מגילת העצמאות

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חזרה לאזרחות


megila.jpg

מגילת (הכרזת) העצמאות

ביום 14 מאי 1948 (ה' באייר תש"ח) בעיצומה של מלחמת העצמאות, הקריא דוד בן גוריון בפני "מועצת העם הזמנית" ובשידור רדיו את מגילת העצמאות של מדינת ישראל. המגילה היא ההכרזה הרשמית על הקמתה של מדינת ישראל.

מגילת העצמאות נחלקת לשני חלקים עיקריים: היסטורי ואופרטיבי - ביצועי.

בחלק ההיסטורי סוקר דוד בן גוריון את האירועים העיקריים של העם היהודי תוך דגש כרונולוגי על: הקונגרס הציוני 1897, הצהרת בלפור בנובמבר 1917, תקופת השואה ומלחמת העולם השנייה, החלטת עצרת האומות המאוחדות מיום 29 בנובמבר 1947 להקמת מדינה יהודית בא"י. בחלק זה מודגשת ההיסטוריה היהודית של עם ישראל. חיזוק הקשר ההיסטורי והמסורתי בין העם היהודי לארץ מולדתו.

מדוע מגיעה לעם היהודי מדינה על-פי מגילת העצמאות?

• קשר היסטורי – קשר היסטורי מתקופת התנ"ך וההתגבשות של עם ישראל לאורך הגלות, העליות השונות, הקמת היישובים בארץ ישראל, הפרחת השפה העברית, השאיפה לעצמאות ממלכתית, התפילה היהודית "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". על אלה מבססת ההכרזה את הקשר ההיסטורי עם הארץ ואת זכותו הטבעית של העם היהודי למדינה.
• הקונגרס הציוני הראשון – בשנת 1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון, לאור קריאתו של חוזה המדינה , תיאודור הרצל, שהכריז על זכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
• הצהרת בלפור - ב- 2.11.1917 אושרה הצהרת הלורד בלפור בחבר הלאומים. זו הצהרה שנתנה תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי בין העם היהודי, לארץ ישראל, ולזכותו של העם היהודי להקים מחדש את מדינתו היהודית בארץ ישראל.
• השואה – מלחמת העולם השניה והשואה, בה הושמד כשליש מהעם היהודי, רבים אחרים הפכו לפליטים, מצב שהוכיח מחדש את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר מולדת.
• כ"ט בנובמבר – 29.11.47 – החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות עצמאיות – מדינה יהודית ומדינה ערבית ומובלעת בינלאומית. תכנית זו קבעה ששתי המדינות תהיינה מאוחדות מבחינה כלכלית. כל אחת מהמדינות תהייה בעלת משטר דמוקרטי וירושלים תהיה עיר בעלת מעמד בינלאומי. בהדרגה הבריטים הוציאו את כוחותיהם עד 1.8.48. היהודים הסכימו להחלטה, הערבים לא. לכן, ממשלת בריטניה סירבה לשתף פעולה בביצוע התכנית והחליטה להוציא את כוחותיה כבר ב- 15.5.48.


בחלק האופרטיבי-ביצועי קיימת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית בא"י. מרגע ההקמה יוכרו במדינה מוסדות השלטון: מועצת המדינה הזמנית ומנהלת העם – הממשלה הזמנית.
בהמשך ההכרזה נקבעו העקרונות המנחים של מדינת ישראל: פתיחות לעלייה יהודית, פיתול הארץ, קיום יסודות החירות, הצדק והשלום, קיום שוויון זכויות מלא, הבטחת חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, שמירת המקומות הקדושים של כל הדתות, נאמנות לעקרונות מגילת האו"ם. במו כן נקבעו שאיפותיה של מדינת ישראל: קריאה לאו"ם לסייע לעם היהודי בהקמת המדינה, פנייה לעם הערבי תושבי המדינה לקחת חלק בבניית המדינה, פנייה למדינות השכנות לשיתוף פעולה, פנייה לעם היהודי בפזורה להתלכד עם מדינת ישראל.

בחלק האופרטיבי-ביצועי יש דגש על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ההוכחות במגילת העצמאות להיות מדינת ישראל מדינה יהודית:
• הכרזה על הקמת המדינה – "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל". • יעד לאומי: קבוץ התפוצות – "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות". • קריאה לעם היהודי – "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".

ההוכחות במגילת העצמאות להיות מדינת ישראל מדינה דמוקרטית: עקרונות דמוקרטיים הבאים לידי ביטוי במגילה: • עקרון החירות – "…תהא מושתת על יסוד החירות…".
• עקרון שלטון נבחר – "…ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה…".
• עקרון הפרדת רשויות "…בהתאם לחוקה שתיקבע…תפעל מועצת העם כמועצה זמנית ומוסד הבצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית אשר תיקרא בשם ישראל…".
• עקרון השוויון – "…תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני…".
• עקרון הפלורליזם – "…תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה…" "…תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות…".
• עקרון פתרון סכסוכים בדרכי שלום – "…אנו מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה, לכל המדינות השכנות ועמיהן…".
• עקרון שלטון החוק – "…בהתאם לחוקה שתיקבע…".

