סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הקמת מדינות לאום חדשות באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה. (להדגים בעזרת פולין)

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לאחר מלחמת העולם הראשונה קמו מספר מדינות לאומיות חדשות במרכז ובמזרח אירופה. מדינות אלו הוקמו על שטחים שהשתייכו טרם המלחמה לקיסרויות הרוסית והאוסטרו-הונגרית. קיסרויות אלו היו רב לאומיות, כלומר נכללו בהן עמים שונים. למשל, בשטח הקיסרות האוסטרו-הונגרית חיו פולנים, הונגרים, רומנים, סרבים, קרואטים, סלובנים צ'כים וסלובקים וגרמנים. עמים אלו זכו לעצמאות מדינית לאחר מלחה"ע ה-1 מתוקף השאיפה לממש את עיקרון "זכות ההגדרה העצמית של הלאומים". במסגרת זו נוצרו 9 מדינות חדשות: פינלנד, אסטוניה, ליטא, לטביה, פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה, אוסטריה ויוגוסלביה. המדינות הלאומיות החדשות הללו ניתקלו בקשיים שונים - בתחומי הפוליטיקה, כלכלה וביטחון. הסיבה הכוללת לקשיים אלו היתה שמדינות אלו נאלצו עתה לראשונה להתקיים באופן עצמאי בעוד שקודם לכן השתייכו למסגרת מדינית גדולה יותר (אימפריה) שענתה על הצרכים השונים - מבחינה כלכלית, פוליטית, ביטחונית וחברתית. בעיותיהן של מדינות אלו לא נפתרו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, מה שגרם למתיחות גוברת והיה רקע למלחמת העולם השנייה. בכל המדינות האלו לא שרדה הדמוקרטיה (פרט לצ'כוסלובקיה שהחזיקה עד מלחה"ע ה-2), את מקומה של הדמוקרטיה תפסו משטרים אחרים כמו דיקטטורות צבאיות ומונרכיות אבסולוטיות, נפילתה של הדמוקרטיה התרחשה בצורה שונה ממדינה למדינה, תלוי בגורמים לאומיים וחברתיים שונים.

הקשיים של המדינות הלאומיות החדשות

  1. בתחום הפוליטי - המדינות הלאומיות החדשות ביססו את משטרן המדיני על יסודות דמוקרטיים, אך לרובן לא היתה מסורת של דמוקרטיה. רמת השכלה של רוב אוכלוסייתן וחינוכה לאזרחות נאותה לא היו גבוהים. הבחירות לפרלמנטים שהוקמו, שהיו בדרך-כלל יחסיות, גרמו לפיצול מפלגתי. על- כך נוספו ניגודים לאומיים בין חלקי האוכלוסייה השונים ושאיפה של הרוב הלאומי להשתלט על המיעוט ואף לדכאו. ומאידך, מאבקים בין המיעוטים שלעתים בקשו להתנתק מהמדינה לבין הרוב השולט.גורמים אלה וכן הלחץ של מדינות שכנות חזקות (גרמניה או ברית המועצות) הכשירו את הקרקע בשנות ה-20 וה-30 לעלייתם של משטרים דיקטטוריים במדינות הלאומיות החדשות.כמו כן, היתה עוינות עמוקה ושורשית בין חלק מהמדינות החדשות, שהביאה לא פעם לסכסוכי גבול, פלישות צבאיות ולחוסר בטחון.
  2. במישור הביטחוני - הגבולות ששורטטו למדינות אלה על-פי חוזי השלום שנוצרו לאחר מלחה"ע ה-1 הלמו רק במידה מעטה את המציאות הלאומית בשטח. חלק מהמיעוטים (העמים) לא זכו לטריטוריה וכך נוצר מצב שבחלק מן המדינות החדשות שהוקמו נשארו מיעוטים לאומיים, שלא פעם היוו אחוז גדול מן האוכלוסייה- דבר שגרם לקשיים פנימיים (תסכול, אכזבה) וגם לקשיים בינלאומיים. המתחים הפנימיים האלה, בין הלאומים השונים ערערו את הדמוקרטיה במדינות החדשות. ואף היוו בעיה חברתית קשה.
  3. בתחום החברתי - ברוב המדינות התחוללו מאבקים חברתיים קשים, בין האיכרים, הבורגנים והפועלים, רוב המדינות היו בעיצומו של תהליך עיור אך עדין רוב תושביהן חיו בכפרים והיו נתונים להשפעות מסורתיות, דתיות, שמרניות ואנטי ליברליות. בנוסף, עם הקמת המשטר הדמוקרטי, ובהיותו רב מפלגתי, קבוצות שונות באוכלוסיה נתעצמו וצברו כח, דבר זה גרם לאיום ולירידה במעמד האצולה והמימסד הצבאי שנהנו מזכויות יתר במשטרים הקודמים, אלה "אימצו" את הדיקטטורה ופעלו להשגתה כדי למנוע פגיעה בזכויות היתר מהן נהנו בעבר. בשעת כושר ראשונה הן נטלו לעצמן מחדש את הסמכויות שמהן נהנו בעבר.
  4. קשיים כלכליים - חלק מהמדינות הלאומיות החדשות לא הצליחו לקיים משק לאומי עצמאי. לא היה בכוחן לספק פרנסה לאוכלוסייה בשל הריבוי הטבעי. ענף התעשייה וענף המסחר לא היו מפותחים ולכן לא יכלו לקלוט כוח עבודה, בעיקר איכרים שלא הצליחו להתפרנס מחקלאות.
    • הבעיה בענף החקלאות נבעה בעיקרה ממחסור בקרקעות לעיבוד (בעיה אגרארית). חלק גדול מהקרקעות בארצות אלו היו בידי שכבה צרה של אצילים שהחזיקו בקרקעות שנים רבות קודם לכן (למשל, אצילים גרמנים במערב צ'כוסלובקיה ואצילים פולנים במזרח פולין). מצב זה גרם למחסור בקרקעות לעיבוד לשכבת האיכרים הרחבה ומנע ממנה פרנסה. לפיכך היה צורך ברפורמה אגרארית = חלוקה מחודשת של קרקעות באותן ארצות, אך ממשלותיהן שלא רצו להסתכסך עם שכבת האצילים הישנה לא עשו צעד בכיוון זה.
  5. תפיסה כלכלית מוטעית - המדינות החדשות שאפו ליצור לעצמן משק עצמאי, במיוחד בתחום התעשייה לכן הן הטילו מכסי יבוא גבוהים על מוצרים מבחוץ. הדבר גרם לזעזועים ולמשברים כלכליים.

