טענות ההגנה במשפט העברי

הגנה עצמית במשפט העברי

במשפט העברי יש חובה (לא רק זכות) לעזור לאדם שנמצא בסכנה ולהציל אותו מידי התוקף, כמופיע בפסוק: "לא תעמוד על דם רעך". מכאן למדו שני דברים.

• יש זכות להגנה עצמית.
• יש חובה לעזור לזולת שנמצא בסכנה.

לפי הרמב"ם הגנה עצמית במשפט העברי הייתה מוגבלת רק למקרה שבו יש סכנה של גרימת חבלה שיכולה ותסתיים במותו של הנתקף אם לא תהיה התערבות. בספרות הפוסקים שלאחר הרמב"ם חלה התפתחות בדין של הגנה עצמית במשפט העברי וההגנה הורחבה כך שגם במקרה שבו יש תקיפה שנשקפת ממנה סכנת מוות לנתקף מותר להתערב כדי למנוע אותה. גם במשפט העברי כמו במשפט הישראלי פטור מאחריות פלילית במקרה של הגנה עצמית מותנה בכך שהופעל כי מינימלי על מנת למנוע את ההתקפה ובזמן שהסכנה עדיין נשקפה.

הגנת הכורח

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום מפורש שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, חירותו, גופו, ורכושו שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך". לדוגמא, איימו עליך שאם לא תשדוד בנק יהרגו אותך והלכת ושדדת את הבנק.

במשפט העברי יש הגנת כורח אך בשלוש עבירות ההגנה אינה תופסת:

• ברצח, מכיוון ששם אומרים חז"ל את הכלל הבא "מי יימר דדמא דידך סומק טפי,

דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי?" – מי אמר לך שדמך יותר עבה או אדום יותר מזה של שכנך או חבריך?.

• עבודה זרה
• גילוי עריות.