סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

המאפיינים של המשטר הטוטליטרי ודוגמאות מברית המועצות הקומוניסטית

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאפייני המשטרים הטוטאליטאריים במאה ה-20 והדגמה על המשטר הקומוניסטי בברה"מ

כותרת

בעידן של הדמוקרטיה ההמונית, הטכנולוגיה המתקדמת והלאומיות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, התפתחה שיטה חדשה וייחודית של ממשל דיקטטורי המכונה "טוטליטריות". מקור המילה מלטינית: TOTAL שפירושה "הכול", "מוחלט". הביטוי הבולט והמרכזי של סוג משטר זה הוא השליטה והפיקוח של השלטון בכל תחומי החיים. המשטר הוא ערך עליון שכולם חייבים לציית לו, לחיות ולמות למענו.


המאפיינים של המשטר הטוטליטרי

הדגם התיאורטי הבולט של המשטר הטוטליטרי מבוסס על העקרונות שפיתחו ההיסטוריונים פרידריך ובז'יז'ינסקי, במאמר "קווי האופי של הדיקטטורה הטוטליטרית". הנה לפניכם ששת המאפיינים המרכזיים של המשטר הטוטליטרי:

1. אידיאולוגיה אחת מוחלטת – תורה רעיונית המקיפה ושולטת בכל תחומי החיים של האדם, ועל ידי יישומה היא מבטיחה עתיד מושלם בקץ הימים.

2. מפלגה אחת – מנהיג אחד – בראש המשטר עומדת מפלגה אחת ובראשה, מנהיג יחיד. כל התארגנות פוליטית תיתכן רק במסגרת המפלגתית.

3. תקשורת ותעמולה תחת פיקוח השלטון – כל אמצעי התקשורת, הרדיו, העיתונות ובשלב מאוחר יותר הטלוויזיה, הם במסגרת הפעילות השלטונית ותחת פיקוחה.

4. שליטה ופיקוח על חיי הפרט – האזרחים נמצאים תחת השגחה של משטרה חשאית המשתמשת בסוכנים סמויים ובהלשנות.

5. טרור מטעם המדינה – המדינה משתמשת באמצעי טרור והפחדה כלפי אזרחיה, במטרה למנוע התנגדויות לשלטון ולמשטר.

6. פיקוח וניהול מרכזי של הכלכלה – כל הגופים הכלכליים, כולל איגודים שאינם לגמרי כלכליים, נשלטים על ידי המדינה.

המשטר הטוטליטרי הושם בכמה מדינות במחצית הראשונה של המאה ה-20 כמו: גרמניה, איטליה, ספרד ורוסיה. ההבדלים ניכרים בתנאים, בהצלחה ובטוטאליות של התופעה המשתנות ממדינה למדינה. הטוטליטריות היא דגם הניתן לשינוי, שכן המאפיינים שלו מיושמים בכל מדינה באופן שונה ובתקופה אחרת.

מהם התהליכים שסייעו להתפתחות המשטרים הטוטליטריים [הסיבות / הרקע]

לפניכם חמישה מהתנאים שסייעו למשטרים הטוטליטריים להתפתח במחצית הראשונה של המאה ה-20:

1. התפתחות הדמוקרטיה המודרנית – בתקופה זו השליטים היו תלויים בעם בכדי להיבחר, והמפלגות הפעילו אמצעי תעמולה כדי לגייס תמיכת ההמונים. התמיכה עזרה לשליטים הטוטליטריים לעלות כשהציגו עצמם "כדמוקרטיים" בזכות תעמולה טובה ושקרית.

2. תהליכי המודרניזציה והתיעוש – שני תהליכים אלה הגבירו את חוסר הביטחון הכלכלי והמורל הירוד שהרגישו ההמונים. המשטרים הטוטליטריים ניסו לתת להם מענה למצוקות של ההמונים לאור ההתפתחויות.

