סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הגלגול / פרנץ קפקא

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סוג הסיפור (הז'אנר)

הנובלה "הגלגול" שייכת לז'אנר הסיפור הפנטסטי. מוצגת בו תופעה בלתי סבירה – אדם עובר גלגול ונהפך לחרק. אי סבירות זו מוצגת בטון קר וניטראלי כוודאות, זו איננה אשליה, זוהי עובדה ואין כאן כל אפשרות לפרשנות ועל כן הסיפור כל כך מאיים. האירוע קוטע שגרת חיים בנאלית ויומיומית ומפתיע את הגיבור וכל האנשים שסביבו. פרט לאירוע הפנטסטי שיש בו שבירה מוחלטת של המציאות, כל יתר האירועים תואמים מציאות חיים יומיומית ושגרתית של משפחה עירונית ממעמד בינוני נמוך אשר ממשיכה באורח חייה השגרתי חרף האירוע החריג.


מוטיב הגלגול ושבירתו

מושג הגלגול מזכיר גלגול נשמות. גלגול נשמות הוא אחד מהניסיונות של האדם להתמודד עם חרדתו מהמוות. הגלגול מעניק לאדם תקווה שהעתיד - הגלגול הבא יהיה טוב יותר, ובכל מקרה מבטל את סופיות המוות. הגלגול שלפנינו הוא שבירה של המושג. כאן האדם הפך לשרץ ואין לו מוצא בגלגול הבא, המוות הוא הגאולה.

הגלגול הוא גם מוטיב נפוץ באגדות, לדוגמא "היפה והחיה" או "נסיך צפרדע". אולם באגדות מצב הגלגול הוא זמני, המצב הקבוע הוא המצב האנושי, והאדם שהפך לחיה או מפלצת עתיד להפוך שוב לאנושי ובדרגה גבוהה יותר. המצב שבסיפור הוא הפוך, הגלגול לשרץ הוא מצב קבוע והמוצא ממנו הוא המוות.

האירוע המופיע בסיפור שונה גם מהמציאות המקובלת והמוכרת: בדרך כלל מתעורר האדם מחלום סיוטי לתוך מציאות מוכרת ואילו כאן מתעורר גריגור מתוך החלום לתוך מציאות סיוטית.


מבנה הסיפור

הסיפור מורכב משלושה פרקים. בכל פרק מופיע ניסיון של גריגור לצאת מהחדר ומסתיים בגירושו בחזרה לתוכו.

  • בפרק הראשון יוצא גריגור מהחדר כאשר פקיד החברה (הפרוקוריסט) מגיע וגריגור מנסה לעצור את בריחתו מהבית - האב מניס אותו חזרה בעזרת מקל ועיתון וטורק את הדלת.
  • בפרק השני יוצא גריגור מהחדר כדי לראות מה מצבה של האם שהתעלפה למראהו והבת מטפלת בה בחדר הסמוך. ההתעלפות של האם אירעה למראהו של גריגור שנצמד לתמונה בניסיון נואש לעצור את האם והבת מלרוקן את חדרו מכל הרהיטים האהובים עליו. הגירוש במקרה זה אלים יותר מהגירוש הקודם: האב מניס את גרגור לחדרו כשהוא זורק עליו תפוחים ופוצע אותו באופן שלא נרפא ממנו עד מותו כחודש ימים מאוחר יותר.
  • בניסיון האחרון המופיע בפרק השלישי מתגנב גרגור לחדר המגורים כדי לשמוע את נגינת אחותו אך למראה תגובותיהם של בני הבית המתעלמים ממנו הוא חוזר בכוחותיו האחרונים לחדרו, הפעם ננעלת עליו הדלת על בריח, וגרגור שיודע שאין לו מוצא אלא להיעלם, נופח את נשמתו ומשחרר את משפחתו מעולו.


בכל פרק גם נבחנים היחסים בין גריגור והעולם ובכל פרק מודע גריגור יותר ויותר למצבו הקיומי:

הוא כבול פעמיים: לגופו ולמגבלותיו, ולחדר.

בפרק הראשון נבחנים יחסיו של גריגור עם מעבידו, בפרק השני עם בני משפחתו ובחלק האחרון עם עצמו – האם הוא חרק או אדם?

