סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

המחרוזת / גאי דה מופאסן

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"המחרוזת"- גאי דה מופאסן

מדובר בסיפור ריאליסטי ( אשר מסתמך על אירועים מהמציאות היומיומית ואפשרי שיקרה ) אשר מסופר על ידי מספר כל-יודע, כלומר מספר אשר נכנס למחשבותיהם של הדמויות והוא יודע כיצד הן מרגישות לאורך העלילה.

באקספוזיציה אנו פוגשים במתילדה לואזל: אישה יפה מאוד, אולם בת למשפחת עובדים. מתילדה חושבת כי בשל תכונותיה הטובות – יופייה, שכלה ועדינותה אין להסתכל על ייחוס משפחתה אלא עליה להינשא לאדם מהמעמד הגבוהה ולחיות חיי פאר ומותרות. אולם לבסוף היא נישאת לאדם מהמעמד שלה- פקיד במיניסטריון לחינוך.
נאמר כי היא נישאה וסבלה ללא קץ - היא דמיינה כי היא חיה בבית עם משרתים, ריהוט כבד ומפואר ואוכלת מאכלים מעודנים בחברת אנשים גבוהים. ברב זמנה החופשי היא פינטזה על צורות חיים שכאלה אותם הכירה מחברה עשירה שהכירה עוד בימי בית הספר, אולם לואזל מיעטה לבקר אותה כי אחר כך הייתה שרוייה בדיכאון בשל הקנאה שאפפה אותה.
חייהם התנהלו במעמד הבינוני אולם היא חשה כי יותר ענייה מכך לא ייתכן שקיים ולכן לא נהנתה אפילו ממה שהיה לה כדוגמת המשרתת.


לאורך הסיפור אנו עדים לאופיו של בעלה השונה ממנה כל כך .
הוא מתפעל מהמרק שהיא מכינה "פשטידת בשר אין טוב ממנו" והוא אוהב אותה עד אין סוף.
הם חיים חיי שגרה עד אשר יום אחד מגיע בעלה מן המשרד עם הזמנה שחשב כי תשמח את אשתו- הזמנה לנשף בבית השר לחינוך.
והנה היא לא רק שאינה מתלהבת היא גם פורצת בבכי ופונה אליו בכעס : מה אתה חושב שעליי ללבוש לאירוע כזה ? , בעלה מנסה להציע את שמלת התיאטרון אולם היא מבטלת זאת בכעס. בעלה שואל כמה תעלה לה שמלה חדשה והיא נוקבת במחיר 400 פרנק- כסכום הכסף שחסך כדי לקנות רובה כדי לצאת עם החברה מהמשרד לצוד בכל סופי השבוע.
הוא מוותר על קניית הרובה למענה והיא קונה שמלה.
כשלושה ימים לפני הנשף הוא רואה אותה מדוכאת ושואל מה קרה היא משיבה כי עדיף שלא תלך היות ואין לה תכשיט הוא מציע פרחים אולם היא טוענת כי היא תיראה ענייה עוד יותר ועדיף שלא תלך.
אז הוא מציע לה ללוות תכשיט מחברתה העשירה והיא מתרצה והולכת אליה. חברתה מציגה בפניה את התכשיטים ואומרת "בחרי לך יקירתי" והיא לא מוצאת דבר.
עד שבמקרה היא פותחת קופסה ממשי שחור ובה מחרוזת יהלומים היא נפעמת ושואלת האם תוכל ללוות את זו וחברתה משיבה- כמובן.
היא מחבקת אותה והולכת לביתה מרוצה.
היא מגיעה לנשף והיא האישה היפה ביותר היא רוקדת עם כל הגברים החשובים וכולם מתעניינים בה.
בעלה השאיר אותה והלך לנמנם בחדר השני בשעה 12 והיא רקדה עד ארבע בבוקר.
אז קם והציע שייסעו.
הוא ניסה להניח עליה את מעיל הישן עליה אולם היא התנערה ממנו כדי שלא ייראו כיצד העוני מולבש על הזוהר.
היא רצה מהר במדרגות והם צועדים זמן רב עד שהם מוצאים כרכרה שתסיע אותם לביתם.
הם מגיעים לביתם והיא מביטה פעם אחרונה במראה לפני שתפשוט את בגדי הנשף והתכשיט אולם המחרוזת לא עוד על צווארה הם מחפשים אותה בבית ומשלא מצאו אותה מר לואזל יוצא בדרך שבאו כדי לחפש אותה הם תולים מודעות עם הצעה לפרס,

