על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
הלכתי - מלכים א' פרק כ"א: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
DaViDHsikum (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 83: | שורה 83: | ||
{{ULR}} | {{ULR}} | ||
[[קטגוריה:תנ"ך הלכתי]] | |||
גרסה אחרונה מ־15:03, 3 באוקטובר 2007
מלכים א' פרק כ"א
חלוקת הפרק לנושאים
א' – ג' – אחאב מבקש את כרם נבות היזרעאלי ונבות מסרב
ד' – ט"ז – עצת איזבל להמית את נבות בעדות שקר ולרשת את כרמו
י"ז – כ"ו – אליהו מוכיח את אחאב ומנבא נבואה קשה עליו
כ"ז – כ"ט – אחאב עושה תשובה והרעה נדחית לימי בנו
פסוקים א' – ג' – אחאב מבקש את כרם נבות היזרעאלי ונבות מסרב
פסוק א' – ויהי אחר הדברים האלה (שקרו בפרק הקודם), כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל (=אשר יושב ביזרעאל) אצל היכל אחאב מלך שומרון. (כלומר בתוך ההיכל [=בית גדול ומפואר] של אחאב יש כרם ששייך לנבות.)
פסוק ב' – וידבר אחאב אל נבות לאמר: תנה לי את כרמך, ויהי לגן ירק (=והוא יהיה גן מלא בצמחיה) כי הוא קרוב לביתי, ואני אתן לך בתמורה כרם טוב יותר ממנו, ואם חפץ אתה יותר בכסף אז אשלם לך בכסף על הכרם הזה.
פסוק ג' – ויאמר נבות אל אחאב: חלילה לי מה' מתתי (=מלתת) את נחלת אבותי לך.
פסוקים ד' – ט"ז – עצת איזבל להמית את נבות בעדות שקר ולרשת את כרמו
פסוק ד' – ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף (=סוער וכועס) על הדבר אשר דיבר אליו נבות היזרעאלי שאמר "לך אתן לך את נחלתי אבותי", וישכב על מיטתו ויסב את פניו אל הקיר (=הוא לא רצה לראות אף אחד) ולא אכל לחם (=ולא היה לו תאבון לאכול בכלל משהו).
פסוק ה' – ותבוא אליו איזבל אשתו, ותדבר אליו: מה זה רוחך סרה (=מה קרה שיש לך מצב רוח רע) ואינך אוכל לחם?
פסוק ו' – וידבר אליה: כי אדבר (=כשדברתי) אל נבות היזרעאלי ואומר לו: תנה לי את כרמך בכסף, או אם חפץ אתה אתן לך כרם תחתיו – הוא אמר: לא אתן לך את כרמי. [אחאב שינה פרטים בסיפור (הוא לא אמר למשל את הסיבה של נבות לכך שהוא לא יכול לתת את כרמו) כדי להראות לאיזבל כמה רע הוא נבות.]
פסוק ז' – ותאמר אליו איזבל אשתו: אתה עתה (=עכשיו) תעשה מלוכה על ישראל?! (=וכי התנהגות כזו כמו שלך ראויה למלך של ישראל?!) קום אכול לחם ויטב לבך (=ותרגיש כך טוב), ואני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי (=ואני אעשה את מה שאתה לא מסוגל לעשות).
פסוק ח' – ותיכתוב ספרים (=מכתבים) בשם אחאב ותחתום בחותמו, ותשלח הספרים אל הזקנים (=שופטי העיר) ואל החורים (=השרים) אשר בעירו (=עירו של אחאב, יזרעאל) היושבים את (=עם) נבות.
פסוק ט' – ותכתוב בספרים לאמר: קראו צום והושיבו את נבות בראש העם (=והושיבו את נבות בראש הציבור, כי הוא הולך להיות נשפט במשפט). [הפרשנים מעירים שכאשר קובעים צום אז מפשפשים במעשי אנשי העיר כדי לבדוק אם יש אדם שחטא, ואם יש דבר שהוא אינו בסדר אז מתקנים אותו.]
פסוק י' – והכתוב ממשיך במה שכתבה איזבל לשופטים ולשרים: והושיבו שנים אנשים בני בליעל (=אנשים רשעים שיעידו עדות שקר במשפט) נגדו (=נגד נבות), והם יעידו על נבות ויאמרו עליו: ברכת (=קללת) את אלה-ים ואת המלך [ואיזבל אמרה שיעידו שהוא קלל גם את ה' וגם את אחאב כדי להגדיל את כעס הציבור על נבות] – ולכן הוציאו אותו מחוץ לעיר וסקלו אותו והוא ימות. [הרד"ק שואל, למה איזבל לא אמרה להם ישר להרוג אותו בלי לעשות משפט? הרד"ק מתרץ שהשופטים היו מעטים בעיר ולא היה להם הרבה כח, ואף אם איזבל הייתה משתמשת בכח המלכות להרגו אז העם היה מורד במלכות.] הערה: ברכת = קללת ; זו לשון נקיה שנכתבה כך כדי לא לפגוע בכבוד ה'.
פסוק י"א – ויעשו אנשי עירו (של נבות) הזקנים והחורים אשר היושבים (=אשר יושבים) בעירו כאשר (=כפי ש) שלחה אליהם איזבל, כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם.
פסוק י"ב – קראו צום והושיבו את נבות בראש העם (כפי שנצטוו בפסוק ט').
פסוק י"ג – ויבואו שני האנשים בני בליעל, וישבו נגדו, ויעידו אנשי הבליעל על נבות נגד העם (=כשכל הציבור רואה זאת) לאמר: ברך (=קלל) נבות אלה-ים ומלך – ויוציאו את נבות מחוץ לעיר, ויסקלו אותו באבנים וימות.
