סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הדת הדרוזית

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הדת הדרוזית:

הדת הדרוזית היא דת סודית שאת עיקריה יודעים רק הנבחרים בקהילה.
מתוכה הסתננו רק ידיעות מעטות כלפי חוץ. הידיעות נמסרו בכוונה ע"י הסונים. ראשית הדת הייתה במצרים.
בתחילת המאה ה-11 נשמעה בקהיר הטענה כי החליפה הפאטימי הוא משיח שיעי, אפילו התגשמות של אלוהים.
חאכם התכחש לשמועות אבל הגן על המפיצים.
תקופה זו היו 2 תעמלנים:

1) איסמאעיל אל דרזי.
2) חמזה אבן עלי.
פעולתו של אל דרזי שמשמו נגזר שמה של הדת והעדה, גרמה להתנגדות חריפה בקרב נאמני זרמים אחרים בקהיר.באחת מין המהומות נהרג אל דרזי.
חמזה אבן עלי הפך למנהיג התנועה, חמזה הוא זה שפיתח את התורה הדרוזית והצליח להפוך אותה מאמונה של כת קטנה לדת המתקיימת קרוב ל-1000 שנים.

חמזה ארגן רשת תעמולה כדי להפיץ את התורה הדרוזית.
אל חאכם נעלם ב- 1021 ויורשיו החלו רודפים את חסידיו. מזה טען כי האימאם עוד ישוב הוא הרחיק את עצמו כדי לבחון את המאמינים. באותה שנה נעלם גם חמזה והדרוזים מאמינים כי הוא ישוב אליהם עם אל חאכם.
האמונה הדרוזית נכנסה לתקופה שדומה לשיעה והיא נקראת "ההעלמות הקטנה".
לדרוזים היה מנהיג שקראו לו אל מוקתנא והוא חי באלכסנדריה. לאל מוקתנא מיחסים איסוף ועריכה של 110 אגרות שנקראות "אגרות החוכמה", חלק מאגרות אלה נכתבו ע"י חמזה, אל חאכם ואל מוקתנא.
באגרות אלה יש כתבי קודש של הדרוזים.
גם אל מוקתנא נעלם ב- 1034 אבל המשיך לשלוח אגרות עד 1042 ואז מתחילה ההעלמות הגדולה.

עוד לפני ההעלמות המסתורית של אל חאכם ארגן חמזה בסוד תעמולה בסוריה.
הפעילות שהחלה בסוריה הועברה בגלל הרדיפות להרים.
רבים התחברו לדת החדשה (הדרוזית).
מראשית פעילותו של אל דרזי ועד שפסקו איגרותיו של אל מוקתנא הצטרפו מאמינים חדשים, ואחרי שנה נסגרו שערי התעמולה ומאז לא התקבלו מאמינים חדשים.
הוטל איסור חמור על חשיפת הסודות של הדת בפני זרים והם הפכו להיות קהילה סגורה ששומרת את תורתה בסוד.
בסוף המאה ה-20 מונה הקהילה הדרוזית כמיליון איש שיושבים בעיקר בסוריה, לבנון וישראל.

- הדרוזים קוראים לעצמם מוחדון- מייחדים את האל, כלומר במרכז האמונה הדרוזית עומדת האחדות המוחלטת והבלתי מתפשרת של האל.
הם מאמינים בקיומו של אל אחד שלא ניתן להגדירו ע"י השכל האנושי.
הדרוזים לא מאמינים שהעולם נוצר ב-6 ימים וביום השביעי אלוהים נח.
כי אלוהים לא זקוק למנוחה אבל הנפש ניסתה להיות עצמאית ולכן נוצר הרוע בעולם, כלומר זהו השטן.
אלוהים שלח 5 מטווחים כדי להחזיר את השטן אליו.
הם הצליחו להביא את השטן בפני אללה אבל הוא התחמק כי הוא ראה שאין שומר מתחתיו אז הוא חמק כלפי מטה, וזוהי הסיבה שהשאול נמצא למטה.

מיהם 5 המטווחים אצל הדרוזים?:

1. התגלמות האלוהים בדמות של אדם- אל חאכם. הדרוזים מחלקים את העולם ל-7 תקופות שבמהלכן התגלה האלוהים בדמות של אדם.
התגלותו האחרונה הייתה באל חאכם. דמותו עתידה לשוב באחרית הימים כדי לפצות את המאמינים ולהעניש את הכופרים.

2. המטווחים העליונים- גם חמשת אלה הופיעו כבני אדם וביניהם חמזה אבן עלי.
3. המטווחים התחתונים- 3 מטווחים הנמצאים מתחת לעליונים היו אנשי התעמולה שהפיצו את הדת הדרוזית בתקופה של אל חאכם ביניהם היה אל דרזי.

