גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי

גֶשֶׁם יוֹרֵד עַל פְּנֵי רֵעַי:
עַל פְּנֵי רֵעַי הַחַיִּים אֲשֶׁר
מְכַסִּים רָאשֶׁיהֶם בִּשְׂמִיכָה-
וְעַל פְּנֵי רֵעַי הַמֶּתִים אֲשֶׁר
אֵינָם מְכַסִּים עוֹד.


זהו שיר פאסימי מאוד של המשורר י. עמיחי.
שיר קינה על חברים שנפלו בשדה הקרב. קצר, קומפאקטי מאוד, אבל עם כל כך הרבה אמירות קשות וכואבות.
מתקבל הרושם שהכותרת שלו ארוכה מהשיר עצמו..

  • הכותרת לוקחת חלק פעיל בהבנת נושא השיר: הגשם שירד (בעבר?) על שדה הקרב, אבל ברור הוא שהוא, יוֹרֵד בהווה, על פניהם של רעָיו החיים של הדובר. אין בשיר רמז האם המילה גשם בכותרת הוא בזמן עבר, או שזו אמירה ניטראלית: תיאור של מצב ביניים בזמן הווה: "גשם בשדה הקרב".
    ייתכן מצב, שהדובר כותב את שורות השיר בעצם הקרבות, אולי בהפוגה, והגשם אכן יורד בזמן הווה, על שדה הקרב.
    אם כך הכותרת מתארת מצב קיים, כפי שהוא מתרחש במציאות העכשווית: הגשם בשדה הקרב, כעת! או שהכותב, לאחר הקרב, התיישב לכתוב שיר בהשראת חוויה קשה, בו חבריו נפלו בשדה הקרב וגשם יָרַד עליהם, ותיאור הזמן הוא בעבר?. כל הסבר אפשרי ורלוונטי.

מרכיב נוסף לחוסר בהירות הוא; לגבי נסיבות מותם של רעָיו. בשיר עצמו אין ביטוי מְכַוון, שמדובר בחברים, שנפלו במלחמה, בקרב, אבל באה הכותרת ואינה משאירה ספקות.
אלו הם חבריו של הדובר, שנפלו בשדה המערכה, ולא בתאונת-דרכים. הכותרת, אם כן לוקחת חלק פעיל להבנת השיר, ואינה משמשת רק כ"כותרת".
זהו אפיון חשוב בשירה המודרנית.
אפיון נוסף המסווג את השיר כשיר מודרני; זהו שיר הלקוח מעולמו החוויתי האישי של הדובר.

כפי שהובהר לעיל, המשורר מתאר מצב קיים בהווה, או בזמן עבר-קרוב, בו נפלו חבריו בשדה הקרב וגשם יָרַד', או יורד? עליהם.
יש חלוקה ברורה בין רֵעיו החיים, המכסים ראשיהם בשמיכה, לבין חבריו המתים, לא רק שאינם מכסים פניהם בשמיכה, אלא: "וְעַל פְּנֵי רֵעַי הַמֵּתִים, אֲשֶר אֵינָם מְכַסִּים עוד! המילה "עוד" במשמעות לעד, לנצח.

  • יש קונוטציה-פיוטית משיר אחר של עמיחי: "אלוהים מרחם": "אֱלֹהִים מְרַחֵם עַל יַלְדֵי הַגַּן, [,,] וְעַל הַגְּדוֹלִים לֹא יְרַחֵם עוֹד." (*קונוטציה; ראה במונחים לספרות בעמ' 208). על הגדולים, אלה שלקחו חלק במלחמות-ישראל, ובקרבות מלחמת השחרור, או על הגדולים הנאבקים במאבקי-החיים, עליהם האל לא ירחם עוד, לנצח. (ראה ניתוח השיר בעמ' 56).

החלוקה נמשכת בין רֵעיו החיים לבין רעיו המתים של הדובר; החיים מנסים לכסות ראשיהם בשמיכה, אם משום שהגשם היורד על שדה הקרב, יורד גם עליהם, והם מתגוננים מפניו, ואם משום שהם מכסים ראשיהם בשמיכה מהסיבה, שלא לראות את זוועות המלחמה, בה נהרגים טובים חבריך לידך, ומסביבך. הרֵעים המתים, אינם מכסים את ראשיהם, הם אינם מכסים את פניהם כבר. ישאירם לבדם על שדה הקרב והגשם יורד עליהם, על פניהם המתים.

  • ניתן לפרש תמונה ציורית-מטאפורית זו, גם כתיאור של ביקור הדובר בבית-הקברות.
    הוא מביט בקברי חבריו המתים והגשם יורד על הקברים, פניהם כבר אינם "מתכסים בשמיכה", כי האדמה מכסה אותם על גופם ועל פניהם גם יחד. (*תמונה ציורית; ראה במונחים חשירה בעמ' 37).

הסבר ופירוש נוסף לביטוי *המטאפורי הזה הוא: שחבריו החיים, אולי הוא עצמו, מכסים את ראשיהם בשמיכה כביטוי לתחושת-אשמה המקננת (רובצת) בהם, על שהם נותרו בחיים, ואילו החברים-לנשק האחרים, נפלו בשדה הקרב. (*מטאפורה, השאלה; ראה במונחים לשירה בעמ' 34), בזכות מותם ובהקרבת חייהם, האחרים ששרדו משדה הקרב, יוכלו לחיות וממשיכים לחיות. זו תחושה שתמיד מצויה בקרב חברים-לנשק כלפי אלו שנפלו; תחושה של: "אולי יכולנו להציל אותם", או: "למה הם, הטובים ביותר, נפלו ולא אנחנו?"

את האמיתוּת להסבר זה ניתן להבין מתוך דברי השיר: "אֲשֶר אֵינָם מְכַסִּים עוד" בתחילה נאמר שהחברים החיים מכסים את ראשיהם בשמיכה, ובסוף השיר נאמר אשר אינם "מכסים" בלשון של זמן הווה, גוף שני ושלישי רבים! (גוף שני ושלישי = אתֶּם והֶם) מי הם, או אתם, שאינם מכסים את פניהם של הרֵעים המתים?

אלו החברים שנשארו חיים מתוך התופת של שדה הקרב, והם מכסים ראשיהם מפני תחושת-האשם כלפי המתים, או בתחושת-אכזבה, על זה שלא הצליחו, ולא עשו מספיק כדי להצילם.
שיר קשה של קינה כואבת על החברים שנפלו בקרבות, ופניהם המתים גלויים ולא "מכוסים בשמיכה", ומנגד, אלו שנאשרו בחיים כן מכסים ראשיהם בשמיכה. השמיכה היא *מטאפורית, סמל של הסתתרות מפני המוות הגלוי, או סמל של לבישת שק על הראש לאות אבל.


דרכי העיצוב בשיר: (על העיצוב, ראה הסבר מפורט במונחים לשירה בעמ' 36)

א. כותרת השיר מהווה חלק אינטגארלי בהנת נושא השיר.
ב. מוטיב הגשם, בכותרת ובשיר, כתיאור רקע כללי של האווירה בשיר.
אווירת נכאים ועצבות.
ג. מוטיב הפנים: פניהם של אלו שנפלו ופניהם של הרעים ששרדו את הקרבות.
ד. מוטיב הכיסוי: החברים החיים מכסים ראשיהם מפני הגשם, לעומת אלו שאינם מכסים עוד.


כלים אישיים