לאור ההתעלמות המוחלטת של בני המשפחה מהופעתו, הבין שעבורם אינו קיים יותר, הוא כבר לא גריגור שהפך לחרק, אלא חרק, שבמקרה הטוב מתעלמים ממנו ובמקרה האחר מחסלים אותו. הוא חוזר בכוחות עצמו לחדרו, מבין שמשפחתו דנה אותו למוות ומבצע את גזר הדין – נופח את נשמתו. גריגור שתמיד נענה לדרישות המשפחה נענה גם הפעם ומשחרר את המשפחה מנוכחותו.


המוטיב המקשר בין שלושת החלקים : הבריחה הבלתי אפשרית.


נקודת התצפית

הסיפור נכתב בגוף שלישי, ונמסר מבעד לשתי נקודות תצפית: פנימית של גריגור וחיצונית של מספר חיצוני. לשימוש בשני המספרים כמה מטרות:

המבט מבפנים ומבחוץ מציג בפני הקורא תמונת עולם כפולה המראה איך נראה העולם מנקודת התצפית של גריגור ואיך נראה גריגור בעיני העולם.

המספר משתמש בנקודת התצפית הפנימית של גריגור כדי לתאר את התהליכים הנפשיים שעוברים עליו. כמו כן משמשת אותו נקודת תצפית זו בכל פעם שהוא רוצה לתאר איך נראה העולם מנקודת ראות של ניכור ו"הזרה" - של מספר עד שאינו מסוגל לתקשר עם הסביבה אך מבין ושומע, האנשים שסביבו אינם מודעים ליכולת זו ועל כן הם חשופים לחלוטין בפניו. וכך מוצגת לעיני הקורא תמונת עולם מנקודת מבט שונה זרה וביקורתית.

סיבה נוספת לקיומו של מספר חיצוני הוא דיווח על אירועים עליהם אין גריגור יכול לדעת או דיווח על אירועים המתרחשים מחוץ לטווח הראייה שלו – מחוץ לחדר, ומעבר לטווח חייו - דיווח על האירועים לאחר מותו.

נקודת התצפית החיצונית מאפשרת גם דיווח על רגשות שגריגור אינו מודע להם כמו עד כמה הוא נתפס כדוחה על ידי בני המשפחה או דרך ההתייחסות שלהם אליו בעבר, דבר שלא היה מודע לו: "היו מקבלים את הכסף בהכרת תודה, גריגור מסר אותו ברצון, אך חמימות מיוחדת שוב לא הורגשה". בדרך זו של דיווח מעביר המספר ביקורת על המשפחה. סיבה אחרת לכפילות המספרים היא הכפילות בחייו של גריגור: תודעת אדם בגוף של חרק. גריגור אינו מסוגל לומר "רגלי החרק שלי" – הוא אינו תופס עצמו כחרק עד למותו ועל כן הוא זקוק למספר חיצוני שיתאר אותו כחרק.

שתי נקודות התצפית מציגות בפני הקורא את הפער הטרגי בין האופן שבו גריגור רואה את עצמו ובין האופן בו האחרים רואים אותו. רק לקראת סיום הסיפור מבין גריגור עד כמה הוא מאיים ודוחה. במהלך העלילה מצטמצם הפער ובסיום הסיפור כשגריגור מבין כיצד רואים אותו האחרים וכשהוא תופס שמצב הגלגול הוא בלתי הפיך הוא מאבד את הרצון לחיות, ומת.

חשוב להדגיש שלעיתים קרובות משולבים שני המספרים זה בזה וחלק גדול מהאירועים נמסר בדרך המבע המשולב, כלומר גם כשתמונת העולם נמסרת מבעד לנקודת התצפית של גריגור, נוכחות המספר החיצוני מורגשת.


דמותו של גריגור:

גריגור סמסא הוא הדמות הראשית בנובלה וכל יתר הדמויות אין להן קיום עצמאי והופעתן ביצירה נועדה לתאר את דמותו של גריגור. תיאורן מנקודת התצפית של גריגור הוא למעשה השתקפות עולמו הפנימי, ותיאורן באמצעות המספר החיצוני נועד לספק לקורא מימד אובייקטיבי וביקורתי של ההתרחשות.

בשלושת חלקי העלילה נבחנת דמותו של גריגור ונבחנים יחסים עם בני משפחתו והסביבה. במהלך העלילה מתוארים יחסיו בשלושה מעגלים: הראשון – החיצוני, יחסיו עם מעבידו; המעגל הבא - יחסיו עם בני משפחתו; ולבסוף המעגל הפנימי - יחסיו עם עצמו: מיהו ומה מקומו בעולם.

