סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

קרבות עשרת הימים, ההפוגה השנייה והמבצעים האחרונים

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרבות עשרת הימים 9 ביולי עד 19 ביולי 1948

עם סיומה של ההפוגה הראשונה החליט הפקוד העליון של צה"ל להתרכז בשתי נקודות מרכזיות: האחת בחזית הצפון מול ראש הגשר הסורי במשמר הירדן ומול נצרת והכפרים סביב לה שם התמקם "צבא ההצלה" של קאוקג'י. השנייה בחזית המרכז לשם כיבוש לוד רמלה והכפרים בסביבה ובכך להרחיב ולבסס את השליטה בפרוזדור ירושלים ולמנוע את התחברות הלגיון הירדני עם הצבא המצרי בשפלה. כמו כן תוכננו מספר התקפות נגד המצרים בדרום. לשם ביצוע התוכנית הוכנו שלושה מבצעים: ברוש, דקל ודני.

מבצע "ברוש"

המטרה עקירת הסורים מגזרת משמר הירדן, כדי למנוע השתלטות סורית על הכביש הראשי ראש-פינה – מטולה ובכך לבתר את הגליל המזרחי ולכבוש אותו.

במסגרת התוכנית תוכנן להשתלט על מספר משלטים בעבר הירדן המזרחי, בעורף הסורים לכתר אותם ולגרום לכניעתם. המבצע לא השיג את מטרתו עקב יוזמה מקבילה של הסורים, אך הצליח לשבש את התוכנית הסורית ולמנוע את ההתקפה על אצבע הגליל.

מבצע "דקל"

מטרת המבצע הייתה לכבוש את מוצבי האויב ברכסי הגליל המערבי, כדי להבטיח את רצועת החוף שנכבשה במהלך מבצע "בן עמי" ולהכות את "צבא ההצלה בבסיסיו ולמנוע ממנו לתקוף את עכו.

במהלך המבצע עליו פקד חיים לסקוב, נכבשו הכפרים כפר יאסיף ואבו סנאן, תל-כיסאן.

במקביל כוחותיו של קאוקג'י תקפו את סג'רה בסיוע מטוסים ומשוריינים וגרמו לאבדות כבדות, חיל האוויר הישראלי תקף את כוחות קאוקג'י וגרם לצבא ההצלה לסגת. באותו זמן נותרה מפקדתו של קאוקג'י פרוצה , מהגליל המערבי התקדמו כוחות צה"ל לעבר שפרעם שנכבשה בתאום עם הדרוזים ויחד עמה הכפר עיבלין משפרעם התקדמו הכוחות לנצרת וטור משוריין הפגיז את עמדות הערבים בנצרת וכבשו אותה. כבוש נצרת הביא לנפילת הגליל התחתון והמערבי בידי כוחותינו וכל בקעת נטופה נפלה בידי צה"ל.

מבצע "דני" – לרל"ר (לוד, רמלה, לטרון, רמאללה)

  • המבצע נקרא על שמו של מפקד הל"ה, דני מס.

מטרות המבצע היו:

1. להסיר את האיום מעל תל-אביב: הערבים שלטו על יהודייה ועל שדה התעופה לוד והאיום על תל-אביב ופתח תקווה היה מוחשי.

2. כבוש לטרון מידי הלגיון הירדני והשתלטות על הדרך לירושלים.

3. כבוש רמאללה.


בשלב הראשון כותרו הערים לוד ורמלה בתנועת מלקחיים, והופצצו מן האוויר כשיחידות של משוריינים פרצו לעיר לוד. החלה מנוסת בהלה של תושבי לו כשאליהם מצטרפים תושבי רמלה שנכנעה. במהלך הקרב נכבש שדה התעופה לוד והכפרים הערביים בסביבה. המסגרת המבצע כבש גדוד של "אלכסנדרוני" את מגדל אפק מידי הכוחות העראקים, יומיים לאחר מכן כבש הגדוד את ראש העין. הכבוש העביר לידינו את השליטה על מקורות הירקון שמהם סופקו מים לירושלים.

המשימה של כבוש לטרון לא הושגה. במסגרת מבצע דני בוצעו שני ניסיונות נוספים לכבוש את לטרון הראשון על-ידי גדוד "הראל" ב-16 ביולי והשני על-ידי גדוד של "יפתח" שיצא בליווי זחל"מים וטנק מסוג קרומוול אל בשני המקרים לא הצליחו לכבוש את המוצב שנשאר בידי הלגיון עד מלחמת ששת הימים.

