סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

משפטים - דיני נזיקין

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבוא לדיני נזיקין

דיני הנזיקין מטרתם השבת המצב לקדמותו באמצעות פיצוי של הנפגע. בניגוד לתביעה הפלילית, אין כל כך התחשבות במחשבה שעמדה מאחורי המעשה ואין כאן מטרה עונשית. החוק המנחה את דיני הנזיקין הוא פקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח 1968, אשר נחקק בתקופה המנדטורית וב-1968 נוסח מחדש.

המשפט הישראלי

פקודת הנזיקין מגדירה עוולה כעבירה אזרחית. בהליך האזרחי אנו מתיחסיים לעוולה. סעיף 64 לפקודת הנזיקין מגדיר מהו אשם:

  • מעשה או מחדל
  • עבר על עוולה המפורטת בחוק
  • גרם לנזק

בעשיית המעשה שלו (או במחדל) הוא עבר על עוולה המפורטת בחוק ונגרם מכך נזק. אדם הולך נופל לבור שחפר קבלן. הקבלן עונה על תנאי האשמה בכך שהוא במעשהו עבר על עוולה בחוק וגרם לנזק. יש צורך בקשר סיבתי בין המעשה או המחדל לבין תוצאת הנזק. לדוגמא, חולה נכנס לניתוח בבי"ח. במהלך הניתוח מוחדרת לחולה אינפוזיה ועם סיום הניתוח הרופא מוציא את האינפוזיה מהגוף ומתברר שהמחט נשברה בתוך הגוף. ישנה סכנה לחולה מאחר והמחט עלולה להגיע ללב. הרופאים הצליחו למנוע את המעבר של המחט אל הלב אולם לחולה נגרם נזק נפשי כתוצאה מהלחץ והחרדה שבה הוא היה. בית המשפט היה צריך לקבוע האם ישנו קשר סיבתי בין מעשה הרופאים לבין תוצאת הנזק.


הקשר הסיבתי מחולק לשני סוגים:

  • קשר סיבתי עובדתי. בקשר הסיבתי העובדתי אנו בודקים האם הגיונית בהתאם לעובדות אכן ישנו קשר בין המעשה לבין התוצאה
  • קשר סיבתי משפטי. בקשר הסיבתי המשפטי אנו בודקים האם היה על הרופא לצפות שאכן עלול להיגרם אותו המעשה ובקעבותיו הנזק.

אם התשובות הן חיוביות הוכח קשר סיבתי.

במועדון מסוים (מועדון גדנ"ע) היו באחד החדרים כלי נשק. האחראי על המועדון התרשל ולא דאג לנעול את הסורגים. מספר נערים נכנסו למועדון דרך החלון וגנבו כלי נשק. לאחר מכן הם החלו לירות. תוך כדי הירי נפגע אחד הנערים. הנער הנפגע תבע את חברו הפוגע וכן את האחראי על המועדון. בית המשפט דן בשאלה האם יש קשר סיבתי בין המחדל של האחראי לבין גניבת כלי הנשק והנזק שנגרם. בית המשפט קבע שיש.

סעיף 9 לפקודת הנזיקין קובע: "גיל האחריות של המזיק מגיל 12. קטין שנפגע יכול לתבוע בגין הנזק שנגרם לו באמצעות האפוטרופוס שלו כל עוד לא הגיע לגיל 18, ומעל גיל 18 יכול לתבוע עד 7 שנים אחרי".

סעיף 11 לפקודת הנזיקין קובע: "שני מזיקים שגרמו ביחד לנזק הם יוגדרו כמעוולים יחד והניזוק יכול לתבוע אותם ביחד או רק אחד מהם".

סעיף 84 לפקודת הנזיקין קובע: "מזיק שנתבע לבדו ע"י הניזוק, ומזיק נוסף לא נתבע יכול המזיק שחויב לתבוע את המזיק השני בתביעת שיפוי", דהיינו, תביעה כספית להחזר תשלום ששולם.


סוגי עוולות (עבירה אזרחית) שונות

  1. תקיפה- שימוש בכוח מכל סוג שהוא במישרין או בעקיפין שלא בהסכמת אדם. בפשטות אדם שנתן אגרוף חייב בתקיפה. {עוולת התקיפה כוללת בתוכה גם חולה שלא נתן הסכמה בכתב לרופא לנתח אותו והרופא יהיה מחויב. רופא יכול לבצע פעולה רפואית הדרושה באופן מידי להצלת חיים גם ללא הסכמה. הסכמה יכולה להיות ע"י החולה או ע"י בני משפחתו במידה ולא ניתן לשאול אותו}. חריגים לעוולת התקיפה: הגנה עצמית, גרוש משיג גבול בכח סביר, הורים שהכו את ילדם במסגרת החינוך.
  1. כליאת שווא- שלילת חירותו של אדם למשך זמן כלשהו שלא כדין.

