מאורעות תרפ"ט

הגורמים למאורעות תרפ"ט:

המופתי חאג' אמין אל חוסייני הבין שיש לפנות לפלח אוכלוסיה ללא רגש לאומי למלחמה כנגד הציונות, ולכן, יש להקנות למאבק ציוויון דתי, מלחמת ג'יהאד נגד הכופרים, מאבק נגד היהדות. הדרך לערב את המוני העם היא דרך הסתה דתית. בדרך ההסתה הוא יכול להשיג שלוש מטרות:

א. למשוך את המוניי ערביי ישראל הפשוטים שהיו מוסלמים אדוקים נגד היהודים (במישור המקומי). ב. למשוך את המוסלמים מכל העולם נגד היהודים (שנת 29 הייתה שנת מפנה ביחס כלפי היהודים במדינות המוסלמיות). ג. אינטרס אישי למשוך את ההמונים ולתמוך בו ובמשפחתו במקום באופוזיציה הנאששיבית שהייתה מתונה יותר. על רקע זה, יש להבין את הסכסוך בכותל בשנת 1928 שהווה זרז למאורעות. המופתי התלונן כי היהודים משתלטים על המקומות הקדושים, וכופים את דתם על הערבים. היהודים מאז ומעולם תקעו בשופר והקימו מחיצות בכותל. כשהערבים גילו שזה אסור עפי' החוק התורכי, הם השתמשו בו כתירוץ לפינוי הספסלים והמחיצות אשר בכותל.

הלייבור עולה לשלטון בבריטניה. ראש הממשלה מקדונלד טוען שהצהרת בלפור היא משגה שאינו משרת את האינטרס הבריטי. פאספילד ראה את המצב בארץ כך שיהודי הקפיטליסט מנצל את הערבי המסכן. יתרה מזאת, ב-1928 מונה הנציב צ'נסלור שלא אהד את הצהרת בלפור – כל אלה מעודדים את הערבים לחדש את הלחץ על הבריטים.
העדר כח צבאי לבלימת המאורעות. הפקידות הבריטית בחופשת קיץ בבריטניה, והכח הצבאי מצומצם כתוצאה מתקופת הרגיעה.
שמועות אצל הערבים כי קרובה הקמתה של הסוכנות היהודית המורחבת שתוביל לרכישת קרקעות, ולעלייה והתיישבות יהודית רחבה בא"י.

תוצאות והשלכות המאורעות על הצד היהודי

בפעם הראשונה היו המוקד בערים מעורבות, בהן חיו יהודים מהישוב הישן שלא היו ציונים. הטבח בחברון הוכיח שהאיבה אינה מופנה רק נגד הציונים.
היהודים עזבו את הערים בהן היה רוב ערבי גדול כגון חברון ועזה.
הישוב היהודי הגיע למסקנה שיש לחזק ולארגן מחדש את ארגון ההגנה.