סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

דו שיח / נתן אלתרמן

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דו-שיח / נתן אתרמן – מירי גילת

א. המקום בשיר "דו-שיח" לאלתרמן

רקע-

השיר מעלה דיאלוג בין שני דוברים – מיכל ומיכאל. הקשר שמתקיים ביניהם הוא קשר מטאפיזי הואיל ומיכאל נהרג במלחמה. מתוך השיר ניתן להבין שבעקבות מותו מתה גם מיכל ,אך אין וודאות אם מדובר במוות פיזי או במוות מטאפורי – כאילו נפשה מתה ברגע שמת אהובה.

אפשר למצוא בשיר שני סוגים של מקומות; מקום פיזי ומקום מטאפיזי. המקום הפיזי – מתייחס לקבר אחד או יותר המצוי/ים בין רגבים של אדמת הארץ הזאת. יתכן שמדובר בחלקת קבר שבשדה הקרב ממש. מדובר בקבר אחד בלבד אם מקבלים את ההנחה לפיה רק מיכאל מת מוות פיזי ואילו מיכל מוות נפשי, ויותר מקבר אחד אם מקבלים את דברי מיכל הסוגרים את השיר , כאילו היא שוכנת לצד המת, כלומר בקבר אחר משלה.

הה, מיכאל, נוה שוקט לי למשכן. לא בית אבל אני ולא חדרי חתן. וכמו על פי הנבל נשמתי רוננת, כי בצדך אני בין רגבים שוכנת. (בית 10).

המקום המטאפיזי- הכוונה לגשר שבין עולם המתים לעולם החיים שאלתרמן בחר להציג בשיר באמצעות המודל של "המת-החי" בו הוא מרבה להשתמש בשיריו.

עולם המתים מצטייר כמקום שבכניסה אליו מצוי שער והשער הזה לפרקים מסתובב ולפרקים מוגף, אם כי לא עד תום- דבר המלמד על הקשר שבין שני העולמות הללו; סובב שער (בית 1), השער לא יוגף עד תום (בית 2).

עולם המוות מצטיין בתֹּהו שבו, באין אש וארץ ושמים. בשקיפות כמים של אברי הגוף- הידיים, בעיוורון, בחשיכה אף אם לא מוחלטת- אור כבחלום ואין בינינו חושך (בית 2).

ב. תיאור המקום ודרך עיצובו בשיר-

תיאור המקום מעוצב בשיר בדרך של מידע העולה מתוך הדיאלוג שבין מיכל ומיכאל, משאלות מיכאל ומתשובות מיכל.

ג. יחס הדובר השר למקום

בשיר שני דוברים- מיכאל ומיכל , שניהם מתייחסים למקום בדרך ניגודית. מיכאל רואה את מיקומו בעולם המתים כקורבן שנכפה עליו שלא ברצונו- עיוור שֻלחתי לחָפשי אל תֹּהו,אל אין אש וארץ ושמים. נפל גופי אפים. נכרתה נפשי. (בית 3)


מיכאל רואה במצבו הקרבה הנובעת מהתקופה האכזרית, מהמלחמה – סכין היינו בכפה של עת לא רחומה בהגיחה מארב (בית 5) הוא רואה במותו הפסד. הוא מבכה על האובדן – הוא חושך משכחה, מאובדן זכרונו – שמא במותו יישכח – נר העלי, מיכל, וקומי על הסף

                                        כסיני אור, מיכל... (בית 1)


הוא מלין על הפרידה ועל העובדה שיותר לא יראה את פני אהובתו, לא יחוש את מגעה ומבקש לחוש אותם שוב מיכל, איֵּך?... לו עוד אראך פנים לדומיה ואֹשר. (בית 1) מיכאל מבקש לשמוע את קולה. הוא מחפש אותה – רק בשמעי קולך תועות ידי אלייך. (בית 3) הוא רואה במותו בקרב משהו מיותר אותו הוא מבקש לחסוך מדור העתיד, ולכן הוא מבקש ממיכל שתימנע מלהעביר לצאצאיה את מורשת הסכין והחרב של הדור שלהם. מחי סכין מלב לעת תניעי ערש (בית 5)


מיכאל חש שמיקומו בקבר סוגר עליו ומונע מבעדו לקיים את הבטחתו למיכל לשוב אליה מהקרב: ואת פני מאז עוד לא הסבתי (בית 7) לתפישתו האהבה שהייתה בינו ובין מיכל נחתמה עם מותו. הוא מרגיש בניתוקו מעין חוסר אונים, כי הוא 'חי' בחוסר ודאות ובתהייה באשר לקורות אהובתו- ומרגיש כ'תלוש', מאחר ואינו שלם עם מיקומו העכשווי ((בית 9).


תפישת עולמה של מיכל את מיקומה כמו גם את מיקומו של מיכאל מנוגדת לחלוטין לתפישתו שלו. בין אם מיכל מתה מוות פיזי כמיכאל ובין אם מתה מוות רוחני. היא שלמה לחלוטין עם מיקומה בעולם המתים ו/או "החיים-המתים". נשמתה רוננת ושמחה , כי היא שוכנת לצדו- הה, מיכאל, נוה שוקט לי למשכן (קבר פיזי?) לא בית אבל אני ולא חדרי חתן. וכמו על פי הנבל נשמתי רוננת, כי בצדך אני בין רגבים שוכנת. (בית 10)


גם את קורבנה שלה כקורבנו של מיכאל מקבלת מיכל כהכרח, כדבר שהיה בלתי נמנע, כתנאי הישרדות והגנה על העוללים. אמנם לתפישתה – לא לסכין בנים ולא תלד החרב, אך בעיני נשים הן סוככות על ערש. (בית 6) מיכל טוענת כי הגשר המטאפיזי קיים ולכן אין מקום לכל תפישתו של מיכאל. מבחינתה מיקומו בעולם המוות לא הביא ולעולם לא יביא לשיכחתה אותו. לעולם היא לא תיפרד ממנו בנפשה, ולעולם לא תגמע אהבתם ואף נטף לא נגרע ממנה (בית 8). מיכל סותרת את כל טרוניותיו וטענותיו של מיכאל אחת לאחת.


ד. תפקיד המקום בעיצוב הרעיון או ההוויה המרכזיים של השיר

המקום- הקבר ו/או עולם המתים מול עולם החיים, ההתנגשות בין שני העולמות- שיכחה מול זיכרון והנצחה מעצימים את תפקידו של השיר בהעלאת רעיון חשיבות הקרבת החיים כמחיר המאבק על הישרדות המדינה.


לפי ויסברוד מחזור "שירי עיר היונה" שבקובץ עיר היונה בא להיות "שופר" לעמדה האסנציאליסטית – המוצאת פשר, משמעות וצידוק בקורבנות המלחמה- עמדה שנתן אלתרמן שם בפי מיכל בשיר דו-שיח.