4. הנביאים- 7 בני אנוש שזכו להתגלות האלוהים והפכו לנביאים.
בכל תקופה הופיע נביא שהביא לעולם דת חלקית חיצונית ולא לגמרי אמיתית כי האנושות לא הייתה מוכנה לקבל את הדת האמיתית.
ביניהם: אדם, נח, אברהם, משה, ישו, מוחמד ומוחמד איבן איסמעיל.
מכאן אנו מבינים שמוחמד לא היה הנביא האחרון אלא מוחמד איבן איסמעיל ששייך לדרוזים ולכן הם דת אמיתית וכל השאר שיקרים.
5. נביאים מסתוריים- מוחדון- בכל תקופה פעלה דמות מסתורית אמיתית שלימדה את הדת האמיתית.

ליחיד סגולה ששמרו עליה בסוד ואלה היו מוחדון שהם הדרוזים. מכאן האמונה שתמיד היו דרוזים בעולם.
ביהדות היה זה חותן משה- יתרו, שהפיץ את האמונה האמיתית.
הדרוזים מאמינים בגלגול נשמות, הם מאמינים שיש מספר קבוע של נשמות (מיליון) ברגע שמישהו מת נשמתו מתגלגלת ישר לגוף אדם שנולד ולא בע"ח.
הדרוזים לא מקיימים את כל המצוות באסלאם, כל הדתות הקודמות לדת הדרוזית הן שקריות וגם ספרי הקודש הקוראן והתנ"ך הם שקריים.


עיקרי האמונה המוסלמית בוטלו ע"י הדרוזים ובמקומם נוסחו 7 עקרונות שרואים בהם תחליף ל-5 מצוות האסלאם:

1. אמירת אמת ושמירה על הלשון (אסור לחשוף סודות, לרכל ולשקר).

2. אחווה, הגנה ועזרה הדדית בתוך העדה.

3. דחיית כל דת אחרת הסוגדת לאל שלא התגלה לבני אדם.

4. הרחקות מכפירה ומכופרים- התנערות מהשטן וממעשי רשע.

5. ייחוד האדון- אמונה באל חאכם שבדמותו התגלה האל בפעם האחרונה.

6. שביעות רצון מכל מעשיו של האל.

7. השלמה מלאה עם הרצון של האל ועם הגורל.

הדרוזים לא מתאבלים על המת, מאחר שהם מאמינים בעקרון של גלגול נשמות, האמונה הדרוזית קובעת כי אדם מורכב ממספר יסודות:

1. יסוד רוחני- הנשמה והרוח.

2. יסוד תבונתי- השכל וההכרה.

3. יסוד רגשי- רגשנות וחשיבה.

4. יסוד חומרני- הגוף הפיזי.

האדם אצל הדרוזים מורכב מחומר ורוח. החומר זהו הגוף שמשתנה ונהרס בסוף.
לעומת זאת הנשמה- קיומה נצחי, היא לא משתנה. חוקי הטבע לא פועלים עליה כי היא על טבעית ומקורה מאלוהים. כשאדם מת הנשמה עוברת לתינוק אחר שנולד.
הגוף הוא בית זמני.

מה ההבדל בין מצווה, אמונה ומנהג אצל הדרוזים:

מצווה:

  • אמירת אמת ושמירה על הלשון.
  • הגנה ועזרה הדדית בתוך העדה.
  • התרחקות מכפירה ומכופרים.
  • ייחוד האדון- אל חאכם.

אמונה:

  • גלגול נשמות.
  • מאמינים שהשכל האנושי התגלה בנביא שועיב.

מנהג: - לא מתאבלים על המת.
- הדרוזי הדתי חובש מצנפת לבנה.
- הכנסת אורחים.
- מתן מקלט לנרדפים.

החגים אצל הדרוזים:

1. חג הנביא שועיב- בני העדה ביום זה עולים לקברו הנמצא ליד טבריה ומקיימים שם טקסי דת ותפילה , החילונים מקיימים שם טקסי פנטזיה.

2. חג הקורבן- נמשך 3 ימים ונערך בכל כפר דרוזי בנפרד והוא מתבטא בהקרבת קורבנות.
הדרוזים הדתיים קוראים סיפור המספר על בריאת העולם ואחרית הימים. עשרת הימים הקודמים נקראים ימי תשובה שבהם מרבים הדרוזים לשהות בבית התפילה שלהם שם הם שומעים דברי הטפה ומוסר הפתוחים בפני העדה ואף צמים.

3. עד סבלאן- רק אנשי הדת משתתפים בו- ביום זה עולים הדרוזים לבנין קדוש נעל מערה שלפי הדרוזים סבלאן זבולון בן יעקב שחי שם לפני דורות במערה הזאת ופירש בה את ספרי הדת.

הדרוזים מהווים חטיבה נפרדת ומכנים את עצמם בי החסד ושומרים על ייחודם.
השם "בני מערוף" מראה את התכונות החיוביות שאפיינו את הדרוזים ביחסיהם עם שכניהם.
השכנים נתנו להם שם זה בגלל התכונות הבאות: הכנסת אורחים, סובלנות, מתן עזרה ועוד.

השם "דרוז" ניתן לדרוזים ע"י שכניהם הלא דרוזים, הוא הופיע לראשונה בכתביו של היסטוריון ערבי נוצרי שראה בהם תומכי מוחמד בן אסמעיל אל דרזי- מטיף שפעל ליד חמזה אבן עלי אך הוכרז ככופר ע"י בני העדה.

