סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

חירות ושוויון בעת החדשה

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נושא 1: חירות ושוויון בתקופת המהפכה הצרפתית

רקע

חורף 1788. השנה היא שנת בצורת, קיים משבר קשה בתעשיית האריגים שגורם לחוסר עבודה חמור,החורף קשה ובפריז רעבים ללחם. מערכת המשפט משוחדת, הגבייה לא מאורגנת וכל זה גורם להכנסות פחותות לאוצר המלך, וזאת בנוסף לבזבוז העצום שמתקיים בחצר המלך. מלחמות שעורך מלך צרפת גורמות לצורך במזומנים. כל הניסיונות להטיל מיסים על המעמדות העליונים בכדי לשפר את תזרים המזומנים של המלך נתקל בהתנגדותם. אסיפת המעמדות – אספת המעמדות בצרפת הייתה גוף מייעץ של "המשטר הישן" המלוכני, שנועד להביע בפני המלך את רחשי ליבו של העם.
האספה כללה את נציגי שלושת המעמדות שהרכיבו את החברה הצרפתית:

  • המעמד הראשון - אנשי הכמורה
  • המעמד השני – אנשי האצולה
  • המעמד השלישי - אלה שאינם אנשי כמורה ואינם אנשי אצולה, ובמילים אחרות: פשוטי העם. מעמד זה כלל 98% מאוכלוסי צרפת, וכלל בתוכו, למעשה, שני תת-מעמדות: הבורגנים והאיכרים.

האספה לא התכנסה מאז 1614, והפרלמנט הציע למלך לכנס אותה על מנת לקבל החלטה בנושא המיסים שרוצה המלך לגבות. הרעיון היה לגבות מיסים מהאצילים והכמורה שהיו בעלי הון רב.

לכל אחד מהמעמדות היה קול אחד במועצה, עובדה שנתנה משקל יתר לנציגי המעמד הראשון והשני, שתמיד חברו יחד ולא שילמו מיסים, כך שלמעמד השלישי לא היה ייצוג בפרלמנט כי תמיד היו במיעוט. הבורגנים טענו "אין מיסים ללא ייצוג".

קיץ 1788. המלך מסכים לכנס את נציגי שלושת המעמדות וקובע את התאריך מאי 1789. מתנהלים וויכוחים לקראת הבחירות אבל עדיין אין ערעור על מעמד הכנסייה, ורובם תומכים במלוכה.
התביעות הן:

  1. לחוקק חוקה כתובה לצרפת.
  2. לצמצם את שלטונו של המלך.
  3. לבחור נציגות קבועה של העם שתהיה מוסמכת להטיל מיסים בדרך צודקת יותר.
  4. להבטיח את זכויות הפרט ולקדש את זכות הקניין.

הוויכוח הגדול היה על מספר הנציגים. המעמד השלישי דרש מספר נציגים שווה לשני המעמדות האחרות. המלך נתפס כבורר והוא מחליט להגדיל את מס' הנציגים של המעמד השלישי. עם זאת, התברר, שהייצוג הכפול לא שינה כלל את מאזן הכוחות, שכן ההצבעה נעשתה לפי מעמדות. דבר לא השתנה.

במהלך האספה הצביעו נציגי המעמד השלישי לבדם על קבלת החלטה שלפיה השררה נמצאת בידי רוב האזרחים. בנוסף החליטו אנשי המעמד השלישי כאשר שינו את שם האספה ל"אסיפה הלאומית". הם אמנם הזמינו את האצולה להצטרף אליה, אך הבהירו, שאם האריסטוקרטים לא יצטרפו, הם לא יהססו לנהל את עניני המדינה בלעדיהם. המלך ניסה להתנגד להחלטות אלו, אך ללא הצלחה. ב-23 ביוני נאות המלך להסכים לשינויים מסוימים בחוק וויתר על חלק מסמכויותיו. האריסטוקרטים שעדיין לא הצטרפו לאספה הלאומית, עשו כן בעקבות בקשתו של המלך. אספת המעמדות סיימה את חייה ולא התכנסה עוד, וסמכויותיה עברו לאספה הלאומית.


תפיסת "החירות, השוויון והאחווה" ב"צו לביטול הפיאודליזם" וב"הכרזת זכויות האדם והאזרח", בעת המהפכה הצרפתית.

