סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הלכתי -מלכים ב' פרק ט'

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלכים ב' פרק ט'

הערה: פרק זה דורש ידע בקיאותי והבנת מוקדים מרכזיים בו בלבד.

חלוקת הפרק לנושאים:

  • א' – י' – אלישע שולח אחד מבני הנביאים למשוח את יהוא למלך על ישראל
  • י"א – כ"ו –יהוא מתקבל למלך, והוא הורג את יורם בן אחאב
  • כ"ז – ל"ז – יהוא הורג את אחזיה מלך יהודה ואת איזבל

פסוקים א' – י' – אלישע שולח אחד מבני הנביאים למשוח את יהוא למלך על ישראל

הערה: הפרק הקודם הסתיים בכך שיורם בן אחאב חטף תבוסה במלחמה נגד ארם ולכן הוא פצוע, ואחזיהו בן יהורם בא לבקר אותו. הפרק שלנו פותח באותו זמן שאחזיהו בא לבקר את יורם בן אחאב.

פסוק א' – ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים [חז"ל אומרים שזה יונה הנביא] ויאמר לו: חגר מתניך (=התכונן לצאת לדרך) וקח את פך (=כד) השמן הזה בידך, ולך אל רמות גלעד.

פסוק ב' – ובאת לשם, וראה (=וחפש) שם את יהוא בן יהושפט בן נמשי, ובאת ואמרת לו לקום ולעזוב את כל חבריו ולבוא איתך אל חדר בחדר (=חדר פנימי).

פסוק ג' – ולקחת את פך השמן, ויצקת (=ושפכת מהפך שמן) על ראשו, ואמרת – כה אמר ה': משחתיך למלך אל (=על) ישראל! אח"כ פתח את הדלת של החדר ונוס (=וברח) מהר ואל תחכה אפילו רגע אחד (כי אם יוודע הדבר למלך ישראל הנוכחי, יורם בן אחאב, אז הוא יהרוג אותך ללא היסוס).

פסוק ד' – וילך הנער, הנער הנביא, אל רמות גלעד.

פסוק ה' – ויבוא והנה שרי החיל יושבים, ויאמר הנער אליהם: יש לי דבר לומר לך, שר. ויאמר יהוא: אל איזה שר מכל אלה שכאן אתה מתכוון? ויאמר הנער: אליך השר.

פסוק ו' – ויקום יהוא ויבוא עם הנער הביתה (=לחדר הפנימי) ויצוק השמן אל ראשו, ויאמר לו – כה אמר ה' אלה-י ישראל: משחתיך למלך אל (=על) עם ה', אל (=על) ישראל.

פסוק ז' – והכיתה את בני בית אחאב אדוניך ונקמתי דמי עבדי הנביאים ודמי כל עבדי ה' מיד איזבל (שהרגה את כולם, כפי שראינו במלכים א', פרק י"ח, פסוק ד' ופסוק י"ג).

פסוק ח' – ואבד כל בית אחאב, והכרתי לאחאב משתין בקיר (=והכרתי את בית אחאב עד שלא יישאר אפילו בן דעת אחד ממנו) ועצור ועזוב (=ואכרית גם את כל העושר העצור בבית ואת כל המקנה שנעזב בשדה) בישראל (=וזה יהיה בפרסום רב, כל ישראל ידעו מכך). [ודברי אלישע כאן הם בדיוק אותם דברי אליהו במלכים א', פרק כ"א, פסוק כ"א.]

פסוק ט' – ונתתי את בית אחאב כבית ירבעם בן נבט וכבית בעשא בן אחיה. [ופסוק זה דומה למלכים א', פרק כ"א, פסוק כ"ב.] פסוק י' – ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל (=בבקעת יזרעאל) ואף אחד לא יקבור אותה [וזה דומה למלכים א', פרק כ"א, פסוק כ"ג] – ויפתח הנער הנביא את הדלת ויברח. הערה: פסוקים ח' – י' בפרקנו מאוד דומים לנבואת אליהו, במלכים א' כ"א, כ"א – כ"ג!