3. פיתוח הטכנולוגיה – התחבורה, שסייעה למעבר מהיר של רעיונות ממקום למקום, ותקשורת ההמונים היו בין האמצעים הטכנולוגיים שאפשרו למשטרים הטוטליטריים לצמוח ולהישאר בשלטון.

4. משבר במדינות וחוסר יציבות בגלל תוצאות מלחמת העולם הראשונה – המלחמה הגדולה גרמה לאובדן של כ-13 מיליון חיילים ואזרחים ("בני הדור האבוד"), למשברים כלכליים ולאבטלה. כל אלה דחפו את ההמונים להצטרף לפתרונות קיצוניים. כמו כן, המשטרים הטוטליטריים לא קיבלו את הסכמי השלום בסיום המלחמה, הם ראו בהם השפלה ובגידה וכדי להנציח את הנופלים – הכוח, ההקרבה והאלימות היו בעיניהם ערך.

5. משבר האליטות או ההנהגה – במקומות שהשלטון התפרק כתוצאה מהמשברים של אותם ימים היה אי סדר שלווה באלימות. האזרחים ציפו שיגיע "אדם חזק" שיעשה סדר, אפילו במחיר של שלילת הדמוקרטיה.


עליית השלטון הקומוניסטי בברית המועצות – רקע היסטורי קצר

בסיומה של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) נותרה הקיסרות הרוסית עם נזקים כבדים בתחום הכלכלי, הצבאי והפוליטי, ועם אובדן של שניים וחצי מיליון חיילים. בשנת 1917 פרצה מהפכה ברוסיה, במהלכה סולקו הצאר וממשלתו. במקומם הוקמה ממשלה זמנית אשר לא הצליחה להתמודד עם תיקון נזקי המלחמה והבעיות שנוצרו בעקבותיה. במקביל חלה עליה חדה בתמיכה במפלגה הבולשביקית, אשר בראשה עמד לנין. המפלגה שמה לה למטרה לא רק את החלפת שלטון, אלא גם את שינוי שיטת המשטר הפוליטי והחברתי בהתאם לעקרונות הסוציאליזם – תחת הסיסמה שטבע לנין: "השלטון למועצות, אדמה לאיכרים, לחם לנצרכים, שלום לכל".

עיקרי המשטר הקומוניסטי המפלגה הבולשביקית ומנהיגה לנין דגלו באידיאולוגיה הקומוניסטית, כפי שבאה לידי ביטוי במסמך שכתבו ההיסטוריונים הגרמנים קרל מארכס ופרדריך אנגלס - "המניפסט הקומוניסטי" (1848). הם שאפו ליישם לאורו השקפת עולם חדשה שתשנה את כל תחומי החיים ברוסיה. עיקרי התהליך והדגם החברתי-כלכלי-פוליטי, שאותו הציע המניפסט הקומוניסטי היו:

1. קיומו של הקפיטליזם- מעמד בורגני הצובר הון ומנצל את מעמד הפועלים (הפרולטריון)

2. מספרם של הפועלים הולך וגדל, ומעמדם הכלכלי הולך ומדרדר.

3. חוסר השוויוניות יוביל למהפכה שבה ישלוט הפרולטריון,

4. תחת השלטון הדיקטטורי של הפרולטריון, תקום חברה שוויונית נטולת מעמדות.

5. כל פועל יתרום את חלקו לפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו.

המהפכה הסתיימה בניצחון הקומוניסטים בייסוד ברית המועצות. בראש המדינה עמד מנהיג המהפכה, לנין. ב-1921 מתחילה הידרדרות בבריאותו של לנין, ובשנת 1922 הוא נכלא בביתו עד למותו שנתיים לאחר מכן. בכך החל מאבק על הנהגת המפלגה בין שר החוץ לאון טרוצקי לבין השר לענייני מיעוטים יוסף סטלין. המאבק יסתיים בהרחקתו של טרוצקי, ניצחון יריבו סטאלין ומיסודה של הדיקטטורה הסטליניסטית.