פסוק י"ד – וישלחו אל איזבל (שליחים) לאמר: סוקל נבות (באבנים) וימות.
פסוק ט"ו – ויהי כשמוע איזבל כי סוקל נבות וימות, ותאמר איזבל אל אחאב: קום רש (=קח לירושתך) את כרם נבות היזרעאלי אשר מאן (=סרב) לתת לך בכסף את כרמו, כי אין נבות חי כי מת. [מצודת דוד מסביר שאחאב הוא זה שצריך לקחת לירושתו את כרם נבות כי הרוגי מלכות – הנכסים שלהם שייכים למלך.]
פסוק ט"ז – ויהי כשמוע אחאב כי מת נבות, ויקום אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשת אותו.
פסוקים י"ז – כ"ו – אליהו מוכיח את אחאב ומנבא נבואה קשה עליו
פסוק י"ז – ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי (=בא ממקום שנקרא תשב) לאמר.
פסוק י"ח – קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר (נמצא) בשומרון, הנה (הוא נמצא) בכרם נבות אשר ירד לשם לרשת אותו.
פסוק י"ט – ודיברת אליו לאמר – כה (=כך) אמר ה': הרצחת וגם ירשת? (=התרצח את נבות וגם תירש את כרמו?) ודיברת אליו לאמר – כה אמר ה': במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקקו הכלבים את דמך גם אתה. [במילה "הרצחת" יש אשמה על אחאב ולא כתוב "הרצחה איזבל" כדי לומר שאחאב הוא כאילו הרוצח כאן כי מדעתו של אחאב איזבל גרמה למותו של נבות.]
פסוק כ' – [אליהו כעת הולך ואומר את דברי ה' לאחאב ומיד] ויאמר אחאב אל אליהו: המצאתני אויבי! (=אתה אויב שלי ולכן מצאת דבר כדי להאשים בי אותו!) ויאמר לו אליהו: מצאתי דבר כזה יען (=בגלל) התמכרך (=התמכרותך) לעשות הרע בעיני ה'. הערה: אפשר לשער שאחאב קרא לאליהו "אויבי" בגלל מה שאמר לו אליהו בפרק י"ח פסוק י"ח – "לא עכרתי (=השחתתי) את ישראל כי אם אתה ובית אביך!"
פסוק כ"א – ממשיך אליהו בדברי ה' לאחאב: הנני מבי (=מביא) אליך רעה (=אסון) ובערתי אחריך (=ובערתי אחרי הרעה שתבוא עליך את כל מה שישאיר זכר ממך) והכרתי לאחאב משתין בקיר (=והכרתי את בית אחאב עד שלא יישאר אפילו בן דעת אחד ממנו) ועצור ועזוב (=ואכרית גם את כל העושר העצור בבית ואת כל המקנה שנעזב בשדה) בישראל (=וזה יהיה בפרסום רב, כל ישראל ידעו מכך). [במילים אחרות, אליהו מבשר לאחאב שה' הולך להכרית את שמו ואת זרעו ורכושו מהעולם.]
פסוק כ"ב – ונתתי את ביתך (=בית אחאב) כבית ירבעם בן נבט וכבית בעשא בן אחיה אל הכעס (=על הכעס) אשר הכעסת (את ה') ותחטיא את ישראל.
פסוק כ"ג – וגם לאיזבל דיבר ה' לאמר: הכלבים יאכלו את איזבל (=את גופתה של איזבל כשהיא תמות) בחל יזרעאל (=בבקעת יזרעאל).
פסוק כ"ד – מי שימות לבית אחאב בעיר יאכלו את גופתו הכלבים, ומי שימות לבית אחאב בשדה יאכלו את גופתו עופות השמיים. [ויש בעונש זה בזיון גדול למתים.]
2 הפסוקים הבאים הם דברי הנביא שכתב את ספר מלכים:
פסוק כ"ה – רק לא היה כאחאב (=בין כל מלכי ישראל הרשעים, לא היה עוד מלך כמו אחאב) אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' [כי מלכי ישראל הקודמים שעשו עבודה זרה, כוונתם הייתה לשם שמיים (הם האמינו שהאליל הוא אלהי העולם הזה), אבל אחאב עשה עבודה זרה רק כדי להכעיס את ה'] אשר הסיתה אותו איזבל אשתו (=כלומר אחאב חטא בצורה כזו בגלל אשתו, ויש בדברים אלו קצת לימוד זכות על אחאב שלא הוא אשם בכל).
פסוק כ"ו – ויתעב מאוד (=ויעשה מעשים מתועבים מאוד) בכך שהוא הלך אחרי הגלולים (=אחרי הפסילים המתועבים) כמו שעשו האמוריים אשר הוריש (=גירש) ה' אותם מפני בני ישראל. [אמוריים = כנוי לכל עמי כנען.]
פסוקים כ"ז – כ"ט – אחאב עושה תשובה והרעה נדחית לימי בנו
פסוק כ"ז – ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה, ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו, ויצום, וישכב בשק, ויהלך אט (=ויהלך לאט ובדכאון וחשב מה לעשות כדי לתקן את כל מה שהוא עשה). [רד"ק מסביר שביום אחאב צם והלך לאט ובדכאון בביתו וחשב איך לתקן את מעשיו, ובלילה הוא שכב בתוך שקו.]
פסוק כ"ח – ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר.
פסוק כ"ט – הראית כי נכנע אחאב מלפני? יען כי נכנע מפני (=מכיוון שהוא נכנע מפני) לא אבי (=לא אביא) הרעה (=האסון) בימיו, אלא בימי בנו אביא הרעה על ביתו.
- תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.