פולין

לפני מלחה"ע ה-1 היתה פולין מחולקת בין שלוש המעצמות - רוסיה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה. בשנת 1918 הפכה פולין למדינה עצמאית ובראשה הועמד המרשל יוזף פילסודסקי, שהיה בין מנהיגי תנועת השחרור של פולין.

  1. במישור הפוליטי - סבלה פולין מקושי, שנבע מפיצול מפלגתי רב. בשמאל נמצאה מפלגה סוציאליסטית, ובימין פעלה מפלגה לאומנית קתולית - שמרנית (ואנטישמית) שסחפה את תמיכתן של שכבות רחבות החל בבורגנות ובמשכילים וכלה בהמוני העם הפשוטים - במידה רבה הודות לגישתה האנטישמית. את האיכרים יצגה מפלגת "פיאסט" - מפלגה קתולית ואנטישמית. מלבד גושים אלו היו בפולין עוד מפלגות קטנות רבות, שיצגו מיעוטים לאומיים. הפיצול המפלגתי התבטא במאבק חריף בין המפלגות ובמשברים ממשלתיים תכופים. סמכותו של הפרלמנט התערערה בעיני העם. מצב זה הביא לכך שבשנת 1926 השתלט המרשל פילסודסקי על השלטון בכוח הצבא והפך את פולין לדיקטטורה צבאית שהחזיקה מעמד עד מלחה"ע ה-2. מנהיגי פולין גילו אהדה לפשיזם ולאנטישמיות.
  2. ריבוי לאומים - פולין כללה בתוכה מיעוטים לאומיים: אוקראינים, בילורוסים, גרמנים וכן כשלושה מיליון יהודים. רק 60% מאוכלוסייתה של פולין היתה פולנית בלאומיותה ואילו 40% הנותרים היו מיעוטים לאומיים מהם כ-3 מיליון יהודים. בעיית המיעוטים החריפה בשל כיבושיה של פולין במזרח אירופה. מנהיגי פולין ובמיוחד המרשל יוזף פילסודסקי, לא השלימו עם הגבולות של פולין במזרח ולכן שאפו להרחיב אותם. שאיפתם היתה להגיע לגבולותיה ההיסטוריים של פולין - שטחים שרובם לא היו מאוכלסים על ידי בני הלאום הפולני. לכן הם כבשו את וילנא - בירת ליטא והסתבכו במלחמה עם ברה"מ והרחיבו את שטח שלטונם במזרח. קיומם של מיעוטים לאומיים בשיעור כה גדול היו אחת מבעיותיה הפנימיות החמורות של פולין. פולין העצמאית לא הצליחה לקשור את המיעוטים השונים למדינה פולנית ועל כן שררה מתיחות בלתי פוסקת ביניהם. בעיה זו החלישה את פולין מבפנים.