סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הלכתי -מלכים ב' פרק ז'

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלכים ב' פרק ז'

הערה: פרק זה דורש ידע בקיאותי והבנת מוקדים מרכזיים בו בלבד.

חלוקת הפרק לנושאים:

  • א' – ב' – נבואת אלישע על ביטול גזירת הרעב, ולעגו של שליש המלך
  • ג' – ח' – ארבעת המצורעים באים למחנה ארם וה' מניס את מחנה ארם
  • ט' – ט"ו – הבשורה על מנוסת ארם
  • ט"ז – כ' – ביזת מחנה ארם. מות שליש המלך כמאמר הנביא אלישע

פסוקים א' – ב' – נבואת אלישע על ביטול כזירת הרעב, ולעגו של שליש המלך

פסוק א' – (הפרק הקודם הסתיים כשמלך ישראל הגיע אל בית אלישע שבו נמצאים אלישע והזקנים, המלך התחרט ומנע משליחו להרוג את אלישע, ויש רעב בשומרון, עיר הבירה של ארץ 10 השבטים, בגלל מצור של ארם על העיר.) ויאמר אלישע (למלך ולזקנים): שמעו דבר ה' – כה (=כך) אמר ה': כעת מחר (=בדיוק מחר) תהיה סאה סולת נמכרת בשקל, ו 2 סאים של שעורים ימכרו גם בשקל בשער שומרון (=בשוק התבואות הסמוך לשער העיר). [כלומר המצב של הרעב יסתיים, ותהיה צמיחה כלכלית.]

פסוק ב' – ויען השליש (=הקצין בדרגה גבוהה) אשר למלך נשען על ידו (=אשר מתלווה למלך) את איש האלה-ים (=אלישע) ויאמר לו: בטח ה' עושה ארובות (=חלונות) בשמיים שמשם הוא יוריד גשם, אתה טוען שיהיה טוב מחר?? ויאמר אלישע: הנך תראה בעיניך שכך יהיה, אבל אתה - לא תספיק לאכול מכל התבואה הזו.

פסוקים ג' – ח' – ארבעת המצורעים באים למחנה ארם וה' מניס את מחנה ארם

פסוק ג' – וארבעה אנשים היו מצורעים, והם עמדו בפתח שער העיר השומרון, ויאמרו איש אל רעהו (=חברו): למה אנחנו יושבים פה עד אשר נמות ברעב?

פסוק ד' – אם אמרנו נבוא לעיר – והרעב בעיר ונמות שם, ואם ישבנו פה – נמות, אז לכן – בואו נלך אל מחנה ארם, אם הם יחיו אותנו אז נחיה, ואם יהרגו אותנו אז נמות.

פסוק ה' – ויקומו בנשף (=בערב) לבוא אל מחנה ארם, ויבואו עד קצה מחנה ארם והנה אין שם איש.

פסוק ו' – [ומתאר הכתוב למה אין שם איש.] וה' השמיע במחנה ארם קולות סוסים, מרכבות וחיילים בכמות רבה – ויאמרו (במחנה ארם) איש אל אחיו: הנה שכר עלינו מלך ישראל את מלכי החיתים ואת מלכי מצרים לבוא עלינו!

פסוק ז' – ויקומו (מחנה ארם) וינוסו בנשף (=בערב) ויעזבו את אהליהם ואת סוסיהם ואת חמוריהם כאשר היא (=כפי שהם, כלומר כפי שהם היו ערוכים במערך צבאי ללא שינוי), וינוסו אל נפשם (=וינוסו להציל את נפשם והשאירו פשוט הכל מאחורה, אפילו כספם).

פסוק ח' – ויבואו המצורעים האלה עד קצה המחנה, ויבואו אל אוהל אחד ויאכלו וישתו, וישאו משם (במשא) כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמינו (=ויחביאו את הכל במחבוא), וישובו למחנה ארם ויבואו אל אוהל אחר וישאו משם גם כסף זהב ובגדים, וילכו ויטמינו.

פסוקים ט' – ט"ו – הבשורה על מנוסת ארם

פסוק ט' – ויאמרו (המצורעים) איש אל רעהו: לא כן (=לא בסדר) אנחנו עושים, היום הזה יום בשורה הוא, ואנחנו מחשים (=שותקים), ואם נחכה עד אור הבוקר נמצא עוון (=אנחנו נתחייב למלכות בעונש כבד), ועתה לכו ונבואה ונגידה (הבשורה) לבית המלך.

פסוק י' – ויבואו ויקראו אל שומרי שער העיר שומרון, ויגידו להם לאמר: באנו אל מחנה ארם, והנה אין שם איש וקול אדם, כי אם רק הסוסים והחמורים אסורים (=קשורים לאבוסיהם [=לכלים שבהם נותנים להם אוכל] ), והאוהלים נשארו כפי שהם.

פסוק י"א – ויקראו השומרים אל שומרי שערי בית המלך ויעבירו להם את המסר, ושומרי בית המלך העבירו את המסר הלאה והוא העובר הלאה והלאה עד למלך.

פסוק י"ב – ויקום המלך לילה (=בלילה), ויאמר אל עבדיו: אגידה נא לכם את אשר עשו לנו ארם – הם ידעו כי רעבים אנחנו, ולכן הם יצאו מהמחנה שלהם כדי להתחבא בשדות לאמר: כאשר יצאו ישראל מן העיר – נתפוש אותם חיים והעיר שומרון תהיה שלנו.

פסוק י"ג – ויען אחד מעבדי המלך ויאמר: יקחו רוכבים את 5 הסוסים שנשארו בשומרון, ואין סכנה לחייהם בכזה דבר כי בכל אופן הנם (=הם, הסוסים) נמצאים בסכנה כמו כל המון ישראל אשר נשארו בשומרון, והם (=הרוכבים) נמצאים בסכנה כמו כל האנשים שמתו כבר ברעב – ולכן נשלח את הרוכבים האלה למחנה ארם ונראה מה יקרה.

פסוק י"ד – ויקחו שני רוכבים 2 סוסים (שהיו ה 2 הכי טובים מכל 5 הסוסים), וישלח אותם המלך אחרי מחנה ארם לאמר: לכו וראו.

פסוק ט"ו – וילכו אחריהם (=אחרי חיילי ארם הבורחים) עד הירדן, והנה כל הדרך מלאה בגדים וכלים אשר השליכו ארם בחפזם (לברוח), וישובו השליחים ויגידו למלך.

פסוקים ט"ז – כ' – ביזת מחנה ארם. מות שליש המלך כמאמר הנביא אלישע

פסוק ט"ז – ויצא העם ויבוזו (=ויקחו בשלל) את מחנה ארם, ואכן הייתה סולת נמכרת בשקל ו 2 סאים של שעורים בשקל כדבר ה' (שראינו בפסוק א').

פסוק י"ז – והמלך הפקיד (=מינה לתפקיד) את השליש (=הקצין רם הדרג שלו, שראינו בפסוק ב') אשר נשען על ידו (=התלווה אליו) לשמור על שער העיר, וירמסו אותו העם בשער (כלומר המון שלם רץ לקחת שלל ופשוט דרס אותו) וימות כאשר (=כפי ש) דיבר איש האלה-ים בביתו כשהגיע המלך אליו. [וכל זאת כפי שראינו בפסוק ב'.]

פסוקים י"ח, י"ט וכ' חוזרים על מה שראינו בפסוקים א'-ב' ובפסוק י"ז, והחזרה על אותו דבר באה לחיזוק העניין


  • תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.