פסוקים י"א – כ"ו – יהוא מתקבל למלך, והורג את יורם בן אחאב

פסוק י"א – ויהוא יצא אל עבדי אדוניו (=שרי החיל של יורם בן אחאב שישבו איתו מקודם), ויאמר לו אחד מהם: השלום דיבר הנביא? מדוע בא המשוגע הזה אליך? ויאמר אליהם יהוא: אתם יודעים מי זה האיש ואת מה שהוא אמר לי…

פסוק י"ב – ויאמרו: שקר! (=לא, אנחנו לא יודעים!) הגד נא לנו מה הוא אמר. ויאמר להם יהוא כזאת וכזאת אמר אלי [כלומר יהוא סיפר להם במדויק את דבריו] אותו הנער הנביא לאמר: כה אמר ה' משחתיך למלך אל (=על) ישראל!

פסוק י"ג – וימהרו השרים ויקחו איש בגדו, וישימו את הבגדים תחתיו אל גרם המעלות (=כלומר הם פרשו את הבגדים על מדרגות שהיו שם כדי לתת כבוד ליהוא וכדי שהוא ישב מעל כולם), ויתקעו בשופר ויאמרו: מלך יהוא!

פסוק י"ד – ויתקשר יהוא בן יהושפט בן נמשי אל יורם (=יהוא תקשר עם השרים שלו מרידה ביורם), ויורם היה שומר ברמות גלעד – הוא וכל ישראל מפני חזאל מלך ארם. (כלומר היה מערך הגנה גדול של ישראל מפני תקיפה שעלולה לבוא מארם.)

פסוק ט"ו – וישוב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל מן המכים (=הפצעים) שהוא ספג מחיילי ארם בהלחמו את (=נגד) חזאל מלך ארם (וראינו זאת כבר מקודם בפרק ח' פסוק כ"ט). ויאמר יהוא לשרי החיל של יורם: אם יש נפשכם (=אם ברצונכם שאמלוך) אל יצא פליט (=אדם שבורח) מן העיר (=מן רמות גלעד, מהמלחמה שם) ללכת להגיד ביזרעאל (=להגיד ליורם על המרידה בו, כי אז יורם ינקוט צעדים של הגנה על עצמו).

פסוק ט"ז – וירכב יהוא וילך יזרעאלה כי יורם שוכב (פצוע) שם, ואחזיה מלך יהודה ירד לראות את יורם (כפי שגם צוין בסוף פרק ח').

פסוק י"ז – והצופה (=והחייל שעומד על מגדל ומביט למרחקים ומזהיר את העם) עומד על המגדל ביזרעאל, וירא את שפעת (=תזוזת) יהוא (כלומר הוא ראה תזוזה של סוסים מרחוק) ויאמר הצופה ליהורם המלך: שפעת (=תזוזה של סוסים) אני רואה (והצופה לא ידע שזה יהוא הוא זה שבא)! ויאמר יהורם: קח רוכב סוס ושלח אותו לקראתם, ויאמר להם: השלום? (=האם אתם באים לשלום לעיר יזרעאל או למלחמה עליה?)

פסוק י"ח – וילך רוכב הסוס לקראתם, ויאמר – כה (=כך) אמר המלך: השלום? ויאמר יהוא אליו: מה לך ולשלום? (=מה אכפת לך אם אבוא לשלום או למלחמה?) סוב אל אחרי (=הצטרף לאנשי ואל תשוב אל המלך)! ויגד הצופה למלך לאמר: בא המלאך (=רוכב הסוס השליח) עד אליהם, ולא שב…

פסוק י"ט – וישלח המלך רוכב סוס שני לבוא אליהם, ויאמר – כה אמר המלך: שלום? ויאמר יהוא: מלך ולשלום? סוב אל אחרי! [קורה אותו דבר כמו עם הרוכב הראשון.]

