סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

המסדר

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השיר מחולק לשני חלקים, כאשר בחלק הראשון מדברים על קצין הס.ס., ובחלק השני- הדובר מדבר על עצמו.

המבנה מדגיש את המפגש הבלתי אפשרי שמתרחש לאורך השיר, בין קצין ס.ס. ליהודי, בין הרוצח לקורבן, בין חי למת, בין ריאלי ללא ריאלי.

בשיר יש שימוש רב באירוניה ובארמזים רבים, שמדגישים את האירוניה.

קצין הס.ס. מתואר באופן אנושי ובזה קיימת אירוניה. הוא עומד, רוקע, קר לו, הוא עובד קשה כדי להתקדם, הוא עושה טעויות, כמו כל אדם. התיאור האנושי הוא אירוני על רקע תפיסת התפקיד של חייל הס.ס., שכביכול תפקידו לא מוסרי, קשוח.

במקביל לתאור האנושי יש הדגשה של פן הרוצח- הוא רוקע ברגליו, עולה בדרגה (צובר כוח) ואפילו הביטוי מלאך, שמתקשר לביטוי "כלו עיניים", יוצר תחושה של משהו מפחיד ומאיים, על רקע הארמז התלמודי.

בתלמוד מופיע המשפט הבא: "אמרו עליו- על מלאך המוות, שכולו מלא עיניים". הארמז התלמודי נותן משמעות נוספת לתאור קצין הס.ס. אנחנו מבינים שהמלאך חרוץ כי הוא הרג יותר ויותר אנשים. הרוצח מקבל גם עוצמה ע"י ההשוואה שלו למלאך המוות, ולכך מתקשר גם ארמז תלמודי נוסף- "הפנקס פתוח והיד רושמת"- המתקשר לפנקס הפתוח של הקצין. הביטוי במקורו מיוחס לאלוהים, שגורל בני האדם בידיו.

אותו אדם הופך להיות אחראי על גורלות האנשים.

הקצין הגרמני מתייחס לאנשים שמולו כגופים ולא כבני אדם, כגופים ולא כאישיות- "מחנה בלב מחנה", "ריבוע".

הביטוי "מחנה בלב מחנה" מתאר את הפנקס שבו הקצין רושם את הדברים, כאשר יש בו שרטוט של המחנה כפי שמורכב פיזית. על הנייר יש לו סכמה משורטטת, אך לעומתה עומדים במחנה אנשים אמיתיים- בני אדם.


בחלק השני של השיר מדבר הדובר בגוף ראשון, כאשר הביטוי הראשון שבו הוא מזכיר את עצמו הוא בהמשך לשורה "מחנה בלב מחנה". המשמעות היא שבתוך המרחב חסר האנושיות, המלא "גופים", קיים האני, האדם, אשר כל שאיפותיו הן להעלם- למות. הדרך שלו להעלם היא, בצורה פרדוקסלית, דרך עצימת עיניים שלו אל מול המציאות.


קיימת השוואה אנלוגית ניגודית ברורה בין הקצין לבין הדובר:


נדמה לו שטעה - אני טעות כולו עיניים - מכבה את עיני הגופים המחכים לו בריבוע - החשבון יעלה בלעדי

ההשוואה מדגישה את הניגוד בין האסיר לקצין, אבל מצד שני יש תחושה שהקצין והאסיר הם מעין ישות אחת, המלאה בסתירות וניגודים בתוכה. שניהם נמצאים כחלק ממכלול האנושות ומייצגים פנים מנוגדות בחברה האנושית.

לקראת סיום השיר, יש שוב ארמז מקראי, שמעלה נימה של תפילה. הארמז לקוח מתהילים כ"ג פסוק 1- "ה' רואי לא אחסר"- בכל מקום שתהיה לי צרה, ה' יהיה איתי. במקרא יש תחושת בטחון של אלוהים- אשר יהיה עם האדם בכל צרה שלא תבוא.

משמעות השיר היא משמעות אירונית, המדגישה את היעדרות ה' בעולם.

בביטוי שבשיר ה' לא מופיע, מה שמדגיש את מעמדו של האדם בעולם – חסר ישע, חסר אחיזה, מעין טעות בעולם. המצב הקיומי של האדם מודגש גם ברצון של האדם להעלם.

גם מבחינת מבנה השיר יש העמדה ניגודית בין הקצין ובין האסיר.

לתחביר בשיר, לפיסוק ולגלישות יש תפקיד משמעותי וחשוב.

הקטע בו מדובר על הקצין הוא קטע בעל מקצב פנימי, יש בו אמירות ברורות, עם פיסוק מאורגן ומשפטים מלאים.

כל זה מדגיש את היציבות של הקצין, את עוצמתו, את התפקיד שיש לו.


לעומת זאת, החלק השני, שהדובר מדבר על עצמו, יש ריבוי של פסיקים, יש משפטים חסרים, שורות קצרות, דבר שמדגיש את מצבו של הדובר, מצב מבולבל, מגומגם, ואת רצונו להעלם.


הביטוי המסיים את השיר, "כאן לעולם", מדגיש את המצב שבו ההתרחשות בין הקצין לאסיר היא לא רק התרחשות חד-פעמית, אלא התרחשות שבאופן סמלי היא אוניברסלית.

תמיד נמצא בעולם מצב בו יהיו כאלה שיהיו נוכחים, ויהיו אשר יהיו חסרים בחשבון הסופי, יהיו אשר יספרו, ויהיו אלה שיחסרו מהספירה.


לסיכום, השיר "המסדר" מתאר סיטואציה מוחשית בתוך מחנה הריכוז, אבל יש לו גם אמירה אוניברסלית בתוך מערכת היחסים של משפחת האדם.



  • בית הספר "כרמל זבולון".