סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

ראה שמש / שלמה אבן גבירול

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רְ‏אֵה שֶמֶש לְעֵת עֶרֶב אָדמָה / כְאִילוּ לָבְשָה תוֹלָע לְמִכְסֶה

תְפַשֵט פַאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְאַרְגָמָן תְכַסֶה,

וְאֶרֶץ – עֳזְבַה אוֹתָה עֲרוּמָה / בְצֵל הַלַיְלָה תָלִין וְתֶחְסֶה,

וְהַשַחַק אֲזַי קָדַר, כְאִלוּ / בְשַק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכוּסֶה.

סיכום

זהו שיר מתהפך: בבית האחרון מתהפכת משמעות השיר - משיר טבע לשיר קינה. בשיר מתוארת השקיעה.

  • "ראה שמש לעת ערב אדומה/כאילו לבשה תולע למכסה"-השמש בערב נהיית אדומה, כאילו לבשה תולע(בד ארגמן יקר).
  • "תפשט פאתי צפון וימין/ורוח ים בארגמן תכסה"-האור האדום מתפשט לצפון, לימין (דרום) ולים (מערב).
  • "וארץ- עזבה אותה ערומה"-השמש עזבה את הארץ ערומה (אחרי ש"לבשה תולע").
  • "בצל הלילה הארץ תלין ותחסה"-
  • "והשחק אזי קדר"-השמים קדרו
  • "כאילו בשק על מות יקותיאל"- יקותיאל אבן-חסאן היה פטרונו וידידו הטוב של רשב"ג, שהוצא להורג: כעת אין לרשב"ג הגנה מפני אויביו.

כאשר מוזכר יקותיאל משתנה משמעות השיר: יקותיאל הוא השמש. שקיעתה הוא מותו. בשיר מפוזרים רמזים מתרימים:

  • הצבע האדום המוזכר רומז לדם.
  • "לבשה תולע" כלומר עלו על הגופה תולעים.
  • "תפשט"- "לפשוט" זה גם לקחת מהגופה את הדברים היקרים.
  • "ערומה"- כמו הגופה:
  • "ארץ – עזבה אותה ערומה" כמו יקותיאל שנשאר ללא הגנה.
  • "תלין"- הארץ תתלונן על מותו.
  • "צל לילה" מזכיר צל-מוות.
  • "קדר"- קדרות על מותו של יקותיאל.
  • "בשק"- לבוש של אבל ביהדות.

רשב"ג מעביר בשיר 2 מהלכים: של צבע- השמש נהיית אדומה מתחלפת לארגמן ואז הלילה משחיר. ושל דימוי של לבוש-בהתחלה "לבשה תולע" אחר כך "ערומה" ולבסוף מתכסה בשק.

קישוטים

  • חרוז מבריח. מכסה, תכסה, תחסה, מכסה. מסמל סגירה.
  • מאמר מוסגר - "עזבה אותה ערומה"
  • שיבוץ מקראי - בבית השלישי: "והשחק אזי קדר, כאילו / בשק על מות יקותיאל מכוסה", השיבוץ מספר ישעיהו פרק נ' פסוק ג': "אל ביש שמיים קדרות, ושק אשים כסותם".

השיר הוא תמונה מטאפורית- כל תמונת הטבע מטאפורה להרגשת המשורר. מעצים את התחושות ע"י תיאור האבל כקוסמי-עולמי. השמש, שמיים והארץ. בתמונת הטבע שני יסודות הקשורים זה בזה- האנשה ומוטיב הלבוש. אמצעי נוסף: פסיחות המתבטאת בשיר.

כל החרוזים בשיר הם לשון נופל על לשון, זה אמצעי צלילי להדגשה. לחסות בצילו= מוקד רעיוני בשיר. ישנם גם הרבה ניגודים שבצבעים- אדום ושחור שגורמים לאי שקט. גם מוטיב המוות חוזר: אדמה-דם. ותולע- רימה ותולעה זה מקום המת. תפשט- ריכוז לפישוט חללים. כאילו שיר טבע, אבל בעצם זוהי קינה, בעולם שאחרי המוות משהו מתערער.

אמצעים אומנותיים

  • האנשה - השמש לבשה תולע למכסה. (בגד אדום)
  • מטאפורות - כל השיר הוא שיר מטאפורי, כי הוא לא שיר טבע אלא שיר קינה:
השמש -> יקותיאל, הארץ -> רשב"ג, אדום ושחור מסמלים כאב ואבל.
  • הגזמה - יקותיאל משווה לשמש, וכל הטבע מתאבל על מותו.