המשימה לכבוש רמאללה בוטלה מאחר והוחלט לצמצם את היקף המבצע ולהתרכז בדרך תל-אביב-לטרון-ירושלים.


חזית הדרום

במסגרת התוכניות שהוכנו לקרבות עשרת הימים הוחלט בחזית הדרום לבצע רק תפקידי בלימה, כשהתוכניות ההתקפיות היו בצפון ובמרכז.

ערב כניסת ההפוגה הראשונה לתוקף השתלטו המצרים על משטרת עירק סוידאן ועל אף ההתחייבות לאפשר מעבר שיירות בתקופת ההפוגה הם סרבו לעשות זאת. לפני תום ההפוגה תקפו המצרים את משלטי הצומת והשתלטו על כאוכאבה, חוליקאת ומשלט 113. בכך השיגו שליטה עלהצומת והחלו להתקיף את נגבה. בתגובה הכין צה"ל את מבצע "אנפאר" (אנטי פארוק) במגמה להשתלט על משטרת עירק סוידאן ולפרוץ את הדרך לנגב. יחידת "גבעתי" כבשה את משלט אבדיס ואת הכפר עירק סוידאן אך הניסיון לכבוש את המשטרה נכשל. הישוב כפר דרום נותק ומאחר ולא ניתן היה להעביר לו סיוע נתנה הוראה לפנותו וכשהגיעו אליו המצרים היה הישוב ריק. ניסיונם של המצרים לכבוש את נגבה ובארות יצחק נכשל , אך הדרך לנגב נותרה חסומה.

סכום קרבות עשרת הימים

בפרק הזמן שכונה "קרבות עשרת הימים" תקפו כוחות צה"ל בשלוש חזיתות בגליל ובמרכז לשם שחרור שטחים ובדרום כדי לסכל יוצמת מצרים ולהבטיח מסדרון אל הנגב הנצור.

בחזית הצפון ובמרכז הושגו הישגים חשובים שהגדילו את שטחה של מדינת ישראל: נצרת וסביבותיה נכבשו, לוד ורמלה וסביבתם נכבשו והובטח מסדרון בדרך לירושלים עוקף לטרון, שלא הצליחו לכבוש. בדרום נבלמה ההתקפה המצרית, אך הדרך לנגב נותרה חסומה.

ההפוגה השנייה

בתקופת ההפוגה הראשונה הציע הרוזן ברנדוט, שליח האו"ם, תוכנית חלוקה חדשה לפיה:

1. במקום מדינה יהודית עצמאית תהיה ישראל חברה בברית עם ירדן אליה תצורף הגדה המערבית.

2. לאחר עלייה חופשית במשך שנתיים יפקח האו"ם על העלייה

3. רוב שטח הנגב יסופח לירדן

4. ירושלים תסופח לירדן ויהודי העיר יזכו לאוטונומיה

5. נמל התעופה לוד ונמל חיפה יהיו אזורים חופשיים.


  • הליגה הערבית וממשלת ישראל דחו את התוכנית, וברנדוט ניסה להאריך את ההפוגה בחודש נוסף ללא הצלחה.

ב-19 ביולי נכנסה ההפוגה השנייה לתוקף. לא נקבע תאריך לסיום ההפוגה השנייה והיא נמשכה לסירוגין עד תום המלחמה.

הרוזן ברנדוט העלה שני נושאים שנויים במחלוקת:

1.בעיית הפליטים הערבים – ברנדוט תמך בהחזרת הפליטים לבתיהם. ממשלת ישראל התנגדה וסירבה לראות בהחזרתם פתרון לבעייתם.

2.שאלת ירושלים – ממשלת ישראל התנגדה לאי הכללתה של ירושלים בשטחה של מדינת ישראל במיוחד את ירושלים העברית המוחזקת ומנוהלת על-ידי ישראל. כמו כן דרשה ממשלת ישראל לכלול בכל הסדר עתידי את השינויים הטריטוריאליים שהתרחשו בשטח לאחר ניצחונות צה"ל.

הרוזן ברנדוט העביר את הצעותיו לידי האו"ם ב- 16 בספטמבר 1948 , למחרת נרצח בירושלים על-ידי קבוצה שקראה לעצמה "חזית המולדת" שהייתה קבוצה קיצונית של הלח"י. באו"ם הודיעו ארה"ב ובריטניה על תמיכתן בתוכניתו של ברנדוט, בה ראו מעין צוואה פוליטית.

באוקטובר 1948 החל צה"ל בביצוע שורה ש מבצעים (קרבות ההכרעה) שיצרו תנאים חדשים, שהובילו להסכמי שביתת הנשק ולביטולה למעשה של התוכנית.