פעולותיו של סטלין ליישום עיקרי השלטון הטוטליטרי

סטלין המשיך את דרכו של לנין ושליטתו כמזכיר המפלגה הקומוניסטית אפשרה לו למנות את נאמניו ולפטר את מתנגדיו. המטרה המרכזית של סטלין הייתה להפוך את ברית המועצות מארץ נכשלת למעצמה מודרנית וחזקה. כדי להשיג את המטרה נקבעו החל משנת 1928 תכניות החומש. כל תכנית יועדה ליישום בחמש שנים, והן נמשכו עד פתיחת מלחמת העולם השנייה. מה שהשיגו התכניות היה תיעוש המהיר של ברית המועצות המלווה בתהליך של הפעלת טרור וכפייה – תהליך שיצר אוכלוסייה צייתנית ומפוחדת.

הפעולות של סטלין:

תיעוש האמצעים להפיכת ברית המועמות למעצמה טכנולוגית, ולבניית מעמד פועלים נרחב היו: • הקמת תעשיה כבדה: הקמת סכרים, תחנות כוח ומפעלי מכונות חקלאיות. • ביטול בעלותם של האיכרים על האדמה במטרה שיעברו לעיר ויהוו מעמד חדש – הפרולטריון. • החלשת כוחם של האיכרים והפיכתם לפועלים התלויים בשלטון, שאמור להכשירם ועל ידי כך ליצור את נאמנותם.

חינוך המטרות החשובות של סטלין בתחום זה היו ביטול הבערות, קידום ההשכלה במדינה וחיזוק הנאמנות לקומוניזם. בתקופת תכניות החומש הוקמו אלפי בתי ספר ומוסדות להשכלה טכנולוגית. הושם דגש על מקצועות טכניים, תוך מתן עדיפות לטיפוח מדעי הטבע. תכניות הלימודים חפפו את ערכי המשטר וספרי הלימוד היו בפיקוח של השלטונות. בני הנוער השתייכו למסגרת בולשביקית – כמו בתנועת הנוער "קומסומול" – במטרה ליצור נאמנות וצייתנות למשטר.

קולקטיביזציה (הפיכת החקלאות לשיתופית)ודיכוי האיכרים המטרות של התהליך היו: העלאת הפריון, יצירת חקלאות שיתופית וחיסול יכולת האיכרים להתנגד לשלטון. סטלין ניהל מאבק אלים כנגד ה"קולאקים" (בעלי האגרוף) – כינוי לאיכרים אמידים שהתנגדו לקולקטיביזציה. הכוונה הייתה לארגן את החקלאות בצורה שיתופית, וכשהתברר שהאיכרים לא ממהרים לבצע קולקטיביזציה הוכרז ב-1930 על הקמתם של "קולחוזים" – משקים שיתופיים שהוקמו לאחר הפקעת קרקעותיהם של הקולאקים. קבוצה שהפעילה משק משותף כללה בממוצע 70-100 משפחות ששכרו מהמדינה את האדמה, את בעלי החיים ואת הציוד החקלאי הקל. בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 ישבו כ-95% מהאיכרים בברית המועצות במשקים השיתופיים.

לאחר מספר שנים בשלטון, כמחליפו של אבי המהפכה הקומוניסטית, לנין, המשיך סטלין לבסס את שלטונו הטוטליטארי במדינה באמצעים הבאים:

א. חוקת 1936 חוקה "המתחזה" לדמוקרטית, המעניקה לכאורה זכויות אדם ואזרח רבות כמו: בחירה כללית לכל אדם מגיל 18 ומעלה, חופש דיבור, חופש עיתונות, חופש התארגנות, הגנה בפני פגיעה גופנית, שמירה על שלמות בתי התושבים וכו'. אולם, המימוש של הכתוב במסמך משנת 1936 היה זניח ביותר. ברית המועצות הייתה מדינה טוטליטארית שפוגעת בזכויות האדם הבסיסיות.