חשיבותה הפוליטית של מגילת העצמאות: למגילת העצמאות חשיבות פוליטית עצומה, שכן נקבעו בה רשויות השלטון: "הרשות המחוקקת" היא מועצת המדינה הזמנית, ו"הרשות המבצעת" היא הממשלה הזמנית. מתוקף ההכרזה העבירה בריטניה את סמכויותיה השלטוניות לידי הממשלה הזמנית. בהכרזה לא נקבע מקומה של הרשות השופטת, והמענה לכך ניתן כעבור חודש ימים, עם פרסום "פקודת בתי-המשפט" ע"י "מועצת המדינה הזמנית".
חשיבות רבה במגילת העצמאות מוקדשת להבטחה לחוקה. החוקה העתידית היא בגדר התחייבות כלפי הכנסת לממש את כוונות חותמי מגילת העצמאות.
במגילת העצמאות מושם דגש על אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. מאז ועד היום נחקקו החוקים ברוח זו. על אף שערביי ישראל מהווים כחמישית מסך תושביה האזרחיים של המדינה נשמרו החוקים ברוח זו. לא בכדי טוענים ערביי ישראל כי אופייה היהודי של המדינה מקשה עליהם להזדהות עמה. חוק השבות, למשל, שימש כלי ניגוח בידי ערביי ישראל לקיפוחם בגלל אופייה היהודי של המדינה.
העקרונות המנחים במגילת העצמאות מצביעים על מטרתה לקיים מדינה דמוקרטית, חופשית וערכית. עקרונות הדמוקרטיה (חירות, שוויון וכו') באים כאן לידי ביטוי. הכרזת העצמאות מתייחסת באהדה לעניין השלום, ההכרזה מעלה על נס את חזונה המדיני של מדינת ישראל לחיי דו-קיום עם ערביי ישראל, וחיים מתוך שיתוף פעולה ושכנות טובה עם מדינות ערב השכנות.

מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות: מגילת העצמאות מהווה ביטוי ישיר ונאמן להשקפת עולמם של מקימי מדינת ישראל בפרט ושל העם היהודי בכלל. למגילת העצמאות תוקף משפטי על אף שאינה נחשבת כחוקה. המגילה ברובה היא דקלרטיבית, דהיינו בעלת משמעות הצהרתית, אם כי מופיעים בה הוראות ועקרונות המחייבים מבחינה משפטית. המגילה מהווה את הנורמה הבסיסית של המשפט הישראלי, ה"אני מאמין" של מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית.
חלקה השני של מגילת העצמאות, החלק הביצועי, שימש הבסיס המשפטי להקמת מדינת ישראל וממשלת ישראל. בג"צ (בית המשפט הגבוה לצדק) קבע שיש לפעול לפי עקרונות מגילת העצמאות, אלא אם חוקקה הכנסת חוק המנוגד לנאמר במגילת העצמאות.
במגילת העצמאות יש הבטחה לעתיד לחקיקת חוקה. בכך למעשה נכרכת המגילה עם התחום הקונסטיטוציוני (חוקתי) וכאמור, במקרים בהם הכנסת לא חוקקה חוקים מנוגדים, מסתמכים על הנאמר במגילת העצמאות.


חיזוק מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות במהלך השנים:
חיזוק מעמדה המשפטי בא לביטוי:
א. התבססות על הכרת העצמאות כמסמך בעל חשיבות ערכית משפטית, המנחה את רשויות שלטון בפעולתן, קיבלה משנה תוקף ומעמדה המשפטי התחזק לאחר חקיקת שני חוקי היסוד:
1. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
2. חוק יסוד חופש העיסוק.
בשני חוקים אלה ההכרזה מוזכרת בסעיף עקרונות היסוד: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם ובקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". ב. בעקבות ההחלטה שניתנה בעתירת בני הזוג קעדאן – ערבים ישראליים, אשר ביקשו בשנת 1995 להירשם למגורים עם ילדיהם בישוב הקהילתי קציר, ונדחו בו במקום בשל היותם ערבים. בפסק דין, שניתן ב- 3/00, אמר השופט ברק: "כי החלטת המדינה להקצות לסוכנות קרקע להקמת היישוב הקהילתי הכפרי קציר ל"יהודים בלבד" היא בלתי חוקית. עליה להיות נגזרת מעקרון הנאמנות, המחייב שמקרקעי הציבור יוקצו בהגינות ובשוויון ועל-פי כללי מנהל תקין. "קביעת ביהמ"ש נשענת על הכרזת העצמאות, המחייבת את המדינה לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין" "החלטה זו מחזקת את מעמדה של מגילת העצמאות בקביעת משמעותם של חוקי המדינה".

(מתוך "אפליה פסולה במקרקעין", "הארץ" 9.3.00)


היהדות ומגילת העצמאות במגילת העצמאות לא מופיע שם האלוהים במפורש, וגם לא נושא ההשגחה האלוהית ותודה לבורא העולם. לקראת סופה של המגילה מופיע רק המשפט "מתוך ביטחון בצור ישראל…".
בזמנו, התנהל ויכוח בין דתיים לחילוניים בעניין איזכור שם האלוהים וההודיה לאלוהי ישראל. הדתיים רצו באיזכור שם האלוהים, שבזכותו הגיע עם ישראל לעצמאותו והקים את מדינתו, לאחר אלפיים שנות גלות. עם ישראל הוא עמו של האלוהים, ולכן יש להודות לאלוהים על חסדיו, ועל כך שהציל את שארית הפליטה והביאם לארץ ישראל.
החילוניים ראו את איזכור שם האלוהים במגילה בגדר כפייה דתית על הציבור הלא דתי.
הבחירה במונח "צור ישראל" נעשתה מתוך רצון להגיע לפשרה, במגמה למנוע פילוג בתוך העם. דוד בן גוריון אמר בעניין זה כי אין בביטוי "צור ישראל" פגיעה בעקרונות הדת, לא כל שכן שאין בביטוי זה כפייה דתית.

כלים אישיים