על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
מבוא כללי למשפטים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
DaViDHsikum (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
(3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
מערכת חוקים חשובה כדי שיהיה סדר, לא משנה אם החוק "צודק" או לא. | מערכת חוקים חשובה כדי שיהיה סדר, לא משנה אם החוק "צודק" או לא. | ||
לכל מדינה מתוקנת ישנה מערכת של חוקים ומערכת משפט שאוכפת את החוקים. | לכל מדינה מתוקנת ישנה מערכת של חוקים ומערכת משפט שאוכפת את החוקים. | ||
שורה 33: | שורה 31: | ||
במקרה וישנה סתירה בין חוק יסוד לבין חוק רגיל - חוק היסוד גובר. | במקרה וישנה סתירה בין חוק יסוד לבין חוק רגיל - חוק היסוד גובר. | ||
מושג נוסף: נורמה משפטית - כלל שנקבע ע"י גורם חוקי מוסמך, למשל, הכנסת. | מושג נוסף: נורמה משפטית - כלל שנקבע ע"י גורם חוקי מוסמך, למשל, הכנסת. | ||
[[קטגוריה:משפטים]] |
גרסה אחרונה מ־06:14, 4 באוקטובר 2007
מערכת חוקים חשובה כדי שיהיה סדר, לא משנה אם החוק "צודק" או לא. לכל מדינה מתוקנת ישנה מערכת של חוקים ומערכת משפט שאוכפת את החוקים. למערכת המשפט ישנן שתי מטרות:
- סדר - אותו תושב המתגורר באותה מדינה זכאי לדעת למה הוא צפוי במקרה והתנהג בצורה מסויימת.
- צדק - מערכת המשפט עושה כל שביכולתה על מנת לעשות צדק עם אותם תושבים שמרגישים נפגעים ממעשה מסויים של אדם אחר או גוף אחר.
- במשפט הפלילי - מאשימה: מדינת ישראל -> נאשם -> כתב אישום -> פסק דין -> הכרעת הדין ו/או גזר הדין.
- במשפט האזרחי - תובע -> נתבע -> כתב תביעה -> פסק דין -> פיצוי כספי (לא חייב, תלוי עם מי הצדק).
קיים הבדל ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי לעומת ההליך האזרחי.
בהליך הפלילי רמת ההוכחה היא מעל לכל ספק סביר.
בהליך האזרחי די בכך שהתובע יצליח להוכיח את טענותיו במידת ודאות של מעל 50%.
מדינת ישראל הוקמה, כידוע, בשנת 1948. עם קום המדינה הוקמה מועצת המדינה הזמנית שהיא מקבילה של הכנסת. תפקידה היה לחוקק חוקים. מועצת המדינה הזמנית חוקקה חוק הנקרא "פקודת סדרי שלטון ומשפט". סעיף 11 לפקודה קבע - "המשפט שהיה קיים ביום ה' באייר תש"ח ישאר בתוקפו גם לאחר קום המדינה, בשינויים המחויבים". לאחר הקמתה של הכנסת היא החליפה את מועצת המדינה הזמנית. על מנת להבחין בין החוקים שנחקקו על ידי הכנסת לבין החוקים שהיו קודם לכן, נקבע כי כל חוק שיחקק ע"י הכנסת יקרא "חוק", ואילו חוק שנחקק בתקופת האנגלים או התורכים, או ע"י מועצת המדינה הזמנית, נקרא פקודה. מעמדם של החוקים והפקודות זהה.
לקונה - ביטוי לטיני שפירושו חסר בחוק. במקרה שהחוק אינו מתייחס לנושא מסוים, יש צורך להשלים ממקום אחר את אותו חלל. סימן 46 לדבר המלך קובע כי במקרה שישנה לקונה בחוק יש להשלים אותו חלל באמצעות המשפט שקיים באנגליה.
חוק בכנסת, על מנת שיתקבל, עליו לעבור שלוש קריאות/הצבעות, ורק לאחר מכן הוא הופך ממעמד של הצעת חוק למעמד של חוק. חוק שיתקבל יפורסם בספר החוקים (ס"ח). חקיקה ראשית פירושה חוק או פקודה. חקיקה משנית היא תקנה, כלומר, השר שבתחום סמכותו נמצא חוק מסוים מתקין תקנות. במקרה של סתירה בין תקנה (חקיקת משנה) לבין חוק (חקיקה ראשית) - גובר החוק. פקודת התעבורה, לדוגמא, עוסקת בסוגי רשיונות ובעבירות שונות של אדם הנוהג ברכב. קיימות תקנות התעבורה, למשל - תמרורים.
סוג נוסף של חוק נקרא חוק יסוד. חוק יסוד שייך למערכת של חוקי יסוד שמטרתם להגן על זכויות היסוד. דוגמאות: - כבוד האדם וחירותו מוגן באמצעות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. - חופש העיסוק מוגן באמצעות חוק יסוד חופש העיסוק. במקרה וישנה סתירה בין חוק יסוד לבין חוק רגיל - חוק היסוד גובר. מושג נוסף: נורמה משפטית - כלל שנקבע ע"י גורם חוקי מוסמך, למשל, הכנסת.