שלו

בעזרת השליח (דמות של זר) שמספר לו מי הם הוריו האמיתיים, דבר הגורם לו לתחושת בלבול

ומעצים את חטא ההיבריס שלו. הוא אינו מוכן לקבל את האמת וממשיך לדבוק במחשבה הרציונאלית וההגיונית. לעומת זאת, יוקסטה מנסה למנוע את המשך החקירה של אדיפוס כי היא מודעת לאמת הנוראית.

המקהלה נגררת אחר חטא ההיבריס של אדיפוס המלך- היא מהללת ומשבחת אותו למרות הכול.

אדיפוס רואה את עצמו כיליד אחת הנימפות או אחד אלי- הטבע, הוא אינו מייחס חשיבות

- ליוס ויוקסטה קיבלו נבואה מדלפוי שהבן שייוולד להם יהרוג את ליוס ויתחתן עם יוקסטה.

ליוס מיהר לקרוא לרועה שיקשור את בנו התינוק ויוביל אותו למות באחד ההרים באזור.

- בחלק זה, אדיפוס המלך נפגש עם הרועה שהוביל אותו אל ההר בעוד רגליו קשורות, על פי מצוות ליוס- אביו. הרועה מסרב להגיד לאדיפוס את האמת אודות הגורל האמיתי שלו.

חלק זה עוסק בניגוד בין הסברה של אדיפוס לבין אמת. האושר שאדיפוס חיפש אותו הוא סברה,

מראית עין בלבד, שברירי וזמני. המקהלה רואה בגורלו של אדיפוס המלך, גורל של אדם שנידון

על כך שהיא פגשה אותו בכלל.

- דמויות השליח והרועה הן דמויות של אנשים זרים מבחוץ שגורמות למהפך בעלילה.

בחלק זה, יוקסטה מתאבדת בתלייה ואדיפוס המלך מנקר את עיניו עם סיכות בגדיה של יוקסטה.

ושל יוקסטה.

- אדיפוס מטיל את האשמה על כל מה שארע לו על האל אפולו ועל אופיו.

הוא מבין את דבריו של טרסיאס שנאמרו לו בעת המאבק ביניהם- "מה הטעם יש בעיניים,

- אדיפוס מחבק את בנותיו ומבקש מקראון שישמור עליהן בכדי שלא יהיו קבצניות, הוא בוחר להסתלק מן העיר ולעמוד באצילות נפש עם קבלת הגורל האכזר שלו. אדיפוס מוותר על חטא ההיבריס ועל האגוצנטריות שאפיינו אותו בכדי לזכות בהארה פנימית ובכוחה של הנבואה לראות לעומק את נפשו של האדם.

[[קטגוריה:ספרות]]