סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

האדונית והרוכל / ש"י עגנון

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

  • רמה:כיתה י'-י"ב.

תמצית הסיפור:

מסופר על רוכל יהודי המחזר בין הבתים ומוכר את סחורתו.

יום אחד הוא מגיע לביתה של אדונית נוצריה, בית הנמצא ביער, ומנסה למכור לה את סחורתו. האדונית מסרבת לקנות, אבל לבסוף מתרצה וקונה סכין של ציידים. הרוכל עוזב את ביתה וממשיך בדרכו, אך הלילה יורד והוא מאבד את הדרך. הוא הולך לכיוון נקודת אור רחוקה וכשהוא מגיע הוא מגלה שחזר לאותו בית. האדונית נותנת לו ללון ברפת הישנה בחצר.

למחרת בבוקר הוא עושה תיקונים בביתה, כדי להישאר אצלה ולא לצאת החוצה לגשם ולסערה. היא מכינה לו אוכל והוא נשאר ללון שם, הפעם במחסן בתוך ביתה. כך גם למחרת. הרוכל רואה שהאדונית גרה לבדה ומתחיל לחזר אחריה,הם מתקרבים זה לזה וגרים יחד כבני זוג בביתה.

הרוכל חי חיים טובים מבחינה חומרית בביתה של האדונית – היא מטפלת בו, מבשלת לו ומשרתת אותו. הוא מרגיש כי פשט את בגדי רוכל ולבש בגדי חירות. נדמה לו שמעמדו דומה כעת לזה שלה. ככל שהוא מתקרב אליה, הוא מתרחק מהדת ואפילו אוכל בשר בחלב(יחדיו). אבל שאלה אחת מטרידה אותו ולא נותנת לו מנוח- הוא אף פעם אינו ראה אותה אוכלת. הוא שואל אותה מספר פעמים על כך, אבל היא מתחמקת מתשובה וקוראת לו עורבי, נשרי, פגר מתוק שלי. היא נושכת את שפתיו ואומרת בחיוך שמעולם לא ידעה שדמו של יהודי מתוק כל כך. הרוכל חושב שכך דרכן של גברות במעמדה לומר דברי אהבה לבעליהן ומחליט לא לשאול יותר מדי שאלות. ככל שעובר הזמן, החיים במחיצתה קשים לו יותר, שכן היא מציקה לו ומשלימה איתו ונאמר שאינו יודע מדוע רבו ועל שום מה השלימו. מכיוון שכך, שואל אותה הרוכל שוב על בעלה הקודם, שעליו סיפרה לו בראשית היכרותם. האדונית שואלת לאיזה מהם התכוון ומונה את בעליה הקודמים בעשר אצבעותיה. היא לועגת לו על פחדו, ולשאלתו היכן הם, עונה שאכלה אותם. הרוכל איננו יודע כיצד להגיב, אבל ברור לו שהיא מהווה סכנה בשבילו. הוא מחליט לעזוב את ביתה, אבל לא עושה זאת. לאחר ימים מספר הוא חולם שהכלבה שלה נשכה אותו ולקקה את דמו. הוא חולם שהאדונית תוקעת סכין בלבו ומתעורר בפחד ובזעקות. למחרת בבוקר הוא מעביר את כלי מיטתו למחסן, לטענתו כדי לא להפריע לה - מעגליות, התחיל ברפת, משם למחסן ומשם לצד מיטתה של האדונית, וכן חזרה למחסן.
בלילה הוא מרגיש צורך להתפלל לה' ומכיוון שעל קיר חדרו תלוי צלב, הוא יוצא להתפלל בשלג. הוא מאבד את דרכו וצועק "אלוהים שבשמיים, כמה נתרחקתי!". כשהוא חוזר הוא מוצא את כלי מיטתו מחוררים ואותה מוטלת על הרצפה, פצועה וסכין בידה. כאשר רוכן הרוכל אל האדונית מזנקת היא עליו תוקעת שיניה וצווארו ומתחילה לנשוך ולמצוץ, אבל אז דוחפת אותו האדונית וצועקת בגועל שדמו לא דם, אלה מי קרח! (הדם שלו קר כקרח). הרוכל מנסה לטפל ולהאכיל אותה מכיוון ונפצעה, אבל היא לא יכולה לאכול אוכל של בני אדם ולאחר 5 ימים מתה. לאחר מותה הוא קורא לכומר, מכין לה ארון מתים וטומן את הארון בשלג בגג ביתה כי האדמה קפואה ואינו יכול לחפור בה. בסוף הסיפור, העופות הטורפים מנקרים את הארון ואוכלים את גופתה - האירוניה שכן במהלך הסיפור מסופר כיצד הרגה האדונית את הציפורים על מנת להכין אוכל וכעת הציפורים הם אשר אוכלים אותה. הרוכל עוזב את ביתה וחוזר למכור את סחורתו מבית לבית - מעגליות, התחיל כרוכל וסיים כרוכל.