פסוק כ' – ויגד הצופה למלך לאמר: בא גם הרוכב השני עד אליהם ולא שב, והמנהג כמנהג יהוא בן (בנו של) נמשי כי בשגעון ינהג (=יהוא רכב על המרכבה במהירות מהירה מאוד, ממש כמו משוגע). פסוק כ"א – [יורם שומע את דברי הצופה שבפסוק הקודם וישר מתכונן] ויאמר יהורם לאחד מעבדיו: אסור (=קשור הסוסים למרכבה) – ויאסור רכבו. ויצא יהורם מלך ישראל ואחזיהו מלך יהודה איש במרכבתו, ויצאו לקראת יהוא וימצאוהו בחלקת נבות היזרעאלי. [על נבות היזרעאלי והכרם שלו ראינו במלכים א', פרק כ"א.]

פסוק כ"ב – ויהי כראות יהורם את יהוא, ויאמר לו: השלום יהוא? (=יהוא, אתה בא לשלום או למלחמה?) ויאמר לו יהוא: מה השלום (שאתה ראוי אליו) עד (=בעוד) זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים (מוסיפים להתקיים בממלכה)? [כלומר איזה שלום ראוי להיות לך בעוד שכל טקסי העבודה הזרה והכשפים המקוללים האלה מתקיימים בממלכה שלך?]

פסוק כ"ג – ויהפוך יהורם ידיו (שאוחזות בסוסים, כדי להפנות את מרכבתו אחורה) וינוס (=ויברח) ויאמר אל אחזיהו: מרמה אחזיהו! (=מעשה בגידה, אחזיהו!)

פסוק כ"ד – ויהוא מילא ידו בקשת (=דרך חץ בקשת) וירה את החץ על יהורם בין זרועיו (=בין הכתפיים שלו), ויצא החצי (=החץ) מלבו, ויכרע יהורם על ברכו במרכבתו, והוא התחיל לגסוס למוות.

פסוק כ"ה – ויאמר יהוא אל בדקר (שם של אדם) שהיה שלישו (=קצין בדרגה גבוהה של יורם): שא את גופתו והשלך אותה בחלקת השדה של נבות היזרעאלי, ותן דעתך לזכור שכאשר אני והיית רכבנו צמוד לאחאב אז ה' הביא עליו את המשא (=דבר הנבואה) בפי אליהו ואנחנו שמענו את הנבואה הזו. [ובנבואה הזו הכוונה לנבואה במלכים א', פרק כ"א, פסוקים כ"א - כ"ב, בה נאמר לאחאב שהוא וכל ביתו יהרגו.]

פסוק כ"וממשיך יהוא בדבריו לשליש: אני נשבע בשם ה' שאת דמי נבות ואת דמי בניו (שגזל אחאב מהם את נחלתם) ראיתי אמש בנבואה - וזה נאם ה' (=דברי ה') שאמר אליהו בשם ה' שבחלקה הזו של נבל הוא ישלם מידה כנגד מידה לאחאב ולביתו. ואומר כעת יהוא לשליש: ועתה, שא את גופת יורם והשלך אותה בחלקה כדבר ה'.

פסוקים כ"ז – ל"ז –יהוא הורג את אחזיה מלך יהודה ואת איזבל

פסוק כ"ז – ואחזיהו מלך יהודה ראה (מה שעשה יהוא ליורם), וינוס (=ויברח) דרך בית הגן, וירדוף יהוא אחריו, ויאמר יהוא לשריו: גם אותו הכוהו (=תהרגו) בעודו יושב במרכבה! ויכו אותו במעלה גור שזה מקום אשר סמוך ליבלעם (שם של עיר), וינוס אחזיהו (לאחר שנפצע קשות) אל מגידו וימות שם. הערה: רק כדי לא להתבלבל – ה"אחזיהו" שעליו מדובר כאן הוא אחזיהו בן יהורם (מלך יהודה), ויש גם אחזיהו בן אחאב (מלך ישראל) שלא קשור לפרק זה בכלל – אותו אחזיהו בן אחאב, ראינו עליו במלכים א', פרק כ"ב, בסוף הפרק.