ב. משפטי הטיהורים בין השנים 1935-1938 נערכה סדרה של משפטי "טיהור" בהם הועמדו לדין חברי מפלגה אשר השמיעו ביקורת נגד המשטר. בסיומם של המשפטים הם הוצאו להורג. היו אלה אנשים שסטאלין ראה בהם יריבים פוליטיים פוטנציאליים, למרות שהם היו אנשים שתמכו בו במאבקו נגד טרוצקי, כמו: • זינובייב ממייסדי המפלגה הבולשביקית. • קמנייב, בעל תפקידים מרכזיים במפלגה. • בוכרין, בכיר במפלגה שיצא נגד תכניות החומש של סטאלין. 100 מתוך 139 חברי הוועד המרכזי חוסלו בשנות הטיהורים. כמו-כן, הורחקו מאות אלפים מהמפלגה ומיליוני רוסים הוגלו למחנות בסיביר. משפטי הטיהור היו משפטי ראווה, שנועדו "לנקות" את שורות המפלגה מגורמים שהזיקו לה. המשפטים התנהלו בדלתיים פתוחות וסוקרו באמצעי התקשורת.

ג. תעמולה ופולחן האישיות התעמולה הייתה לא רק סביב המשטר הקומוניסטי, אלא התמקדה בעיקר במנהיג היחיד והנערץ. סטלין כונה "שמש העמים" ו"האב הגדול". תמונותיו נתלו ברחובות, בכיכרות ובבנייני ציבור והתקשורת חלקה לו שבחים. פולחן האישיות בא לידי ביטוי בכך שהציגו אותו כגאון כלכלי, מנהיג כריזמטי ועל אנושי היודע הכל

ד. מדע ותרבות לראש מסע התעמולה בתחום התרבות מינה סטלין את ז'דאנוב, שהיה מקורבו. באותה עת הודגשה התרומה הרוסית לתרבות האנושית ולקידום המדע על ידי ממציאים רוסים. הם כביכול המציאו את הרדיו, גילו את הפניצילין, והיו אחראים לרוב ההמצאות של המאה ה-20. ספרות ואמנות מערבית הוכרזו כ"מרעילות" נפש!!

ה. מדיניות החוץ בזמן המהפכה של 1917, הייתה ברית המועצות מבודדת בעולם ואף מנודה מבחינה כלכלית, בשל חששם של המדינות הדמוקרטיות מפני התפשטות הקומוניזם. במשך הזמן חודשו הקשרים עם מעצמות המערב ובאמצע שנות השלושים של המאה ה-20 התקבלה ברית המועצות לארגון "חבר הלאומים". ברית המועצות הייתה, לפחות בהתחלה, מתנגדת של הפאשיזם והנאציזם. לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב באוגוסט 1939 (עליו תלמדו בהמשך החומר) ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה השתנו פני הדברים והם הפכו להיות בני ברית של הנאצים. ההתקפה של גרמניה על ברית המועצות ביוני 1941 הוכיחה את טעותו של סטלין בהערכת המצב ורק לאחר שלוש שנים של לחימה עיקשת, עקובה מדם ורווית קרבנות, ניצח הצבא האדום את גרמניה, והביא לשחרור מרבית מדינות המזרח.

סטלין המשיך לשלוט ביד רמה בברית המועצות עד למותו בשנת 1953. ממשיכי דרכו שמרו על המשטר הטוטליטארי בברית המועצות, אך באופן אכזרי פחות, עד לנפילת ברית המועצות והתפרקותה בשנת 1990.

נקודות סיכום: מאפייני הטוטליטריות בברית המועצות: 1. אידיאולוגיה אחת – קומוניסטית 2. מדינת מפלגה אחת – המפלגה הקומוניסטית 3. מנהיג אחד ויחיד – לנין ובהמשך סטלין. 4. שימוש באמצעי טרור – הוצאות להורג והגלייה לסיביר 5. שליטה על התעמולה – חינוך קומוניסטי ופולחן אישיות למנהיג 6. שליטה על המערכת הכלכלית – תכניות חומש 7. האויב המשותף לכל העם (אמיתי או מדומיין) המאיים על המשטר והחברה – הקפיטליזם.