במהלך העלילה עובר גריגור תהליך של התנתקות: מהעבודה, מהחברה, מהמשפחה ומעצמו. הגוויעה שלו היא סיום תהליך ההתנתקות- הוא מגיע לתובנה ש"עליו להיעלם מכאן" והוא מת.

במשפט הראשון של הסיפור מתואר מצב חדש: גריגור התעורר כשהוא מבחינה פיסית חרק. תגובתו של גריגור מוזרה. הוא לא שואל שאלות, מדוע זה קרה? אלא מיד מנסה להתמודד עם המצב החדש ולהתאימו לחייו הקודמים: הליכה לעבודה. תוך כדי ניסיונותיו לקום ממיטתו בגופו החדש הוא מהרהר בבעיות הכרוכות בעבודתו וזאת כיוון שמאז ומעולם המחויבות שלו לאחרים קודמת לכל. אביו פשט את הרגל לפני מספר שנים וגריגור לקח על עצמו לחלץ את המשפחה מהחובות, וחמש עד שש השנים הבאות מוקדשות למטרה זו. העבודה אינה מסיבה לו הנאה, זוהי עבודה לשם פרנסה. אביו, אימו ואחותו תלויים בו. אביו זקן ומזה חמש שנים אינו עובד, האם חולת קצרת ואחותו עודנה צעירה. אין לגריגור חיים משלו, הוא אינו חושב על צרכיו ואין לו כל שאיפות אישיות. גריגור מודע לעובדה שאין לו חיים משלו, אולם אינו מתמרמר על כך אלא חושב שזהו המצב הטבעי והנכון. והאבסורד שבהתנהגותו גדל ככל שעוברות השעות, גם כשהוא נוכח לדעת שלא רק צורתו השתנתה אלא גם אינו יכול לדבר, הוא עדיין ממשיך בניסיונותיו להגיע למקום העבודה. וכשהפרוקטוריסט – הפקיד שנשלח לביתו, עוזב את הבית יוצא גריגור מחדרו במטרה להניעו מיציאה "במצב רוח כזה". מהדרך בה מתאר גריגור את יחסיו עם מעבידיו ובני משפחתו נראה שהתבטלותו בפני הזולת כוללת את כל האנשים אתם יש לו מגע. בעבודה הוא מנוצל ומושפל. במהלך חמש שנות עבודתו לא נעדר אפילו יום אחד, ואף על פי כן הוא חושש למשרתו ויודע שלא יהססו לפטרו בגלל סיבה של מה בכך. הופעת הפקיד בביתו לא הייתה תוצאה של דאגה לשלומו אלא כדי להבטיח שאי הופעתו מוצדקת.

אכזרית במיוחד מערכת היחסים בינו לבין אביו. גריגור נרתם להצלת המשפחה אחרי שאביו פשט את הרגל. בגלל תלותה הכלכלית של המשפחה בגריגור התחזק מעמדו במשפחה גם בתחומים אחרים ובמקביל נחלש מעמדו של האב. האב הפך לחלש, עייף ופאסיבי. הוא הפסיק לעבוד אך לגריגור אין שום טענות כלפיו.

אחריותו לרווחת המשפחה לא הצטמצמה רק לתחום הכלכלי אלא הוא ראה עצמו אחראי לעתידה של אחותו ותכנן לשלוח אותה ללימודי נגינה בקונסרבטוריון דבר שהיה מעבר לאמצעיו הכספיים ולמורת רוחם של הוריו. במיצוי שאיפותיה של אחותו סיפק גריגור את שאיפותיו שלו. חייו הוקדשו לרווחת המשפחה היו חיים חסרי כל משמעות מבחינה רוחנית אישית, את מימושו העצמי ראה בסיפוק צורכיהם של אחרים.

כשהפך גריגור לחרק השתנה באחת מעמדו של האב. שוב הוא הפך לבעל הכוח במשפחה. הוא המקשר בין המשפחה לעולם החיצוני, האם והבת שומרות אימונים לגריגור ואינן עוזבות את הבית. תהליך התעצמותו של האב מקביל לתהליך היחלשותו והתנדפותו של גריגור, כאילו מנסה האב לנקום בגריגור על חלקו בהחלשות מעמדו. מבחינה כלכלית מסתבר שהאב הונה את גריגור והיה לו סכום כסף עליו לא דיווח לו. כסף זה מחזיר לידיו את עמדת השליטה שהייתה לו קודם שהפך גריגור למפרנס של המשפחה. גריגור העוקב אחרי השינוי שעובר על האב ושומע אותו מדווח למשפחה על המצב הכלכלי אינו נוטר טינה לאב על ההונאה, על אף העובדה שכסף זה היה יכול לשמש להחזר החוב ולשחרר את גריגור מהעבודה המפרכת שלקח על עצמו.