הסגת גבול-"כניסה למקרקעין שלא כדין". נזק ע"י כלב- "נזק גוף שנגרם ע"י כלב, הבעלים של הכלב חייבים לפצות את הניזוק, ואין זה משנה אם הייתה התרשלות מצדו של הבעלים, אם לא". אדם שמסתובב עם כלב החוק מחייב אותו להסתובב כשהכלב עם רצועה ומחסום לפה. במידה ולא הסתובב עם אביזרים אלה והכלב נשך ניתן להגיש כנגדו כתב אישום בהליך הפלילי. אולם אם הסתובב עם רצועה וזמם והכלב ברח מידיו וגרם לנזק, לא ניתן להגיש כנגדו כתב אישום בהליך הפלילי, אך ניתן עדיין להגיש כנגדו תביעת נזיקין מאחר ואין זה משנה האם הבעלים התרשלו או לא.

החריגים לעוולה:

  • הניזוק התגרה בכלב.
  • הניזוק תקף את הבעלים או את בני משפחתו.
  • הניזוק הסיג גבול ונכנס לתוך השטח של הבעלים.

הנטל להוכיח את קיומו של אחד החריגים מוטל על הבעלים ואם עמד בכך לא ישא באחריות. פקודת הנזיקין מציינת רשימה של עוולות שונות. רשימה זאת הנה רשימה סגורה, ולא ניתן להוסיף עוולה אם היא איננה מוזכרת בחוק.

עוולת הרשלנות

עוולת הרשלנות נחשבת כעוולת מסגרת- עוולה זאת מתייחסת כמעט לכל מקרה ומקרה שניתן לקבוע לפי פקודת הנזיקין. מקרה של נשיכה ע"י כלב ניתן לתבוע לפי עוולת "נזק ע"י כלב" וגם ע"פ "עוולת הרשלנות". עוולת הרשלנות מוגדרת כ:

  • מעשה או מחדל.
  • כלפי אדם שיש לו חובת זהירות.
  • שגרם נזק.

עוולת הרשלנות צריכה לכלול בתוכה את שלושת היסודות.

הליכה, נפילה לבור, נשברה הרגל, הלך לבית חולים הוגש כתב תביעה כנגד שלושתם. הלך ברחוב עובר ליד בור אך אין נזק לא לתבוע בגין עוולת רשלנות כי אין "נזק". מקרה- קבוצת תלמידים יוצאת לטיול. המדריך מחליט לעצור במקום מסוים להשתכשך במים. בין המבוגרים השונים שמלווים את הטיול נמצאים מספר אנשים: הנהג, המדריך, הורים ומורים. ילד טבע והצליחו להצילו אך נגרם נזק, לכן הוריו תבעו את כולם. את מי ניתן באמת לתבוע? אותו נער תובע בגין נזק ומחדל (אותם יש לכולם), למי יש "2". את הנהג לא ניתן לתבוע כי לו אין חובת זהירות כלפי אותו התלמיד. להורה יש תלמיד אחד נותן מכה על ראשו של תלמיד אחר, ואותו תלמיד מתעלף. המכה לא הייתה מכה חזקה, ולתלמיד סביר לא היה קורה דבר. מתברר שאותו תלמיד סבל בעבר מזעזוע מוח, ולכן המכה הזאת נחשבה כקשה עבורו. האם נגרם נזק? האם צריך להתיחס אליו כמו לתלמיד רגיל או שצריך ללכת לפי המקרה המסוים? המזיק חייב לפצות על מלוא הנזק שנגרם לניזוק. המזיק מקבל את הניזוק כפי שהוא גם אם מדובר בניזוק עם גולגולת רכה. גולגולת רכה – ביטוי שמבטא אדם שיש לו רגישות מסוימת השונה מכול אדם אחר והמזיק לא ידע עליה. עקב אותה רגישות הנזק שנגרם הוא הרבה יותר גדול מכל נזק שהיה נגרם לסתם אדם.

סעיף 35 לפקודת הנזיקין: "אדם שעשה מעשה שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות, או לא נקט מידת זהירות שאדם סביר היה נוקט, גרם בכך להתרשלות. אם הוא התרשל כלפי אדם שיש לו חובת זהירות וגרם בכך לנזק, הרי זו עוולה".

סעיף 36 לפקודת הנזיקין: "המבחן האם הייתה רשלנות או לא ימדד לפי האדם הסביר שהיה צריך לצפות מראש שעלול להיגרם נזק כתוצאה מאותו מעשה". דוגמה מעולם הרפואה: רופא מבצע ניתוח לתיקון הראייה באמצעות לייזר. כעת שני מקרים:


  • הרופא השתמש במכשיר שפורסם בעולם הרפואה כי הוא אינו מדויק. הרופא לא קרא את אותו מחקר ונגרם נזק.
  • הרופא השתמש במכשיר חדיש, וביצע את הניתוח, לאחר מספר שנים בעקבות מספר מחקרים, פורסם שניתוח כזה יוצר נזק כבד לקרנית העין, ובגיל חמישים העין עלולה להתעוור.


