מבוא למשפט עברי

חוקי יסודות המשפט תש"מ –1980: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר החקיקה כהלכה פסוקה או בדרך של חוק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק והיושר של מורשת ישראל."

המחוקק גילה כי החוק לא נותן מענה לכל שאלה, ולכן חוק זה נועד לתת פתרון למצב של לאקונה. פסוק הראיות אומר כי בן זוג לא יעיד כנגד בן זוגו.

כיצד נזהה לאקונה בחוק? – חוסר אי בהירות, אפשרות לפרשנות שונה חד משמעתית.

באופן עקרוני חוק יסודות המשפט מפנה אותנו לעקרונות החירות הצדק והיושר של מורשת ישראל שהם המשפט העברי לדורותיו. ישנם כאלה הסוברים כי ביטוי זה כולל גם את מגילת העצמאות ויצירות ספרותיות שונות. המשפט העברי הוא בעצם נדבך על נדבך. הרובד הראשוני הוא התנ"ך (תורה נביאים כתובים). המשפט העברי מקורו בתנ"ך, אך הכוונה בזאת היא למקורו ולא לפרשנותו. הרובד הבא הוא המשנה – הפרוש המרכזי העיקרי של התורה המחולקת ל- 6 חלקים מרכזיים (זמ"נ נקט): זרעים מועד נשים נזיקין קדשים טהרות.

• זרעים- בעיקרון הנושא החקלאי.
• מועד- חגים ושבתות.
• נשים- דיני משפחה.
• נזיקין- נזקים מכל הסוגים.
• קודשים- קורבנות ועבודת מקדש.
• טהרות- דיני טהרה.

הרובד הבא הוא התלמוד (הנקרא גם הגמרא) והוא הפרשנות של המשנה והתורה, דהיינו הפרוטוקולים של הדיונים ההלכתיים שהיו בבית המדרש בעניין פרשנות המשנה והתורה.
התלמוד נחלק לשני חלקים- התלמוד הירושלמי (שנכתב בטבריה) והתלמוד הבבלי, שהוא משמעותי ומכריע יותר. התלמוד אינו מקור הלכתי מחייב אך הוא הבסיס ממנו נובעות רוב ההלכות. הרובד האחרון הוא פסקי ההלכה, המעשיים והמחייבים, הנפסקים ע"י פוסקים שונים, שהם סמכויות דתיות משמעותיות. לדוגמא, השולחן הערוך הוא ספר ההלכה המקיף היותר והוא מקובל על כל קהילות ישראל. ערך אותו רבי יוסף קארו מפסיקות של קודמיו ע"מ לתת מענה צורך של ההמונים למצוא את ההלכה הפשוטה בקלות ובבהירות. השולחן ערוך מחולק לארבעה חלקים: אורח חיים, אבן העזר, חושן משפט ויורה דעת.