כוחניותו של האב מודגשת דווקא על רקע חוסר האונים והפאסיביות של האם והאחות. פעמיים תקף אותו האב באלימות וגרם כמעט למותו. התפרצויות אלו אירעו כאשר גריגור שכח שהוא חרק וניסה להתנהג בצורה אנושית, בפעם הראשונה כאשר ניסה לעצור את מנוסתו של הפקיד הראשי ולהציל את משרתו ובפעם השנייה כאשר התמלא ברגשות אשם לגבי אחריותו למצבה הנפשי של אמו וניסה להתקרב אליה. בשתי הפעמים הללו חל אצל גריגור טשטוש זהות מוחלט, הוא תפס את עצמו כאנושי וניסה להתנהג בהתאם ואילו המשפחה ראתה אותו כחרק. דווקא בפעמים אלו של שכחה הוא נתקל בתופעות הדחייה הקשות ביותר. אכזבתו הקשה ביותר היא מתגובת גרטה, האחות. אל אחותו הרגיש גריגור קרבה רבה, אשר יש בה אפילו רמזים לתשוקה. כל רעיון הנוגע לשינוי לרעה במצבה בעקבות השינוי שחל בו גרם לו למצוקה קשה. תהליך ההתרחקות והדחייה של גרטה היה ממושך יותר מזה של האב אך מכאיב הרבה יותר. גרטה הפאסיבית והמפונקת הפכה להיות לחוליה המקשרת בין המשפחה לבין גריגור, אולם הקשר היה חד סיטרי - גריגור הבין אותה אך היא לא הבינה אותו ולא הייתה מודעת לעובדה שהוא שומע ומבין. הקִרבה שלה לגריגור בעבר הסמיכה אותה להיות הקובעת בענייניו בהווה ולמורת רוחה של האם הוציאה את הרהיטים מחדרו בהנחה שהיא פועלת לטובתו. בהתחלה גילתה רגישות כלפיו אך אם הזמן הפכה לאדישה ולבסוף היא הייתה זו שהבריחה את הדלת עליו. מנותן חסות והגנה לפני הגלגול הפך גריגור לנזקק לחסות. גם כשהפך לחרק המשיך לדאוג למצוקת הזולת ולא חשב על מצוקתו שלו. "עליו להתנהג לפי שעה בשקט ולגלות סבלנות והתחשבות מרבית, כדי להקל על המשפחה לשאת באי הנעימויות שבמצבו הנוכחי אינו יכול להימנע מלגרום לה." כל זמן שגריגור חשב שגרטה רואה אותו כיצור אנושי בגוף של חרק הוא ניסה להתחשב במצוקתה למראהו ושרד. אך כשהבין שהיא רואה אותו כמפלצת איבד את הרצון לחיות ומת.

בהתנהגותה של גרטה שולטים ההיגיון ושיקול הדעת. דרך הפעולה הרציונאלית שלה, הנתפסת על ידי גריגור כרגישות ונאמנות, עומדת בניגוד לרגשנות העולה ממחשבותיו של גריגור עליה. היא מקבלת את תופעת הגלגול כעובדה ואינה מערבת רגשות בפעולותיה. היא מנסה לפעול ברציונאליות, בדרך הנראית לה מתאימה לגידול חרק. בודקת מהו המאכל החביב עליו ומנסה להתאים את מגוריו למגורי חרק. האם, לעומת זאת, פועלת בצורה רגשית, אינה משלימה עם הפיכת בנה לחרק ועל כן אינה יכולה להתייחס אליו כך ולהכניס לו אוכל. גם הוצאת הרהיטים אינה נראית לה צעד נכון, אך מאחר ואין לה כל נימוק רציונאלי, האם אינה יכולה להתנגד למעשי בתה. ההתעלפות שלה למראהו של החרק-בנה נובעת מהעובדה שאינה מסוגלת להשלים עם התופעה.

היא מתנהגת כאם המתאבלת על מות בנה בעוד שהאחות מתנהגת כאדם המשלם את חובו לנותן חסות וכשסיימה למלא את מחויבותה הסתיים תפקידה ואין לה בו עוד צורך.