במקרה ראשון ניתן לתבוע את הרופא שהתרשל ולא התעדכן בפרסומים המדעיים. במקרה השני לא ניתן לתבוע בדיעבד מאחר והבדיקה אם הייתה רשלנות או לא נעשית לפי הכללים המקובלים באותו מקצוע בזמן ביצוע הניתוח.

פסק דין שנקרא "וקנין נגד מועצה מקומית בית שמש": וקנין היה נער שקפץ קפיצת ראש לתוך בריכת שחייה בבית-שמש. באותו מקום המים היו רדודים ולא היה שלט שאסר על קפיצת ראש במים הרדודים. לוקנין נגרם נזק נוסף, ובית-המשפט בדק שתי שאלות:

  • האם קיימת חובת זהירות של בעלת הבריכה כנגד וקנין?
  • האם אדם סביר היה צריך לצפות את התרחשותו של הנזק?

בית המשפט בודק שאלות אלו בשני מישורים- מישור שנקרא "זהירות מושגית", ומישור שנקרא "זהירות קונקרטית" בזהירות המושגית איננו בודקים את המקרה הספציפי הזה אלא בודקים את סוג המזיק ואת סוג הניזוק. במקרה שלנו סוג המזיק יחשב כבעל הקרקע, וסוג הניזוק אדם שמבקר בה. בזהירות המושגית אנו בודקים האם:

  • יש לבעל הקרקע חובת זהירות כלפי המבקר בשטחו?
  • האם בעל הקרקע צריך לצפות כי יגרם נזק בשטחו?

אם התשובה חיובית לשתי השאלות אנו עוברים לבדיקת הזהירות הקונקרטית – כלומר למקרה הספציפי שלנו של בעלת בריכה ושל וקנין המבקר בשטחה. גם בזהירות זו אנו בודקים שתי שאלות:

  • האם לבעלת הבריכה יש חובת זהירות כלפי וקנין?
  • האם הייתה צריכה לצפות שהעדר הצבתם של שלטים עלול לגרום לנערים לקפוץ ראש במים הרדודים?

בית המשפט פסק כי חובת הזהירות הופרה, וכי קיים קשר סיבתי בין המחדל של הבריכה (לא לשים שלט) לבין הנזק שנגרם.

פסק דין שנקרא "גובנר נגד עירית חיפה"

ציפי טיילה בגן ציבורי ולפתע פגע בה רוכב אופניים. העירייה הציבה תמרורים האוסרים על רכיבה באופניים, אבל לא שמה מפקח שיוודא שנשמעים למרור. בית המשפט פסק שאומנם קיימת חובת זהירות של העירייה וקיים קשר סיבתי, אולם משיקולים של מדיניות משפטית הוא איננו מחייב את העירייה מאחר והצבת מפקחים תגרום למעמסה כלכלית על הקופה הציבורית.

סיכון מרצון

אדם הנחשף מרצונו לסיכון, למשל: בנג'י והחלקה על הקרח, ומתקיימים התנאים הבאים:

  • ידיעה של הסכנה
  • הסכמה
  • חשיפה מרצון

האדם שנפגע לא יוכל לתבוע.


תאונת דרכים

במדינת ישראל נחקק חוק שנקרא: "חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים". אדם שנסע במכוניתו והתנגש בעץ אם נגרם לו נזק גוף הוא תובע את חברת הביטוח שבה הוא מבוטח בביטוח חובה. גם במקרה בו התאונה נגרמה כתוצאה מהתנגשות עם מכונית אחרת שהנהג שלה התרשל, הנפגע תובע בגין נזק גוף את חברת ביטוח שלו.


נזק גוף ישראלי - ביטוח של הרכב שלי.

במשפט העברי – תובע את בעל הרכב שגרם לתאונה

נזק רכוש ישראלי - ביטוח של הרכב שגרם לתאונה.

במשפט העברי – תובע את בעל הרכב שגרם לתאונה


אדם נסע ברכב והחליק כתוצאה משמן שנשפך על הכביש. הנזק שנגרם למכונית יפוצה ע"פ דיני הנזיקין המחייבים את המזיק בנזק שנגרם לנהג עצמו. לפי המשפט הישראלי הנזק יפוצה ע"י חברת הביטוח המבטחת את הרכב. לפי המשפט העברי יחולו גם כאן דיני הנזיקין הרגילים. כלומר שהמזיק עצמו צריך לפצות בגן הנזק. בתאונת דרכים שבה נגרם נזק גוף חל כלל שנקרא "ייחוד העילה". כלומר ניתן לתבוע אך ורק לפי חוק הפיצויים של תאונת דרכים ולא לפי פקודת הנזיקין.