המרד בגטאות - מי היו המורדים, מה היו מטרות המרד, קשיי ההתארגנות, לבטים ודילמות של המורדים, ייחודו של המרד בגטו ורשה לעומת מרידות בגטאות אחרים

הסיבות להתארגנות למרד ומטרות המרד

ללוחמים בגטאות לא היו אשליות בדבר יכולתם להציל את עצמם או את יהודי הגטו האחרים באמצעות מרד. ביסוד החלטתם למרוד עמדה התחושה הבסיסית, שעליהם להיאבק נגד הנאצים גם אם הסוף ידוע ובלתי נמנע. לתחושה זו היו שותפים חברי תנועות שונות מאוד בתפיסת עולמן - הקומוניסטים וחברי תנועת ה“בונד“ לצד חברי התנועות הציוניות. בקרב חברי התנועות הציוניות רווחה התחושה, שמאבקם זה הוא מעין שליחות לאומית למען העם היהודי, ולמען היישוב ההולך ונבנה בארץ ישראל. כל הלוחמים ראו בלחימתם מעין גשר, המחבר בינם לבין העולם הנאבק נגד הגרמנים.

אנשי המחתרת דנו במרד כאפשרות ממשית רק כאשר הבינו שהאפשרויות העומדות בפניהן אינן בין חיים למוות, או בין מוות ודאי לסיכויי הישרדות, אלא בין מוות למוות. שתי סיבות עיקריות הניעו את הלוחמים בגטאות לנהל את המרד בתוך הגטו עצמו:

• הרצון להתקומם נוכח אקציות של הגרמנים ולהפוך את המרד לתגובה לאקציות.
• הרצון לנקום על הרצח במקום שבו ישבו המוני יהודים.
• ”למען שלוש שורות בהיסטוריה“. שהדורות הבאים יידעו שהייתה התנגדות ליהודית לנאצים ושהיהודים מתו בכבוד כבני חורין.
• הרצון למות בכבוד.

דילמות וקשיים בדרך למרד הכרעות ופתרונות

המחתרות הלוחמות ניצבו בפני קשיים רבים במהלך ההתארגנות וההכנה למרד:

• ליהודים הסגורים בגטאות לא היו האמצעים, הקשרים, והניסיון שנדרש לבנייתו של גוף לוחם, חמוש, וערוך לקרב. בגטאות לא היו כלי נשק, ורק מעטים מחברי המחתרת עברו אימון צבאי כלשהו. חברי ארגוני המחתרת נזקקו להדרכה בכל הקשור ללחימה, ובפרט ללוחמה בשטח בנוי. העדרה של רשת מודיעין היה אף הוא בעוכרי ארגוני המחתרת.
• הלוחמים היהודים בגטו זכו לתמיכה מועטה בלבד מצד המחתרות הפולניות. המחתרת העיקרית שפעלה בפולין, ”המחתרת הלאומית“, הגיבה לפניות המורדים בהסתייגות. למחתרת זו היו יעדים משלה, ומגמת היהודים לפתוח בהתנגדות מיידית עמדה בניגוד למטרותיה. לפיכך, היא לא נעתרה בקלות לפניות העזרה שהונו אליה.
• קושי אחר נבע מן ההחלטה על עיתוי המרד. כל כוח לוחם שואף, משיקולים אסטרטגיים, לפעול בעיתוי שהיה רצוי מבחינתו. בגטאות נוצר מצב שבו הגרמנים הם שהכתיבו ליהודים את מועד ההתקוממות. הלוחמים היהודים החליטו שלא לפתוח בפעולה מזוינת בגטו כל עוד לא פתחו הגרמנים בחיסול סופי של הקהילה. מאחר שהגירושים התבצעו בשלבים, קשה היה לדעת אם פעולת הגרמנים היא אכן סופית. הדבר הקשה מאוד על יכולת ההחלטה של הלוחמים.