פסוק כ"ח – וירכיבו אותו עבדיו (של אחזיהו) ויביאו אותו לירושלים, ויקברו אותו בקבורתו עם אבותיו בעיר דוד.

פסוק כ"ט – ובשנת 11 שנה ליורם בן אחאב מלך אחזיהו על יהודה. [פסוק זה בא לסכם לנו שאחזיהו בן יהורם מלך שנה אחת ביהודה, וזה היה בשנת 11 ליורם בן אחאב.]

פסוק ל' – ויבוא יהוא ליזרעאל, ואיזבל שמעה (על כך שהוא הרג את הבן שלה יורם, ואת אחזיהו ושהוא כעת בא ליזרעאל, איפה שהיא נמצאת), ולכן היא צבעה את עיניה בצבע פוך (=כחול שחור) ותיטב את ראשה (=יפתה את התסרוקת שלה) ותשקף בעד החלון (=ותשקיף החוצה מהחלון). [והיא עשתה זאת כדי למצוא חן בעיני יהוא לבל יהרגנה.]

פסוק ל"א – ויהוא בא בשער (של היכל המלך אחאב), ותאמר לו איזבל: השלום? (=האם תרצה להיות עמי בשלום?) זמרי הורג אדוניו (היא כינתה אותו כך כי גם זמרי הרג את המלך אלה בן בעשא, והיא רצתה בדברים אלו להחניף לו ולמצוא חן בעיניו.)

פסוק ל"ב – וישא יהוא פניו אל החלון, ויאמר: מי איתי מי? (=מי בכם בא לעזרתי?) וישקיפו (מהחלון שליד החלון של איזבל) שנים שלושה סריסים (=הרבה שומרים שהיו ממונים על בית הנשים של אחאב). [שניים שלושה = הרבה.]

פסוק ל"ג – ויאמר יהוא לסריסים: הזיזו אותה מן החלון להפילה לארץ! וישמטו אותה, ויותז מדמה אל הקיר (של ההיכל) ואל הסוסים, וירמוס אותה יהוא ברגליו.

פסוק ל"ד – ויבוא יהוא עם אנשיו להיכל אחאב ויאכל וישתה, ויאמר להם: פקדו נא (=זכרו נא) את הארורה הזאת וקברו אותה, כי בת מלך היא. (היא הייתה בת של מלך מאומות העולם, אך בכל זאת צריך לנהוג כבוד בכל נכבד מאומתו.)

פסוק ל"ה – וילכו לקבור אותה ולא מצאו בה (=בגופתה) אלא רק גולגולת, רגליים וכפות הידיים. [ואכן נבואת אליהו (מלכים א', פרק כ"א, פסוק כ"ג) התקיימה, הכלבים אכלו את כל חלקי גופתה. וזה שלא אכלו את הגולגולת הרגליים והידיים - חז"ל מסבירים שאיברים אלו נשמרו כי בהם היא שימחה כלות שעברו סמוך להיכלה – הא רקדה ברגלה, מחאה בכפיה והניעה את ראשה בשביל לשמח אותן.] הערה נוספת: בפסוק י' לעיל ניבא הנער הנביא שלא יהיה מי שיקבור את איזבל כי הכלבים יאכלו את גופתה. מכאן שנבואת הנער הנביא ונבואת אליהו הן נבואות מקבילות.

פסוק ל"ו – וישובו אנשי יהוא ליהוא, ויגידו לו על מה שקרה לגופתה, ויאמר יהוא: דבר ה' הוא אשר דיבר ביד עבדו אליהו התשבי לאמר: בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את בשר איזבל.

פסוק ל"ז – והייתה נבלת איזבל כדומן (=כזבל) על פני השדה בחלק יזרעאל, עד אשר לא אמרו הבריות על הגופה שלה: זאת גופת איזבל!


  • תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.