סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

שיחה:יחס האוכלוסייה המקומית בארצות הכיבוש, ויחס ממשלות העולם אל היהודים

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבלי להפחית מפועלו של אוסקר שינדלר, בהצילו למעלה מאלף יהודים, אסור גם להתעלם מקווים אפלים יותר באופיו ובמעשיו.
אוסקר שינדלר לא נשלח לפולין ע"י גורמים רשמיים במנגנון הנאצי (כפי שמצאתי במקום כלשהוא) מאחר ואזרחים לא באמת הורשו לשהות באזור ה"גנרלגוברנמן". שינדלר הצליח להסתנן לשם בזכות קשריו במפלגה הנאצית.
שינדלר לא "קיבל" את המפעל. המפלגה הנאצית דגלה בהלאמה, ולא בהפרטה. לו היה פועל דרך השלטונות יכול היה להתמנות כמנהל מטעם המדינה ולזכות במשכורת של פקיד מדינה - הרבה פחות משאיפותיו. המפעל לא "הוחרם" מבעליו היהודיים. לו היה מוחרם היה הופך לרשות השלטון, ושוב, שינדלר לא יכול היה להיות בעליו.
הסיפור (המתועד גם בעדויות ב"יד ושם") הוא ששינדלר התנהג כבעלים במשך זמן מה כשהוא מחזיק את הבעלים המקורי (נתן וורצל) כמנהל תחתיו. לאחר זמן, כנראה כאשר הגרמנים החלו לעשות סדר, החליט שהמפעל צריך להיות רשום על שמו. לו היה מתברר לשלטונות שוורצל היה בעל המפעל ב-09/1939, היה המפעל מולאם. לכן דרש שינדלר מוורצל לחתום לו על תצהיר כאילו מכר וורצל את המפעל לגוי פולני לפני המלחמה. שינדלר התכוון לטעון שהוא קנה את המפעל מאותו גוי, הנמצא לכאורה באותו זמן כחלק הפולני שכבשה ברה"מ. וורצל סירב לחתום ושינדלר שלח את הגסטפו להכותו מכות נמרצות. חבול ומדמם נאלץ וורצל לחתום על ההצהרה השקרית.
למען הגילוי הנאות, נתן וורצל היה סבא שלי. הוא הצליח לשרוד את המלחמה ולהציל את אשתו ובניו, לעלות לארץ ולחיות עד שיבה טובה. יהי זכרו ברוך!