אולם דבר לא נמצא אז מציע בעלה שתכתוב לידידתה כי האבזם התקלקל והיא בתיקון וכך ירוויחו זמן חיפוש.
היא מסכימה ובינתיים הם עוברים מחנות לחנות לחפש את השרשרת ולא מוצאים אלא רק איפה נקנתה הקופסה.
הם מוצאים חנות אחת בא יש שרשרת שניראת להם זהה לשרשרת שעבדה, אך, השרשרת עולה 40000 פרנק ואין להם סכום כזה ,אך המוכנהים למכור אותה ב-36000 פרנק. מר לואזל נותן את הירושה שלו מאביו 18 אלף פרנק ומלווה בריבית את היתרה ומביא לחנות סכום של 36000 פראנקים.
הוא מתחייב לשלוש עבודות של תרגום עמודים, לניהול חשבונות, המשך עבודתו במיניסטריון לחינוך.
אשתו נאלצה לפטר את העוזרת, ולשאת בכל עבודות הבית כגון שטיפת כלים וכביסה, הבאת דליי מים מן הבאר ברחוב ובנוסף לכל זאת הם מכרו את ביתם ועברו לגור בשכירות בעליית גג.
חיים אלה נמשכו עשר שנים לאחר עשר שנים הם פרעו את חובם כלפי כולם.
יש לציין כי בכל אותן עשר שנים קשות הגב' לואזל בכל רגע פנוי הייתה יושבת ליד החלון ונזכרת באותו ערב נפלא שחוותה.
לאחר זמן מה באחד מימי ראשון היא פגשה בחברתה הגב' פורסטייה, היא התלבטה אם לגשת או לא ולבסוף ניגשה הגב' פורסטייה לא זיהתה אותה כי נראתה ענייה ובלויה אולם זו הזכירה לה ואמרה לה על גורלה בגלל המחרוזת.
חברתה הנפעמת שאלה האם קנתה לה מחרוזת יהלומים אמיתית והיא ענתה- כן. גב' פורסטייה הסבירה לה כי השרשרת שהשאילה לה הייתה מזויפת.
הסיפור מסתיים עם שלוש נקודות כלומר סוף פתוח. כל אחד יכול להעלות בדעתו סוף אחר וכולם אפשריים מבחינת הסופר.

דמותו של הבעל היא דמות שטוחה הוא מתחילת הסיפור ועד סופו הראה כי הוא אוהב אותה ומוכן להקריב מעצמו למענה הוא אינו מראה כעס עליה או מתלונן הוא חי את חייו מבלי לבוא בטענות.
הוא אחראי ומציאותי ושמח בחלקו ויחד עם זאת הוא מודע לחולשת אשתו לגבי תכשיטים וזוהר לכן הוא מביא את ההזמנה לכן הוא קונה לה שמלה ולכן הוא מציע שתלווה שרשרת מחברתה.
היא לעומתו היא דמות שניתן להתייחס אליה באופן אמביוולנטי- דו ערכי : מצד אחד היא מזויפת כמו השרשרת שלה חייה הם חיי אשליה והיא אינה מציאותית ומצד שני כאשר היא נדרשת לעמוד בחוב היא אינה נשברת אלא הופכת מאוד מעשית היות ונולדה למשפחת עובדים היא יודעת את עבודות הבית ומכאן אנו למדים כי העוזרת הייתה בגדר פינוק ולא הכרח.
היא משתנה מבחינה חיצונית כלפי חוץ היא עובדת קשה כדי להחזיר את חובה ולעמוד בו בכבוד אולם עמוק אי שם בפנים ניכר כי היא עדיין אותה דמות רדודה אשר חולמת בהקיץ על אותו ערב בו התהפכו חייה.
לדעתי היה כאן מקום לצפות לאיזה שהיא חרטה אם לא על מר גורלה שלה אז לפחות כלפי בעלה.
הוא היה צריך לעבוד בשלוש משרות ולוותר על ירושת אביו על מנת לפרוע חוב שנבע כולו מגחמה פרטית של תאווה וחוסר מציאותיות שלה.
דמותה היא הדמות הראשית ודמות הבעל וחברתה הן דמויות משנה אשר נועדו להאיר את דמותה באפיון עקיף- דרך התייחסותה לבעלה אנו למדים כי היא גאוותנית מתנשאת וחושבת כי הוא אינו ראוי לה- בהמשך נראה כי היא אינה ראויה לטוב ליבו.
יחסה כלפי חברתה- סירובה לבקר אותה בשל הידיעה כי לאחר שתחזור ממנה היא תשרה מספר ימים בדיכאון מראה כי היא אדם צר עין כלומר קנאית וכי אינה יכולה להיות חברה אמיתית ולשמוח בשביל חברתה על עושרה.

הסיפור הוא סיפור פואנטה- כאשר אנו מגלים שהמחרוזת מזויפת אנו מבינים את הרמזים שהיו לאורך הסיפור כגון : מדוע בחנות שבה קנתה הקופסה לא נקנתה המחרוזת, מדוע חברתה השאילה לה את השרשרת בקלות שכזאת, מדוע כאשר החזירה לה את השרשרת לאחר שסיפרה לה כי הייתה בתיקון היא לא טרחה לבדוק אם האבזם תקין אלא רק אמרה כי הייתה צריכה להחזירה קודם כי אולי הייתה נזקקת לה.
כל אלה היו בסיפור אולם אנו נתנו להם הסברים שגויים כגון להצעה הנדיבה חשבנו כי היא עשירה ככורח ולכן אין מפריע לה להלוות חפץ כה יקר.
לעובדה שהשרשרת לא נמצאה באף חנות מכובדת פרט לאחרונה לא היה הסבר וכך גם לחוסר האכפתיות שלאחר התיקון, כביכול.
כאשר השרשרת נפלה לא שמעו (יהלומים אמיתיים היו שומעים כאשר הם נופלים)


  • תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.