מבחינת שפתם- דוברי ערבית, ומבחינת גזעים הם תערובת של: סורים, פרסים, כורדים וערבים.
בתור כת דתית מקורם של הדרוזים הוא מסיעות מוסלמיות שנפרדו מהגזע המוסלמי הבסיסי.
מספר הדרוזים לא מתרבה או מתמעט, הם גרים בעיקר בהרים- דלית אל כרמל, גליל ורמת הגולן.
הדרוזים הדתיים חייבים לגלח את שיער ראשם ולחבוש מצנפת לבנה.
הדרוזים אינם נוהגים להתאבל על המת- הם מאמינים בגלגול נשמות.
אסור לדרוזי המאמין לחוש עצמו נכבד ומורם מבני דתו האחרים, עליו לנהוג בכבוד ובנדיבות.
על פי הדרוזים ביום הדין יתאספו כל הנשמות הטובות, אותן נשמות שקיבלו את הייחוד יבלו את זמנם במעין גן עדן ואילו הנשמות הרעות ישלחו למדבר חם ויבש.


מעמד האישה:

מבחינה משפטית הדת הדרוזית שוויון לאישה בנישואים ובגירושים.
האישה הדרוזית חייבת להתלבש צנוע, וחייבת להסתיר כמעט את כל איברי גופה כשהיא נמצאת בחברת גברים. נאסר עליה להימצא בחברת גברים שהם לא בני משפחתה. עליה להיות מאחורי פרגוד או רעלה כשהיא נמצאת בחברת גברים לא מבני משפחתה.
האישה חייבת לדעת לארח ולהיות עקרת בית מדרגה ראשונה. על האישה להיות אחראית על חינוך הילדים, והיא צריכה להיות בקיעה בכל ערכי המוסר של החברה.
הדת הדרוזית היא היחידה המאפשרת לאישה לשמש כמנהיג רוחני, ולמלא כל תפקיד דתי שהוא. דרוזי לא יכול לגרש את אשתו בלי פסק דין של בית דין דרוזי, וניתנת לה זכות שווה לדרוש פרוד מבעלה.
כדי למנוע את תופעת ההתבוללות מנסים הדרוזים לשמור על ייחודיותם ע"י קשרים עם בני עדתם בסוריה, לבנון וישראל.
בישראל מקיימת העדה הדרוזית מערכת שיפוט משלה.
רוב הדרוזים משרתים בצה"ל ומשרתים ביחידה הדרוזית ובמשמר הגבול.

חמזה ציווה על הסתרת החוכמה והעברתה רק לאלה הראויים להבינה באופן מלא זה הרקע לחלוקה הקיימת בדת הדרוזית בין העוקאל (הבקיאים בסודות הדת) לבין הג'האל (שלא יודעים את הדת שהם פשוטי העם).
כל גבר ואישה יכולים לעבור לקטגוריה של עוקאל אם הם ראויים לכך אחרי שעברו בחינה מצד זקני העדה הנמשכת בין 6 עד 12 חודשים.
אישה שעברה את גיל הבלות, פתורה מהמבחנים האלה ואכן שיעורי הנשים בעוקאל הוא גבוה.
עיקרון התקיה- זהירות, לדרוזים מותר להסתיר את דתם תחת סכנה.

האמונה הדרוזית בעיני השיעים:

היסטוריונים נוצרים ומוסלמים שהתבססו על מקורות שונים תיארו את אל חאכם כשליט אכזר שהתעלל בנתיניו ובבני דתות אחרות.
הכרזתו כנביא נחשבה כפירה גלויה בעיני המוסלמים הסונים שטוענים כי מוחמד הוא הנביא האחרון.
הסודיות והבדלנות של הדרוזים גרמו להפצת סיפורי זוועה על המאמינים ודתם, והדרוזים נרדפו ע"י המוסלמים.
החליפה הפאטימי שתפס את מקומו של אל חאכם, התיר לרצוח ולהשמיד מאמינים דרוזים חדשים, וכך עשו גם מושלים אחרים.
בשנת 1516 רכשו העותומאניים את סוריה וזו הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה הדרוזית.
הדרוזים תמכו בשליט העותומאני והוא הכיר להם תודה.
אולם היחסים הטובים לא נמשכו זמן רב.
שוב ושוב פרצו התמרדויות מקומיות בקרב הדרוזים והתנהלו מאבקי כוח בין השליטים העותומאניים לבין שליטים דרוזים מקומיים.
בין הדרוזים ושכניהם המוסלמים בגליל ובכרמל שררו תמיד יחסי איבה, ולמרות מספרם המועט מול המוסלמים חששו הערבים מהדרוזים ולא העזו להתגרות בהם.
ב- 1859 פרצו מהומות על רקע כלכלי בין נוצרים בלבנון לבין דרוזים.
הקרב המכריע בינהם נערך ובו נהרגו כאלף מארונים ו- 300 דרוזים.


  • תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.