הצו לביטול הפיאודליזם

  • הצו מבטל את השיטה הפיאודלית – את הצמיתות ללא מתן פיצויים, ולכן כל מה שנגזר מהשיטה הזו מבוטל, במיוחד שעבוד הגוף והרכוש של האיכרים.
  • כל בתי הדין שבאחוזות מבוטלים, אך השופטים ימשיכו לתפקד עד שתהיה שיטה משפטית אחרת שתקבע ע"י האסיפה הלאומית.
  • שיטת המיסים והמעשרות מכל הסוגים לכהונה מתבטלת בתנאי שתהיה שיטה אחרת לכיסוי ההוצאות של עבודה הבורא.
  • האזרחים יכולים להיבחר לכל משרה בכנסייה, באזרחות ובצבא – שוויון זכויות והזדמנויות.
  • מיסוי יהיה פרופורציונאלי לגודל הרכוש (מס פרוגרסיבי).

המשמעות של עקרון החירות והשוויון על פי הצו לביטול הפיאודליזם: הצו ביטל את השיטה הפיאודלית, ביטל את השעבוד בגוף ובנפש, האיכר הפך להיות חופשי בגופו אך עדיין לא קיבל אדמה לרשותו. בוטלו המיסים לכנסייה ואין זכויות יתר לקבוצה או אדם פרטי. המיסים נגבו מהאזרחים בהתאם לגודל הרכוש והתבטל המבנה החברתי שהיה בצרפת עד ערב המהפכה.

הצהרת זכויות האדם והאזרח

  • ביסודה של ההצהרה הונחה ההשקפה כי בני האדם נולדו חופשיים ושווים בזכויותיהם. ייעודה של החברה הוא לשמור על קיום זכויותיו והטבעיות של האדם שאינן ניתנות לביטול והן: חירות, קניין, בטחון והזכות להתנגד לדיכוי.
  • החירות הוגדרה כרשותו של האדם לפעול על פי הבנתו, כל עוד אין הוא מקפח את זכויותיו המוצדקות של הזולת.
  • נקבע כי סמכויותיה של המדינה מוגבלות ע"י זכויות הפרט וגם המדינה כפופה לחוק.
  • העם הוא ריבוני והחוק מבטא את רצונו הכללי של העם.
  • כל האזרחים חייבים להיות שווים בפני החוק ושווים בזכותם לכהן בכל משרות הציבור בהתאם לכישרונותיהם והכשרתם.
  • האזרחים רשאים, בעצמם או ע"י בא כוחם, לדרוש דין וחשבון על מה שנעשה בכספי הציבור. החברה רשאית לדרוש מכל בעל תפקיד ציבורי דין וחשבון על פעולותיו.

שני מסמכים אלה היוו הישג של המעמד הנמוך ששאף להגדיל את רכושו ותמך בהסרת כל המגבלות השלטוניות והמעמדיות על שאיפתו ומאמציו לצבור רכוש.


המוסדות והמנגנונים האמורים להבטיח את קיום החופש והשוויון בהכרזה (שאלה 3)

  1. החוקה, שלטון החוק.
  2. הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, הפרדת רשויות והדמוקרטיה הייצוגית – נמצא בהקדמה להכרזה.
  3. המקור של כל סמכות הוא באומה ולא במלך. בקטע ו' יש חלק שאומר "החוק שייווצר ע"י כל האזרחים".
  4. בקטע י"א כתוב "חופש הכתיבה והפרסום" ובקטע י"ד "חופש הבעת הדעה".
  5. בקטע י"ב "הבטחת הזכויות של האזרח מצריכה כוח ציבורי" (צבא.
  6. בקטע ט"ו "כל פקידי הציבור צריכים לתת דין וחשבון על מעשיהם".


במה שונה תפיסת החירות של רובספייר מתפיסת החירות הבאה לידי ביטוי בהכרזת הזכויות האדם והאזרח (שאלה 4)

תפיסת החירות של רובספייר היא פירוש שונה למושג חירות.לדעתו, חירות פירושה שחרור מהשלטון הישן – המלוכה ובעלי האדמות – גם אם יש צורך להשתמש בכוח. הוא היה חלק מתנועת היעקובינים שסברו כי על המדינה מוטלת החובה להשליט בכוח שוויון חברתי וכלכלי, אפילו על ידי פגיעה בחירות האישית. הם גם סברו כי יש להשליט את עקרונות המהפכה בכל מחיר.

  • המטרה של המהפכה היא שלטונו של הצדק הנצחי המבוסס על עקרונות החופש והשוויון.
  • החירות היא קדושה והיא מתאפשרת רק תחת הפיקוח והשליטה של המדינה, שתפקידה להלחם באויביה החיצונים והפנימיים.
  • ההיסטוריונים קוראים לפרוש של רובספייר לחירות "העריצות של החירות".
  • המהות של החירות היא רפובליקה אחת שאינה מתחלקת – השלם קודם לחלקים שמרכיבים אותו, וכאשר החירות תושג לא יהיו בעם פילוגים ומחלוקות.
  • רובספייר מקדש את ערך השוויון כיעד מהפכני מול ערך החירות, המופיע כערך מרכזי בהצהרת זכויות האדם והאזרח.
  • השוויון הוא לא שוויון זכויות/הזדמנויות אלא שוויון חברתי. החירות היא לא חופש מכפייה משום שהאדם בן החורין משועבד ליצרים שפלים ואנוכיים, ולא נשמע לאמת אחת - למערכת ערכים אובייקטיבית שקובעים אותה המנהיגים היודעים מהו הרצון הכללי.