מהלך המרד בגטו ורשה

מרד גטו ורשה. ב-18 בינואר 1943, פרץ השלב הראשון במרד, בעת שהגרמנים ביצעו אקציה. קבוצת יהודים שיועדו למשלוח פתחו באש על השומרים ונמלטו לפני העלייה לרכבות. חברי היודנראט לא שיתפו פעולה עם הגרמנים, והמשטרה המקומית לא הצליחה לכפות על היהודים לעלות לרכבות. במהלך חיפושי הגרמנים אחר הבורחים הם נתקלו באש מיושבי הגטו, הפתעתם מן האש הביאה לנסיגתם המהירה מן הגטו. ב-19 באפריל 1943, בערב פסח, נכנסו הגרמנים לגטו במטרה לחסלו, בראשם עמד גנרל האס אס והמשטרה יורגן שטרופ. הם נעזרו בכוח שריון ובחיל רגלים שמנה כ-2,000 לוחמים.

כאשר צעדו הגרמנים אל הגטו נתקלו בהתנגדות כבדה מצד הלוחמים אשר ירו בהם מחלונות הקומות העליונות של בתי המגורים שהתרוקנו מיושביהם. לוחמת הגרילה שבה השתמשו מגיני הגטו, הביאה ליתרון זמני של המגינים על הגרמנים, ואלו נאלצו לסגת ולהתארגן מחדש. בבוקר היום שלאחר מכן ניתן ללוחמים אולטימטום להניח את נשקם עד השעה עשר בבוקר. כוחות הואפן אס.אס. שהגיעו למקום נתקלו בהתנגדות כבדה. בשלב זה החלו הגרמנים להצית את בתי הגטו. פעולה זו הייתה היחידה שבכוחה היה להתגבר על ההתנגדות המזוינת בגטו. כאשר נמלטו הלוחמים מן הקומות העליונות הבוערות אל הבונקרים התת קרקעיים, כילתה השריפה שמעל את אספקת החמצן שמתחת, והפכה את הבונקרים למלכודות חנק. הגרמנים הזרימו גזים רעילים לתעלות הביוב, והיהודים שנאלצו לצאת מן המסתור נורו למוות.

הסיוע שקיבלו הלוחמים מן הפולנים שמחוץ לגטו היה מוגבל. הארמיה קריובה לא השתתפה בלחימה, ולמעט יוזמה מקומית של אחד מן הקצינים שתקף בראש אנשיו עמדה גרמנית ב-20 באפריל, היה היחס למרידה אדישות. הרדיו המחתרתי אשר שידר מלונדון, הודיע על ההתקוממות היהודית אך שבועיים לאחר פריצתה. אנשי הארמיה לודובה ביצעו מספר פעולות, ובמיוחד פעלו כנגד קוי התחבורה של הגרמנים אל הגטו, אך השפעת פעולות אלו הייתה מוגבלת, ונראה כי ערכן היה סימבולי בלבד.

הלחימה נמשכה מבית לבית עד ה-16 במאי. ב-8 במאי נהרגו אנילביץ' וחברי מפקדתו בבונקר שלהם, ברח' מילא 18, כשהם לוחמים עד הסוף, ואיש מהם לא נפל חי בידי הגרמנים. רבים שלחו יד בנפשם. כמה עשרות הצליחו להמלט אל "הצד הארי". ב-16 במאי 1943 הודיע הגנרל יורגן שטרופ כי "גטו ורשה איננו עוד".

יחודו/משמעותו של מרד ורשה

1. זה היה המרד העירוני הראשון ברחבי אירופה הכבושה בידי גרמניה.
חיסולו לקח שישה שבועות, והמרד הקרין על מקומות רבים אחרים באירופה.

2. ההכנות למרד – זה המרד המאורגן הראשון.
הארגון כלל הכנות של כל תושבי הגטו להתנגדות המזוינת, נחפרו בונקרים, תעלות קישור בינם, נאגר נשק, והוכנו חומרי לחימה מתוצרת עצמית.
בבונקרים נאגר מלאי מזון ותרופות.

3. הסכמה להתנגדות – כל תושבי הגטו לקחו בו חלק, גם אלה שלא לקחו חלק בפעולות צבאיות גילו התנגדות פיסית ולא נענו לקריאות הגרמנים לצאת ולהתייצב לסלקציה, ולשלוחם למחנה ההשמדה.
היודנראט בגטו איבד כל השפעה, וכל תושבי הגטו סרו למרותו של ארגון אי"ל בפיקודו של מרדכי אנילביץ'.

4. המרד אמנם לא הצליח בתוצאותיו הסופיות, אך אפשר לרבים למצוא את מותם בכבוד, היו כאלה שלראשונה בתולדות חייהם ראו דם גרמני ניגר ברחובות הגטו.