סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הזר / אלבר קאמי

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניתן למצוא קובץ המכיל סיכום על היצירה קובץ:הזר.doc. רצוי להעביר את הסיכום לפורמט וויקי.


פרטים ביוגראפיים

קאמי נולד להורים צרפתים באלג'יר ב1913 ומת בתאונה בצרפת ב1960.

במהלך חייו חווה קאמי שתי מלחמות עולם, את מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת השחרור באלג'יריה. אירועים אילו השפיעו על תפיסת עולמו ובאים לידי ביטוי ברומנים ובמאמרים שכתב.

אלג'יר באותה תקופה הייתה תחת השלטון הקולוניאלי הצרפתי, וקאמי היה בין המתנגדים הנמרצים ביותר לשלטון זה. ב1958 הכריזה אלג'יר על עצמאותה, ההכרזה לוותה בפעולות אלימות ביותר נגד השלטון הצרפתי, אך את העצמאות הרשמית קבלה אלג'יר ב1962 אחרי מותו של קאמי, כשדה גול יצא מאלג'יר.

במשך מספר שנים היה קאמי קומוניסט והתנגדותו של לקולוניאליזם הייתה חלק ממשנתו הסוציאליסטית. ביצירותיו של קאמי מופיעה ביקורת חברתית נוקבת השמה ללעג את הממסד השלטוני והדתי וחושפת את צביעותו ושקריו.

הרומן נכתב ב1942 כשקאמי היה בצרפת עקב מחלת השחפת בה היה חולה ואשר תקפה אותו מידי פעם.

מבנה הרומן

הרומן מחולק לשני חלקים השווים כמעט באורכם.

לחלק הראשון 6 פרקים ולחלק השני 5 פרקים.

במהלך העלילה מתרחשים שלושה מקרי מות.

הראשון, בפרק הראשון מות האם – מוות טבעי.

השני , בפרק השישי רצח הערבי - מוות כתוצאה של פעולה אנטי חברתית.

השלישי, בפרק האחד עשר, הציפייה להוצאה להורג של מארסו – מוות כפעולת עונשין חוקית על ידי הממסד.

החלק הראשון מתקדם בקצב מהיר. זמן התרחשות האירועים הוא כשבועיים. ציוני הזמן ברורים "היום שבת." (עמ' 23), "ביום ראשון קשה היה לי להתעורר" (עמ' 49)

זמן ההתרחשות של החלק השני הוא אחת עשר חודשים. הקצב בו איטי מאוד, האירוע היחיד בו הוא עוסק הוא המשפט והאירועים הנלווים. תחושת הקיפאון בזמן נובעת מהעובדה שזוהי תחושתו של המספר מארסו היושב בכלא ומאבד את תחושת הזמן. סיבה נוספת להאטת הקצב נובעת מהעובדה שחלק גדול מהאירועים מופיע פעם שנייה בשחזורם במהלך המשפט.

הרקע החברתי

עלילת הרומן מתרחשת באלג'יר. הדמויות שייכות למעמד הבינוני הנמוך, אינן חלק מהממסד הן מוזרות, מגוחכות אבל אנושיות. סלאמאנו מעורר גיחוך, יחסיו עם כלבו הדוחה הם יחסי אהבה שנאה. רמון סרסור.

המייחד את הדמויות הללו שהן פועלות ממניעים רגשיים עזים. ועל רקע מניעים אלו נראה מרסו מנוכר ואדיש אף יותר. מרסו מוזר אפילו בקרב הדמויות שבשולי החברה. סלאמאנו "משתתף " בצערו של מרסו על מות אימו. ומחפש סיבות להגנתו של מדוע "נאלץ" להכניסה לבית האבות. ומכאן אנו למדים שאפילו בסביבתו הקרובה, בקרב האנשים שבשולי החברה, נתפס מרסו כחסר לב ומוזר.(עמ' 47).

הביקורת החברתית

באמצעות הרומן משמיע קאמי ביקורת נוקבת כנגד מוסכמות החברה המערבית נוצרית, וכנגד הממסד אשר מוסכמות אלו משמשות לו כאמצעי דיכוי.

האמצעים הספרותיים להעברת הביקורת הם רבים ומגוונים .

הצגת דמותו של מרסו על רקע החברה בה הוא פועל

החברה המתוארת ברומן היא חברה קולוניאלית, רצח הערבי בחברה זו הוא חסר ערך, אם היה מרסו משתף פעולה, מוצא מניע כלשהו להתנהגותו, היה ללא ספק נחלץ מהעונש.

דמותו של הערבי כאדם וכקורבן כלל אינה נלקחת בחשבון, לא אצל מרסו ולא בקרב הממסד השופט אותו.

מרסו נענש על אי ציות לכללי ההתנהגות הנאותה של בן המתאבל על מות אימו ולא על רצח הערבי.(עמ' 95).

אנלוגיה ניגודית בין מרסו דובר האמת וצביעות החברה

מרסו מעורר בראשית הרומן התנגדות אצל הקורא עקב אדישותו לעולם, אולם בהמשך, בעקבות המשפט החושף חברה אכזרית וצבועה, משתנה יחסו של הקורא כלפי מרסו. שכן חברה זו אינה ראויה להתייחסות אחרת. מרסו אינו מכיר את כללי המשחק המבוססים על מוסכמות שקריות ודובר אמת גם כשהוא יודע שהוא ייראה מגוחך ושהדבר עלול להזיק לו, "אמרתי בחיפזון, במילים מבולבלות קצת בידיעה שאני שם את עצמי ללעג, שזה היה בגלל השמש." (עמ' 96) ובמקרה אחר (עמ' 85) בהסכימו עם שוער בית האבות: "רק דבר אחד, שהעד צודק. באמת הצעתי לו סיגריה". על רקע הצביעות של החברה, הדבקות של מרסו באמת הופכת אותו לדמות בעלת ערך ויחסו של הקורא כלפיו משתנה.