על השחיטה

על השיר ומבנהו - שיר זה נכתב בעקבות פוגרום קישינב ברוסיה, 1903. השיר נכתב ממש מייד לאחר הפוגרום ולכן יש בו הרבה רגשות ולהט, אך חסרה בו פרספקטיבה, ראייה והבנה מעמיקה יותר של האירוע. - המבנה האופייני של ביאליק נשבר בשיר זה ויוצר מבנה אחר גם של חריזה, בכל הבתים השורה השישית אינה נחרזת. - הכותרת של השיר היא כותרת אירונית שכן היא חלק מהברכה שנאמרת לאחר השחיטה, אבל כאן בני אדם נשחטים.

הבית הראשון בבית הראשון שואל ביאליק האם יש אלוהים, ואם הוא קיים - איך הוא מנהל את עולמו. הוא פונה אל השמיים (גורם טבע שבטוח קיים) מכיוון שהוא מפקפק בעצם קיומו של אלוהים.

הבית השני - בבית השני מתחיל תיאור האירועים בלשון הווה והוא פונה אל הרוצחים, אל התליינים, ומדבר באופן ישיר על ההרגש, על השחיטה (הלא כשרה ולא הומנית). העולם כולו הפך לגבי היהודים למקום הוצאה להורג - בכל מקום בו נמצאים היהודים הם נשחטים. כוח אחד שליט בעולם והוא הגרדום (מקום ההוצאה להורג). ביאליק אומר לגבי היהודי שדמם הותר - כל אחד יכול לפגוע בנו, היהודים, ולא יקרה לו דבר - אין עלינו כל הגנה חוקית. אין גם הגנה של אלוהים על היהודים כיוון שהוא נעלם. השורה השישית בבית השני מדברת על כך שאף הדם של החלשים ביותר הותר. - יש כאן מילה מנחה - דם: לדם של הנרצחים יש כוח - נפשותיהם לא נעלמות ודמם מחתים את בגדי הרוצחים לעד. - בשיר יש אמירה נבואית - לא ייתכן שאירוע כזה יעבור בלי שהוא ישאיר איזשהו כתם.

הבית השלישי - בבית השלישי מדובר על צדק. צדק שלא מתבצע בזמן האירוע (אלא שנים רבות לאחר מכן), אינו צדק. צדק צריך להתבצע בזמן - ולא זמן רב אחר כך. - בשורה השלישית בבית השלישי מדובר על זדים, שהם רשעים שעל פשעיהם אין כפרה. אותם רשעים יחיו באותו דם והחמס יזרום בעורקיהם.

הבית הרביעי הבית האחרון מדבר על הנקמה, שהיא איזשהו גילוי של צדק. הוא מדבר כאן על משמעותה של הנקמה - אין כזה דבר נקמת דם של ילד קטן.