כל הפרטים הידועים על האדונית והרוכל:

האדונית הרוכל
עשירה עני
מתנכרת אליו חסר בית
נאה, יפה מוכר
גויה(נוצריה) יהודי
בעלת רפת חסר משפחה
ביתה בית ציידים שוכח את דעתי
מסתורית בעל מקצועה
בודדה בעל ידיים טובות
גרה לבד ביער

הכותרת:

תפקיד הכותרת ביצירה: לרמוז על תוכן היצירה, למשוך את הקורא להיכנס לתוך היצירה.

בכותרת יש פרטים המרמזים על היצירה:

  • אישה מכובדת ואיש עני.
  • יחסים בין הגבר לאישה (ו' החיבור).
  • גבר ואישה.
  • הגבר צריך משהו מהאישה.
  • האדונית שימוש מישן – רמז לכך שהסיפור לא חדש.
  • האדונית ולא גברת כי אין לה בעל.

אקספוזיציה

הרוכל היהודי, האדונית נוצרייה ופונה אליו בזלזול לגבי היותו יהודי. האדונית מדברת אליו בזלזול והתנשאות ("איני צריכה לך ולסחורתך"). היא מעקמת את העיניים ואומרת לו "כלך ולך". לבסוף היא קונה סכין ציידים.

הרוכל מכריז על סחורתו, משתחווה, מברך אותה ושואל אותה. הוא מפציר בה. הוא מכריז על סחורתו באופן שירי. בסיפור הוא מציע לה 3 דברים בסיומת נקבה ו- 3 דברים בסיומת זכר. הרוכל מציע לאדונית דברים שהוא חושב שהיא צריכה.
האקספוזיציה היא מעגלית. בסופה חוזרים לנקודת המוצא של ההתחלה.

קונוטציות מקראיות לסיפור יוסף

הקונוטציות משמשות לאנלוגיה בין סיפור יוסף במקרא לסיפור של עגנון.

  1. הביטוי בסיפור: האדונית אומרת לרוכל "מה איכפת לך...או חיה רעה אכלתהו".
    במקרא נאמר: "ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה-יהיו חלומותיו" (בראשית ל"ז 20).
    בסיפור הדבר משמש כרמז מטרים, גם האדונית משתמשת בתירוצים ומילים דו משמעיות.
  2. בסיפור: "וכל שיש לה נתנה בידו חוץ המלחם שאינה אוכלת עמו על שולחן אחד".
    במקרא: "ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית ל"ט 6).
  3. בסיפור: "ובכל יום התקינה לו סעודה מכל אשר היה לה בבית ובשדה".
    במקרא: "ויהי ברכת יהוה בכל אשר יש לו בבית ובשדה" (בראשית ל"ט 5).
    יש פה אירוניה מפני שבסיפור לא ה' נותן את הטוב אלא האדונית שרוצה לפטם את הרוכל.
  4. בסיפור: "התקינה לו סעודה כל עוף טוב וכל עוף שמן".
    במקרא: "בעוד שלשה ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על העץ ואכל העוף את בשרך מעליך" (בראשית מ' 19).
    הדבר מתקשר לעובדה שהאדונית מולקת את ראש התרנגולת ומכינה לו אוכל. בנוסף העופות אכלו בסוף את האדונית.

בסיפור יש ביקורת במישור של יחסים בין גבר לאישה. עד כמה אדם יכול לוותר (על עצמאותו, דתו ובטחונו). יש בסיפור ביקורת במישור הדתי על תהליך ההתבוללות והשתלבות של היהודים בחברה הנוצרית.


  • מתוך שיעוריה של ורדה וינברג, מורה בעירוני ד', תל-אביב.