סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

מדיניות בריטניה לנוכח המאורעות - מתכנית החלוקה לספר הלבן השלישי

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ועדת פיל

לנוכח מאורעות תרצ"ו (1936) ממשלת ברטניה החליטה מינוייה של וועת חקירה מלכותית בראשותו של הלורד פיל. היא הוסמכה לחקור את הגורמים למעשי האיבה והוסמכה להגיש המלצותיה לעתיד. בפני הוועדה הופיעו שני בעלי דין, יהודי והערבי. כל אחד מהם הציג בפני הועידה את טענותיו ודרישותיו. בחודש יולי 1937 וועדת פיל פרסמה את מאמציה והמלצותיה ולפי זאת קבעה :

1. היהודים חיים בא"י בזכות ולא בחסד ושאין להכחיש את הזיקה והקשר ההיסטורי בין א"י ובין היהודים שנמשכים אלפי שנות היסטוריה.

2. אין להכחיש את עובדת ישבתם הנמשכת של הערבים בא"י מאז הכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה.

3. ברטניה לקחה על עצמה התחייבות שבטווח הארוך לא ניתנת למימוש שכן בלתי אפשרי לטענתה לבנות את הבית הלאומי היהודי בא"י מבלי לפגוע בזכויותיהם של הערבים ולכן הפיתרון הטוב ביותר מחייב :

א. הקמת בא"י מדינה יהודית עצמאית על כ-20% משטחה של א"י המערבית, בגליל, עמק הירדן, חלק מבית שאן, עמק יזרעאל ומישור החוף מראש הנקרא ועד גדרה.

ב. בריטניה כמעצמה מנדאטורית תמשיך לשלוט לתקופת ביניים על מובלעת טריטוריאלית שתכלול את ירושלים, לוד, יפו וערים מעורבות (יפו, עכו, טבריה וצפת).

ג. בכל שאר שטחה של א"י המערבית תקום מדינה ערבית פלסטינית שתעבוד בקשר פדרטיבי () עם ירדן.

ד. יש לבצע חילופי אוכלוסין בין המדינה היהודית ובין המדינה הערבית

ה. יוטלו הגבלות ופיקוח על העברת הקרקע מבעלות ערבית לבעלות יהודית ועל עליית יהודים.

תוכנית החלוקה של וועדת פיל מבטאת מפנה במדיניות הבריטית בשאלת א"י היא סטתה מתחיבותיה של ברטניה להקים את הבית הלאומי היהודי , לעודד עלייה והתיישבות יהודית תוך שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית והיא גם מאמצת את הטיעון הערבי שלא ניתן להקים את הבית הלאומי מבלי לפגוע בזכויותיהם הערבים.

תגובת הערבים

ערבי א"י בהנהגת חג' אמין אל חוסייני דחו את תוכנית החלוקה, הם לא היו מוכנים להסתפק בפחות מאשר שליטה מוחלטת על כל שטחה של א"י ועל כן הם המשיכו את "המרד הערבי" ואף הצליחו להתנקש בחייו של המושל הבריטי בגליל – אנדריוס.


תגובת היהודים

התנועה הציונית שהתכנסה בשוויץ (1937) קיבלה את ההחלטה הבאה : להיכנס למו"מ עם ברטניה על מנת לבדוק את האפשרות להקמת של מדינה יהודית עצמאית בא", עם זאת , התנועה הציונית דחתה את ממציאיה והמלצותיה של וועדת פיל.


וועדת וודהאד (1938)

בראשית 1938 ממשלת ברטניה הייתה נחרצת בדעתה לממש את תוכנית החלוקה ולכן היא הקימה את וועדת וודהאד כדי להוציא לפועל את התוכנית. לשם כך היא נפגשה עם יהודים, ערבים ובריטים אך כעבור זמן קצר ממשלת ברטניה החליטה להקפיא את תוכנית החלוקה ולסגת ממנה וזאת מהסיבות הבאות :

הבריטים חששו שהמדיניות התוקפנית של היטלר בזירה הבי"נלא עלולה להביא למלחמה כוללת והם רצו שהעולים הערבים יהיו איתם ולא נגדם ולכן נסוגו מתוכנית החלוקה שעוררה התנגדות בצד הערבי.


ועדת השולחן העגול / ועדת פנטג'ימס

בסוף 1938 ממשלת ברטניה נסוגה מתוכנית החלוקה וזאת מתוך פחד שאירופה והעולם עלולים להידרדר למלחמה כוללת מול גרמניה הנאצית. לנוכח התרחיש הזה ממשלת ברטניה רצתה להבטיח שהעולים הערבי ובכלל הערבים בא"י יהיו לצידה ולא נגדה. הממשלה הבריטית לא חששה מהתגובה של התנועה הציונית והיישוב היהודי והיא הייתה בטוחה שאלה יהיו איתה היות ואין להם בררה אחרת.

יחד עם זאת ממשלת ברטניה לא יכלה להישאר את המצב בא"י כפי שהוא והייתה חייבת לקבוע מדיניות חלופית. לכן ממשלת ברטניה ביוזמתו של שר המושבות מלקולם מקדונאלד החליטה לכנס ועידה בינלאומית בלונדון בארמון סרנג'ן. ועידה זו קיבלה את הכינוי ועידת השולחן העגול. המשתתפים היו נציגים יהודים מהתנועה הציונית ומא"י ונציגים ערבים מא"י וממדינות ערב.

הדיונים בין אלה נקלעו למבוי סתום, הערבים לא היו מוכנים לנהל מו"מ עם היהודים ודרישתם הייתה אולטימטיבית. הם דרשו שלטון ערבי פלסטיני מוחלט על כל שטחה של א"י. שר המושבות הבריטי החליט על תוכנית, על מדיניות בריטית חדשה בשאלת א"י וזאת מבלי לשאול את דעתם של היהודים מצד אחד או את הערבים מצד שני.


ספר לבן 3 (1939)

בחודש מאי 1939 שר המושבות הבריטי מלקום מקדונאלד פרסם מדיניות בריטית חדשה בא"י וכפה אותה על היהודים והערבים.

עיקריו היו:

1. העלייה לארץ ישראל תוגבל ל 75,000 איש ב - 5 שנים ולאחר ה -5 שנים הללו, תופסק העלייה היהודית לארץ ישראל, אלא אם כן הערבים יסכימו לעלייה.

2. מותר לרכוש רק 5% מאדמת ארץ ישראל ולא יותר מכך.

3. תוך 10 שנים תוקם מדינה ערבית.

הספר הלבן ה III הביא תגובות רבות, היהודים הגיבו בכעס רב, ואף היה מישהו חשוב ש"קרע" את הספר.

רוב הערבים שמחו והתלהבו אך החלק הקיצוני בהם, רצה שתוקם מדינה ערבית לאלתר ללא כל תנאי.

תגובת היהודים

היישוב היהודי והתנועה הציונית קיבלו בכעס ובהנגדות את הס' הלבן ונתנו לו את הכינוי "ספר המעילה". נשיא ההסתדרות הציונית העולמית (חיים וייצמן) שלח תלונה לחבר הלאומיים על כך שברטניה מתכחשת להתחייבותה שנקבעו בטופס המנדאט (סעיף 2,4 ו-6). כמו כן הוא ביקש מהנשיא האמריקאי פ.ד.רוזוולט להשפיע על הממשלה הבריטית לשנות את מדיניותה,אך ניסיות אלה נכשלו נוכח העובדה שבינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה.מכל מקום הספר הלבן של 1939 היה בסיס למדיניות הבריטית בשאלת א"י מ-1939 ועד 1947.