משמעות היצירה

לפניכם משל קטן מאת קפקא אשר משמעותו קרובה מאוד לאחת מהפרשנויות של הנובלה הגלגול:

"הוי" אמר העכבר "העולם הולך וצר מיום ליום. תחילה היה כל כך רחב עד שנפל עלי פחד. רצתי הלוך ורוץ, ואראה סוף סוף חומות מרחוק, אך החומות הארוכות הללו נחפזות כל כך לקרוב זו לזו שהנה אנוכי כבר בחדר האחרון ושם בקרן הזווית עומדת המלכודת אשר אני רץ לתוכה."

"עליך רק לשנות את כיוון מרוצתך" אמר החתול ואכלו.

האדם שהפך לחרק הוא אדם המתמודד עם סמכות מדכאת מתנכרת והרסנית. כאותו העכבר הלכוד בין החומות שהסיכוי היחיד שלו להשתחרר מתוכן הוא ללועו של החתול.

המאבק של האדם בכוחות החזקים ממנו גורם לתחושת השפלה, תסכול ולמחיקת האני והאנושי, הוא הופך לחרק. הוא נאבק, אך הוא לכוד בין כוחות חזקים ממנו. אין לו שום סיכוי לנצח במאבק זה והדרך היחידה שלו להשתחרר היא באמצעות המוות.


אפשר גם לראות את הגלגול כממחיש את מצבו הנפשי האמיתי של הגיבור. גריגור סמסא הוא אדם חסר עצמיות ששעבד את חייו לאחרים. גלגולו לחרק הוא למעשה מתן צורה מוחשית למעמדו בעיני עצמו ובעיני סביבתו. מעבידו ניצל אותו, כל המשפחה חיה על חשבונו, ונגינת אחותו שימשה לו תחליף לחיים רוחניים משל עצמו. חייו ומותו היו חשובים כחיי חרק.


יש הרואים את הגלגול כביטוי ליחס החברה אל "האחר". ברגע שצורתו של גרגור סמסא השתנתה השתנה גם יחס החברה כלפיו. עם אובדן צורתו האנושית הוא איבד בעיני החברה הסובבת אותו גם את הסטטוס האנושי. בני המשפחה מתרחקים ממנו, אינם רגישים לצרכיו ומניחים שאינו שומע ומבין אותם. החברה אינה מנסה לתקשר עם השונה, רואה בו מטרד, ומבקשת להעלימו.


סיכום: "הגלגול" / קפקא – מגוון של פרשנויות

  • הגלגול הוא המחשה של דימוי עצמי שלילי ולכן מקורו בהרגשה סובייקטיבית של הגיבור. הסיפור מבוסס על יסודות אוטוביוגרפים אבל מתפתח למשמעות אוניברסאלית רחבה.
  • הגיבור העומד מול העולם ומבקש בלי הרף לאשר את קיומו שלו, בעוד העולם מבקש לבטלו ולהכחידו. מכאן העימות בין הגיבור והעולם ובין הגיבור לעצמו.
  • הגיבור הקפקאי מייצג את מצבו הקיומי של האדם האבסורדי, שמגשים את חירותו על ידי התמודדות עם הסתירה בין השאיפה למודעות בהירה של עצמו ומקומו בעולם ובין ההכרה ששאיפה זו אינה ניתנת למימוש.
  • ביצירה זו מגולמת הסיוטיות של עולם חסר ערכים, שהתמורה העיקרית שבו מסתמנת בדפורמציה (שינוי הצורה) ובדה-הומניזציה (שלילת האנושיות) שגוזרות על האדם ייסורים של השפלה ובדידות.
  • יצירה שבה אי-הוודאות היא הוודאות היחידה.
  • הגלגול הוא חלום החושף את העימות הטראגי בין תשוקתו של גרגור לאחותו, תשוקה שיש בה גילוי עריות ובין רתיעתו מאותה תשוקה וניסיונו לבטל אותה.
  • המטא-מורפוזמה מגלה את המציאות הטראגית של האדם אשר חדל למלא את תפקידו כלפי החברה ובצורה זו הוא הופך למעין חרק בעיניה, שיש להיפטר ממנו.
  • העיצוב המיוחד באווירת החלום בסיפור מתקשר למערכת הזיקות שבין הריאלי והפנטסטי.
  • השעבוד להורים או לממסד והמרי האילם וחסר האונים כנגד שיעבוד זה.
  • משבר ההומניזם והתערערות האמון בטכנולוגיה בעקבות המהפכה התעשייתית, התפרקות החברה הכפרית, משפחתית, והשתלטות החברה האורבאנית.