ארבעת הדרכים השונות להגשמת החירות עפ"י רובספייר (שאלה 5)

  1. יש להקים ממשלה מהפכנית שתעסוק בייסוד הרפובליקה, כמו שמשטר חוקתי עוסק בשמירה על הרפובליקה.
  2. הממשלה הזו צריכה להלחם על החירות כנגד אויביה. היא צריכה להציל את חירות הכלל מפני התקפות מצידם של המפלגות השונות.
  3. חובתו של משטר מהפכני זה להגן על כלל האזרחים שומרי השלום, ולהמית את אויביי החירות הכללית.
  4. יש לצייד את הממשלה המהפכנית בכוחות ומנגנון לפעילות מהירה ללא מגבלות של דינים והלכות.
  5. צריך לתת לממשלה שנלחמת את כל כוחות האומה ללא הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, כי ליכוד הרפובליקה הוא הצו העליון של המהפכה.
  6. יש להקים וועדה נאמנה שתפעל באופן דיקטטורי באמצעות סוכנים שהם ממנים כדי לרדוף את הבוגדים.
  7. לפי רעיונותיו, הטרור הוא הצדק היוצא מעקרון "verto" – שלטון המידות הטובות, וזאת כדי להכניע את האויבים מבפנים.


מאפיינים שונים להבטחת החירות עפ"י רובספייר (שאלה 6)

  1. לדבריו, למרות שהדמוקרטיה היא שלטון העם, ההיסטוריה מלמדת אותנו שלא קיים מצב שבו שהעם מתכנס ומקבל החלטות בנושאים שעל סדר היום. לטענתו, העמים ששרדו הם רק אלו ששלט בהם כוח ה – "verto". משמע: האזרח מבטל את רצונו הפרטי ומתעלם מטובתו האישית/האנוכית וזאת בפני "הרצון הכללי" של הציבור כולו. הרצון הכללי הוא שלטון המידות הטובות.
  2. משטר זה צריך לבטל את כל המפלגות, משום שמפלגה היא פשע המחליש את הרצון הכללי, מחליש את החירות ואת מוסר הציבור – הרצון הכללי פירושו אחדות.
  3. אין להגביל את השלטון המהפכני. כלומר, ביטול הפרדת הרשויות משום שהשלטון המהפכני ידוע ב"אהבת המולדת".
  4. קידוש כל האמצעים על מנת להבטיח את שלטון החירות. אחדות המולדת היא צו עליון.


"אגודת השווים של באבף" (שאלה 7)

היעקובינים רואים בדאגה ובזעם את הפער בין העשירים לעניים וחלק מהם מתארגן באגודה שקוראת לעצמה "אגודת השווים". בראשם עומד אדם בשם פראנסואה באבף, בן איכרים, דמוקרט קיצוני ונלהב, שניהל מאבק באמצעות עיתון שנקרא "טריבון העם" נגד העשירים.

באבף קרא לחזור לחוקה של 1793, שהייתה סוציאליסטית וחתרה לביטול הקניין הפרטי (במיוחד בקרקע), ולפתח אמצעי ייצור משותפים ומתוכננים.כמו כן, הוא הטיף להנהגת משטר שלא יהיה בו רק שוויון מדיני, אלא גם שוויון כלכלי חברתי. סופה של האגודה להתפזר. המשטרה מגלה פעילות מטעם באבף בשורות הצבא והארגון פוזר. רוב חברי האגודה עמדו למשפט וזוכו לבסוף, למעט באבף ופעיל נוסף שהועלו לגרדום.

תפיסת השוויון של באבף –

  1. האדמה לא תהיה קניין פרטי ולא תהיה שייכת לאיש, והתוצרת תהיה שייכת לכולם.
  2. ביטול האפליה בין עשירים לעניים, בין אדונים ומשרתים ובין שליטים ונתינים, משמע ביטול כל המעמדות.
  3. הלאמת כל התעשייה וביטול המסחר הפרטי. המדינה תהיה אחראית לכל הייצור, החלוקה והצריכה של האוכלוסייה. המדינה תקבע מכסות ייצור בכל ענף בכלכלה.
  4. הפועלים והתעשיות יתאגדו באגודות מקצועיות.