אחרי עשרים שנה / מחפוז נג'יב

אחרי עשרים שנה הוא סיפר המתאר אירועים החורגים משגרת היומיום, מהם אירועים ומהי השפעתם על דופסי התנהגות של דמויות ועל הבנתן את עצמן.
הסיפור בנוי כסיפור מתהפך. המספר בונה את תחילת הסיפרו על ידי תמונה של שגרה.
תמונה זו מציגה דמות של שוטר הממלא לכאורה את תפקידו באיטיות ובנחת, מהלך שאנן ברחוב. שוטר זה מתאייפן בהליכתו האיטית הבוטחת ובקומתו המוצקה. כנגדו ניצבת תמונה של איש זר, לא מובנת וחשודה,הניניצבת בפתחה החשוך של חנות. כשהצית את הסיגר שבפיו נתגלתה דמות חיוורת בעלת עיניים עזו, צלקת על גבתו וסיכת עניבה ובה יהלום גדול המעיד על עושר רב.

למרות שלא נתבקש לתת הסבר, הזר מסביר את עמידתו לשוטר. הוא מספר על חברו ג'ימי וולס: "והברנש הנאה ביותר בעולם". הוא מתאר גם את אופיו של ג'ימי: "הוא תמיד היה הברנש הנאמן והמהימן ביוצר בעולם". הוא מספר שבא מהמערב, שם הצליח במעשיו והתעשר. הזר המזדהה בהמשך בשמו, בוב, ומוכן להמתין לחברו ג'ימי אפילו חצי שעה נוספת. האירוע החריג, השובר את תמונת המפגש בין שני החברים, מתגלה רק בסוף הסיפור, כשמסתבר לבוב כי ג'ימי שמר על אופיו המהימן - ג'ימי היה השוטר שבא למפגש בשעה היעודה. ג'ימי גילה כי חברו הטוב מן העבר הוא העבריין הנדרש לחקירה במשטרת שיקגו, אך מאחר ולא היה לו האומץ לאסרו בעצמו, שלח שוטר חרש (בלש) שיעצור את בוב. אופיו של ג'ימי נחשף על רקע המאבק הפנימי בין ידידותו רבת השנים עם בוב לבין תפקידו כשוטר.

לנוף , לרקע ולתיאורי הסביבה בסיפור אחרי עשרים שנה משמעות מיוחדת.

למרות היותו סיפור קצת ביותר, מוקדשות בו שורות רבות לתיאוריי רקע ונוף. תיאורי הנוף מהווים רמזים מטרימים לפגישה שתסתיים באכזה ומסייעים לעיצוב האווריה המתאימה המקשה על זיהוי ג'ימי על ידי חברו הפושע בוב.

נושא הזמן בסיפור

השעה הייתה כמעט עשר בערב כאשר ג'ימי השוטר סובב במשמרתו בשדרה והלך לקראת פגישתו עם ידידו. למרות שעת הערב המוקדמת יחסית לא נראו בני אדם ברחובות עקב מזג האויר,מה גם שהיתה זו סביבה של מקדימי משכב. תאור זה יוצר אוירת מתח .השוטר צועד לבדו בחשכה לקראת ידידו. המילה "חשכה" מעוררת קונוטציה שלילית או מסתורית.